אאא

באזכרה שנערכה אמש בבית מרן זצ"ל במסגרת משפחתית מצומצמת ובנוכחות כל מפקחי בד"ץ בית יוסף ברחבי הארץ שארגן בנו של מרן הרה"ג משה יוסף ראש הבד"ץ וראש מכון מאור ישראל פגשתי אחרי הרבה זמן את נהגו של הרב בעשרות השנים האחרונות אברהם שלומי. באזכרה נכחו ונאמו שורה ארוכה של רבנים חשובים אודות הגותו, הנהגתו, פסיקותיו ודרכו של מרן זצ"ל אבל דווקא סיפור שסיפר לי אברהם שלומי ידידי באופן אישי לי וליושבים בשולחן הצדדי על אנושיותו של הרב, צד את אוזני יותר מכל.

לפני בערך כשלושים שנה מספר אברם הנהג כי הוא הסיע את הרב לטבריה שם נסע הרב לערב גדוש פעילות כמו תמיד. לקדש בחופה, למסור שיעור רב משתתפים ולהשתתף בדינר לכבוד מוסד תורני חשוב בצפון. בחזור הביתה, הרב היה כבר עייף ותשוש מאוד, השעה הייתה הרבה חצות הלילה, השעה הייתה  02:00 בלילה בערך והנהג נסע לירושלים דרך כביש הבקעה, הכביש היה חשוך ושומם ואף מסוכן. לפתע ראה אברהם שלומי מרחוק, כמה מאה חמישים מטר לפני ׳מחנה אריה׳ חייל שכנראה זיהה את הרכב המתקרב להפתעתו בשעה כזו מאוחרת.

החייל העמיס מיד על כתפיו את הציוד האישי, חצה במהירות את הכביש מהבודקה של השומר מהצד וסימן בבקשה שהרכב יעצור לו טרמפ. אברם אמר מיד לרב שהוא רואה רחוק חייל שרוצה טרמפ, ושאל האם לעצור לו. הרב ענה לו בקול תקיף שבוודאי יעצור לו ויגיד לו שיבוא לשבת לידו מאחור. אברם הנהג האט מיד את הרכב שנסע במהירות באותה עת, עצר בתחנה ממול הבודקה וסימן לחייל להכנס ולהתיישב מאחור.

החייל פתח את הדלת ונדהם לראות שמדובר ברכבו של הרב עובדיה ואת הרב יושב מאחור. החייל השתתק לרגע ונעמד דום והרב קרא לו בנעימות 'בא ושב לידי'. החייל נכנס בכבוד הראוי למושב האחורי, התיישב ליד הרב מסמיק מבושה מגודל המעמד. הרב דובב אותו, שאל בשלומו, חקר אותו לשמו, מגוריו ומעשיו ואז התברר פתאום שהוא בנו של חזן ממוצא אורפלי (טורקיה) שהרב מאוד אהב והעריך.

הרב שמח מאוד ואיבד את כל עייפותו וכל הדרך דיבר והפליג בשבחו של אב החייל על הידע העצום שלו במקאמים, על הקול המיוחד שהשם זיכה אותו ובעיקר על הדייקנות הנדירה בטעמים בקריאת התורה שלטענת הרב לא היה כמוהו. הרב אמר שהוא מכיר אולי שניים שיש להם את הדייקנות הנדירה הזו בטעמים בקריאת התורה והם אביו של החייל ולמשה חבושה.

הנסיעה עברה בשמחה ובסופה ביקש מהחייל בנו של החזן שיביא לו לביתו את כל הקלטות של אביו ולא הרפה ממנו עד שהחייל הבטיח כי יטפל בזה מיד ובימים הקרובים יביא את הקלטות לביתו של הרב באמצעות אברם הנהג. הרב היה במצב רוח טוב מהמפגש והשיחה וביקש לחזור לשבת ללמוד וכשהגיעו לבית הרב ביקש מאברם לעלות איתו לבית ולהכין לו כוס תה, לא לפני שהורה לאברם הנהג שמיד אח"כ יקח את החייל העייף עד פתח ביתו ולא ישאיר אותו ברחוב למצוא טרמפים בתוך ירושלים.

מי שיודע והכיר את הרב הבין שזה סימן שהרב הולך להתיישב ללמוד ולכתוב ולא מתכוון ללכת לישון. אכן לא עברו שבועיים והחייל התדפק על ביתו של הרב ומסר לרב שהודה לו מאוד את הקלטות של אביו.

החזן ז"ל זכה מספר פעמים להתפלל ולקרוא בתורה אצל מרן זצ"ל והרב ביקש שיביאו אותו עוד ועוד. מתפללים נוכחים שהיו בתפילות סיפרו שהרב היה יושב דרוך בכסאו ונהנה מהדייקנות הנדירה של אביו כשקרא בתורה.

החזן נפטר לאחר מחלה בגיל צעיר יחסית וזה הסב צער גדול לרב. יהי זכרם ברוך.