אאא

באחד מימי חול המועד של חג הסוכות, התכנסו לביקור חג בסוכת הגאון רבי משה אהרן ברוורמן הרבנים , הרה"ג יחזקאל אסחייק והרה"ג רפאל וולף נאמניו של מרן ראש הישיבה הגרא"מ ש"ך.

העיתוי, חמש עשרה שנה מאותו יום מר ונמהר, זימן שיחה ארוכה רבת פרטים ועובדות מהפרק הממושך של 'גדולה שימושה של תורה' שהתפרש על פני יובל שנים, רק שעתה של מנחה גדולה הצליחה בקושי לסכור את אשד הזיכרונות, שהחייה ימים ושנים מלאי עובדות ותחנות דרך.

• • •

מי שהכיר את מרן זצוק"ל ידע שהמושג לעמוד ולשמשו היה ממנו והלאה, הוא לא היה צריך לאחרים ולא נתן אחרים לשמשו, מכאן הפלא הגדול במה נבדלו אותם שכן זכו. חלק זה פתח את מושב הזכרונות.

דמותו של מרן זצוק"ל נושא בידיו את ה'טשאייניק תה' כדי למזוג אל הכוס. את נרות השבת הכין בעצמו ביום חמישי, ואת נרות החנוכה בבוקרו של יום, היה בו להט של אי דחיית המחוייב להיעשות. כמו שמספר הגרמ"א ברוורמן שליט"א: ''ישבתי פעם בעת שסעד וניסיתי לעזור בהכנת המאכל, הוא עצר בעדי ואמר 'איך איינער אליין', זה היה שגור אצלו הוא לא רצה שיעזרו לו".

היתה זו הרבנית המסורה עליה השלום שעמדה לימינו, בכל מה שנצרך, "סיפר לי" – אומר רבי רפאל – "הנכד הגדול רבי בן ציון שבהיותם ילדים היתה הסבתא קוראת את מחשבותיו של הסבא, 'עתה הוא עדיין בשלב של הקושיה, אוי לכם אם תיכנסו להפריע את חוט מחשבותיו', ..'הנה, עתה אתם יכולים להיכנס, אני רואה שהקושיה תורצה'... אך משחלתה, ומשנפטרה, נותרה השאלה האם יאפשר לאחרים לסייע בידו?"...

וכי מה כבר היה צריך – מנותחת כאן התובנה - מרן זצוק"ל היה מופשט לחלוטין מצרכי העולם, היתה תקופה ארוכה שהמפה על השולחן היו דפי המודיע של אותו יום, ומשסיים לא השליך את העיתון על שיירי האוכל, אלא היה ניגש ומנער את העיתון מעל הפח... עד שהאחים רבי פנחס ורבי יצחק וייס שליט"א העניקו לו את מפת הטרלין החדשה. גביע לקידוש לא עיטר את שולחנו, תחתיו היתה כוס זכוכית רגילה. כך גם חנוכייה לחנוכה. במשך שנים ניצבה כורסה בצד הסלון, יום אחד לאחר שנים שאל לפתע ''מה עושה כאן הכורסה, מי הביא אותה לכאן'', עד אז במשך שנים לא שת ליבו שהיא ניצבת שם. הוא לא היה נדרש לדבר, לשם מה איפה עליו להסכים שמאן דהו ייכנס לעמוד ולשמשו? שאלה קשה, אך בפתח הצר נכנס אותו רצון פנימי שבערה בו נקודת האמת שהראשון שהצליח להיכנס דרכו הוא הרב יחזקאל אסחייק שליט"א. ''הוא הכול'' אומר הרב וולף שליט"א.

השיחה התנהלה ברצף מתגלגל של זכרונות הותרנו אותה על כנה.

• • •

הרב וולף: מרן זצוק"ל היה הולך בקביעות מידי יום שישי לרחוב רבי עקיבא לקנות מיץ ענבים לשבת ואחר כך לחנות 'עלית' ליד הדואר לקנות את הממתקים לילדים, הוא היה עומד בתור כמו כולם, גם כאשר ביקשו לאפשר לו לגשת, סירב ובחר להמתין. בכלל הוא יכול היה לשלוח אותנו או את הנכד, אבל הוא התעקש לעשות זאת בעצמו.

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: באחד מימי שישי הודיעו לי הילדים שמרן זצוק"ל הולך ברחוב למטה, כאן ברחוב רשב"ם, התפלאתי על כך וירדתי אליו, כשראה אותי אמר שהא הולך לביתו של רבי גדליה נדל זצ"ל, שם מכרו ביצים, כדי לקנות לכבוד שבת. אמרתי לו ''האם מרן צריך בעצמו להגיע עד כאן כדי לקנות?'' השיב לי: ''האם ארבעת המינים גם תתמה שאלך לקנות לבד, צרכי שבת ויום טוב הם לא פחות מצווה, למה שלא אלך לקנות לבד?''....

הרב וולף: כמעט באותו סגנון התבטא פעם בעת שהלך עם מגש של אוכל, פגש בו הגאון רבי צבי וולף זצ"ל וביקש ליטול זאת מידיו כדי לסחוב עבורו, מיאן מרן זצוק"ל ואמר לו: ''הראית פעם אחד הולך עם ארבעת המינים ברחוב ומישהו יציע לו לשאת זאת עבורו כדי להקל על הטורח, ומה בין מצווה זו למצווה זו?"...

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: הוא הסתיר הרבה דברים שנטל על עצמו, בעת הניתוח הראשון התגלו הרבה דברים שהיה עושה בעצמו במהלך היום יום ולא ביקש עזרה מאחרים, אני זוכר שליוויתי אותו באשפוז לקראת הניתוח, היה שם גם מרן הגאון רבי דוד פוברסקי זצוק"ל, ליווינו אותו כשהובל לחדר הניתוח, ואחר שנכנס הצעתי שנפנה לבית הכנסת שהיה סמוך לחדר הניתוח, כדי להתפלל או ללמוד שם, אבל מרן הגר"ד זצוק"ל לא הסכים, הוא נותר לעמוד ליד חדר הניתוח, כנראה ראה בזה מעלה יתירה לעמוד ולהתפלל שם.

הרב אסחייק: זה היה ודאי בניתוח של שנת תשכ"ב, אז עדיין לא זכיתי לשמשו...

במהלך השיחה המיוחדת
במהלך השיחה המיוחדת
הגדלה

הרב וולף: הוא סיפר לי פעם שבאותו ניתוח עמדו בפניו שתי אפשרויות: אחת, בצורה קלה יותר, אך היה בה סרך שאלה הלכתית, והשנייה, מסובכת וקשה יותר, אבל היתה ללא סרך הלכתי. בחרתי בשנייה, על אף הקושי והסבל הכרוך בכך. בדיעבד אמר לי – הוסיף – רבי שמער'ל גריינמן זצוק"ל שמרן ה'חזון איש' סבר שאין בעיה הלכתית גם בדרך הקלה אך כבר היה לאחר מעשה.

הרב אסחייק: הוא באמת סבל מהתוצאה של אותו ניתוח כל השנים.

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: רבי דוד פרנקל הגיע ל'לדרמן' וביקש מרבי בער'ל ווינטרויב זצוק"ל שהיה לו ש"ס עם כמה כרכים יחד, כרך עבור מרן זצוק"ל. כאשר אני הגעתי לבקרו, ראיתי את מרן זצוק"ל שקוע בלימוד, הוא פנה אלי ואמר לי: ''יש לי כמה קושיות, עוד מעט יבוא רבי מאיר (הלא הוא חדב"נ הגאון הגדול רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א א. א) ויתרץ לי את כל הקושיות''...

הרב וולף: בעת שהיה מאושפז בתל השומר לאחר הניתוח שעבר בשנת תשל"ב, היתה לו גמרא פסחים, הוא אפילו כתב 'חידושי תורה'. באחד הימים הגעתי לשם והנה אני רואה את הגאון רבי יצחק צבי ברנפלד זצוק"ל רב 'חוג חתם סופר' בבני ברק, שהיה אף הוא מאושפז באותה מחלקה - עומד ומתפלל ליד החלון של החדר בו שהה מרן זצוק"ל. כשהתקרבתי, הסביר לי הרב ברנפלד פשר מעשהו, ''חז"ל אמרו שהשכינה שרויה מראשותיו של חולה, אם הדברים אמורים בכל חולה, על אחת כמה וכמה מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל, לכן אני עומד ומתפלל כאן על עצמי''...

הרב אסחייק: בשנת תש"ל הרבנית עליה השלום היתה חולה, היא עברה ניתוח קשה, שם, דווקא מרן גאב"ד פוניבז' התפלל בחוץ. לאחר מכן נדרשה תקופת אשפוז ושיקום של חצי שנה. מרן זצוק"ל היה נוסע אליה באוטובוס פעמיים ביום, החלטתי שיש לנסות להציע לו נסיעה ברכב, הגענו עם הרכב לתחנה בה המתין והצענו לו, ולשמחתנו הוא הסכים, ועקב כך נסע שלוש פעמים ביום, לאחר התפילות, לבקר אותה. מאז זכיתי לעמוד ולשמשו לאורך ימים ושנים.

הרב וולף: בקיץ תשל"ב מרן זצוק"ל נדרש לעבור ניתוח, לפני שעבר את הניתוח פרסמו ב'המודיע' להתפלל עליו, וכדי שלא יראה זאת הדפסנו מהדורה מיוחדת בלא המודעה, אז זה לא היה דבר קל. לאחר מכן הוזקק למנוחה, ורבי יחזקאל (אסחייק) סידר לו את בית המרגוע של 'ועד הישיבות' בנתניה שאז טרם נחנך. הגאון רבי משה אהרן (ברוורמן) שליט"א הגיע אלי, אני הייתי כבחור חבר חדר של אסחייק, באותה שנה רבי יחזקאל התחתן כבר, ולכן הגאון רמ"א הציע לי להצטרף לנסיעה של מרן זצוק"ל כדי לסעדו, הוא הזהיר אותי שלא אומר שאני בא במיוחד כדי לעזור, אלא שגם אני נדרש למנוחה. הגעתי ואמרתי למרן זצוק"ל שאני נדרש למנוחה, הוא מיד אמר לי ''נו, הנך מוזמן לישון עמי בחדר, הרי אין כאן עוד אנשים, טובים השניים מן האחד''... כמובן ש'הסכמתי' ושהיתי בחדרו. בתחילה עדיין לא היה אוכל מסודר, בישלתי למרן זצוק"ל קופסת תירס שהיתה לי וזה לא היה טוב לו. הרבנית מפוניבז' ששמעה על כך, נחרדה, ''לאדם חולה נותנים תירס, הרי תירס זה מאכל בהמה''... היא קיבלה על עצמה לשלוח אוכל מבושל ומזין. אני זוכר שבאחד הערבים ישבנו בחוץ במרפסת, היה שם גם הרב יהושע לוי מ'טהרת המשפחה', מרן זצוק"ל ניצל את זמן המרגוע וסיפר עובדות מן העבר, אני קמתי לחפש עט כדי לרשום את הדברים, כשחזרתי, השתוממתי לראות שמרן זצוק"ל עדיין משתהה באותו סיפור, הוא חיכה והמתין שאחזור שכן הוא לא ידע מדוע יצאתי, כך הוא היה מתנהג בחסידות עם על אחד ואחד. מני אז זכיתי להתקרב אליו ולשמשו.

• • •

הרב אסחייק: העובדה שהוא העמיד את עצמו למען הכלל, היתה תמיד מתוך נקודת אחריות אישית לכלל ישראל, הוא תמיד הדגיש וחזר והדגיש את דמותו של מרן ה'חפץ חיים' זיע"א בחלק של 'לחיות את הערבות והאחריות של כלל ישראל'.

הרב וולף: ישנה רשימה מפליאה שכתב מרן זצוק"ל בערוב ימיו, לא בתור צוואה אלא רשימה עבור עצמו. הוא מזכיר בה את העניין של 'ברכת המזון', הרשימה הזו בכלל מגלה באיזה אופן הוא חי את חשבון נפשו, נביא אותה כאן בלשונה: הנה לא ידע אדם את עיתו כדגים הנאחזים במצודה, ועאכו"כ לאיש שהגיע לגבורות שכל יומא ויומא זמני', ומיששתי כל אשר איתי מכף רגלי עד ראשי אין בי מתום, אין בי כלום אף מה שלמדתי אינני זוכר, לא יודע ע"פ שום מס', ואין שלמות בכל המצוות והמע"ט, הנראה לעין שהמה מצוות ומעשים טובים, אבל לב יודע מרת נפשו שכולם לקויין בחסר, ומה אענה ביום פקודה בשעת הדין, ואין שכחה לפניו והכל גלוי וידוע, וגדול הדין והמשפט ומי יכילנו, וכמו שכתב הרא"ש ''ויבהלוך רעיונך בזכרך חרדת רבי יוחנן בן זכאי", והלא חוץ מן הדברים שאין אדם ניצל מהם כל יום ויום אמרו ''רובם בגזל ומיעוטן בעריות וכולם באבק לשון הרע'', וזה אמרו בזמנם, אבל בזמנינו נתרבו האחוזים על ג' עבירות אלו, וכל אחד ואחד יחוש לנפשו, כי אין דבר נעלם ממנו ו''על הכל יבוא במשפט על כל נעלם'' אף על הטוב, וכשעולה על זכרוני יום האחרון שלי סמר מפחדך בשרי, ובער אנכי ולא אדע''.

מרן זצוק"ל ממשיך בחלק המעשי שהוא מקבל על עצמו: הדבר היסודי והעיקרי להתחזק באמונה שיש בורא עולם והתורה היא דבר ה' שניתנה לנו ע"י משה רבינו הלכה למשה מסיני ע"פ המידות שפירשו חז"ל. להתחזק בכוונת התפילה, לכוון לפני התחלת הברכה על מה היא הבקשה, והוכיח תחילתו על סופו שכל הברכה נמשכת על פי הכוונה הראשונה ובמיוחד בברכת המזון שיהא רק מתוך סידור לא על פה, ולהיזהר מן הכעס, ולכל שואל לענות בסבר פנים יפות.

הרב וולף ממשיך: הוא כותב ברשימה ''לענות לכל שואל בסבר פנים יפות',' זה היה דבר מופתי - המחויבות שלו לענות לכל שואל, במשך שנים היה קם ורץ לפתוח לכל דופק, עד שרבי יחזקאל (אסחייק א.א.) התקין את ה'זמזם' שמרן זצוק"ל לא ייאלץ לקום ממקומו. פעם שאל אותו הגאון רבי פנחס שרייבר זצוק"ל איך הסכים להפריע לעצמו עם ה'זמזם', השיב לו מרן זצוק"ל שגם למרן הגאון רבי חיים עוזר זצוק"ל היה פעמון שכאשר הוא היה מקיש בו היה המתדפק נכנס לחדר...

הרב אסחייק: לימים גם הזמזם לא היווה פתרון והיו מפריעים בעת האכילה, נאלצנו להציב שומר במדרגות למטה בעת שמרן זצוק"ל אוכל, לעכב את הבאים. כי למעלה לא היה שייך שלא לפתוח את הדלת שכן מרן זצוק"ל לא נתן למנוע מאנשים להיכנס. בתחילה כתבנו פתק שלא לדפוק, אך מרן זצוק"ל הסיר זאת, והוא אף נטל את האוכל והתיישב לאכול ב'הול' עם דלת פתוחה כדי לראות את הבאים להכניסם, לא נותרה לנו עצה, רק להציב שומר מיוחד בפתח הבניין למטה...

הרב וולף: הוא היה אומר: ''ווען מען קען נישט לערנען דארפט מען עלפען א איד''... – ''כאשר אי אפשר ללמוד צריך לעזור ליהודי''...

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: הוא נשא בעול של כל יחיד ויחיד והיה הוגה וחושב לבוא לעזרתו, פעם התלוויתי אליו בדרך, והנה הגאון רבי יגאל רוזן שליט"א בא לקראתנו, מרן זצוק"ל ירט מן הדרך, פנה אליו ושאל: ''האם נפגשתם עם פלוני?" השיב לו רבי יגאל שליט"א: ''מה השאלה, בוודאי, אם הראש ישיבה אמר יש שאלה בדבר?!''... מרן זצוק"ל הביע קורת רוח. סברתי שמרן זצוק"ל שלח אותו לשליחות מסוימת, אבל התברר שזה היה להיפך זה היה לטובת ותועלת עניין שהגאון רבי יגאל שליט"א עסק בו, ומרן זצוק"ל נשא את העניין על לוח ליבו כל הזמן.

הרב וולף: אמר לי אברך אחד שנכנס אליו בשאלה אודות מינוי עבורו בישיבה מסוימת, היה זה בחודש אלול, והנה בראש השנה בעת שחלפו עברו אלפים להתברך בברכת השנה, נמנה גם הוא בין אלפי העוברים, והנה, להפתעתו, מרן זצוק"ל פנה אליו ואמר לו: ''העניין ההוא סודר?''... פעם הגעתי הביתה ובני ביתי אומרים לי שמרן זצוק"ל היה בבית ושאל אודותיי, השתוממתי, רצתי מהר לבית מרן זצוק"ל והנה אני רואה אותו יושב עם זוג מארצות הברית, התברר שהם נדרשו לייעוץ רפואי, מרן זצוק"ל הפנה אותם אלי, כאשר אמרו שאינם יודעים איך להגיע אלי ליווה אותם לביתי, משלא הייתי בבית, לא עזב אותם וביקש שישובו לביתו עד שאגיע לביתי ואסור אליו ואכן מיד שהגעתי ביקשני לשבת ולהשיא להם עצה ותושייה.

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: פרק שלם היתה האחריות לקירוב רחוקים, ראשי 'אל המקורות' המה יעידון גודל דאגתו על כך. זכורני שיום אחד בעת שמרן זצוק"ל ישב ואכל, שמעתי שדופקים בדלת, היות ולא רציתי שיפריעו למרן זצוק"ל הבטתי מה'כרכוב' שהיה פתוח לחדר המדרגות כדי לראות מי הדופק, והנה אני רואה שעומדת חיילת עם מדים, מאד התפלאתי, והנחתי שיש כאן טעות והיא מחפשת דירה אחרת. לא פתחתי. כעבור כמה דקות שוב דופקים, הבטתי וראיתי שהדופק הינו דמות מכובדת, מרן זצוק"ל כבר סיים ארוחתו, אמרתי לו שאותו פלוני דופק, אמר לי שייכנס, פתחתי את הדלת, והנה להפתעתי עדיין אותה חיילת עמדה שם וכשראתה שהדלת נפתחת ביקשה להיכנס, תהיתי איך לנהוג, ניגשתי למרן זצוק"ל ושאלתי אותו אם להכניסה, ואמר כן, שתיכנס. עודי תוהה אני שומע שהיא מספרת למרן זצוק"ל שהיא מרגישה נרדפת בצבא והיא רוצה לברוח, מאידך היא חוששת שישימו אותה בכלא הצבאי. מרן זצוק"ל ניסה לעמוד על טיב הפחד שלה, אבל היא שתקה, אמר לה מרן זצוק"ל ''אם את בטוחה בעצמך, אין לאף אחד זכות לגייס אדם בעל כורחו, אינך צריכה לחשוש ולכן את יכולה לעשות כך''.

לאחר שהלכה פנה אלי מרן זצוק"ל ואמר כמבקש להסביר את הכרעתו, ''פון וואס האט זי מורא?'' אמרתי שהיא מפחדת שיכלאו אותה, ''נו'' - אמר מרן זצוק"ל ''ועכשיו שהיא בצבא זה אינו בית סוהר?''...

הרב וולף: היה מעשה דומה ממש, אבל בריחוק של לא מעט שנים, יום אחד הגיעה חיילת וביקשה להיכנס אל 'הרב', שאלנו והורה לנו להכניסה, משנכנסה, הלינה שהימים הנוראים קרבים והיא לא רוצה להתפלל במחנה הצבאי, היא מבקשת שהעסקנים החרדים ידאגו שתוכל להתפלל בבית הכנסת בימים הנוראים, בתחילה אמר לה מרן זצוק"ל שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום והיכן שיהודי מתפלל מכל הלב הוא ייענה. אך היא אמרה שהיא חשה שאינה מסוגלת להתפלל שם, מרן זצוק"ל שמע, אינני זוכר את דרכי ההשתדלות, אבל בימים הנוראים היא התפללה בעזרת נשים של ישיבת פוניבז', היא התקרבה לדרך התורה והעמידה בית של תורה.

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: פעם בעת שהתלווינו אליו לנסיעה, הבחין באמצע הנסיעה בחיילים שעומדים בטרמפיאדה בתחנת דרכים, חלקם היו עם נשק, מרן זצוק"ל אמר שיש לאוספם, הופתענו והדבר היה לנו אפילו לזרא, מה לנו ולהם, אבל מרן זצוק"ל נימק: ''זיי זיינען דאך אידישע קינדער, זיי האבען טאטעס און מאמעס וואס זארגען, מען דארף זיי נעמען'' – ''הם הרי ילדים יהודיים, יש להם הורים דואגים שמחכים להם, צריך לאסוף אותם''... אנחנו היינו 'קנאים' חשבנו אחרת אבל מרן זצוק"ל נהג אחרת...

היה שנדרשנו לנסיעה לירושלים, באותו יום נסע מרן זצוק"ל לברית מילה שערך הגאון רבי נח וינברג זצוק"ל, מישיבת 'אור שמח', הצטרפתי לנסיעה, הגענו למקום ומרן זיע"א שימש סנדק, אך נותר גם לסעודה, כפי הנראה בשל החשיבות שהעניק לנוכחות של בעלי התשובה במקום. מרן זיע"א נשא דברים ובעת הדרשה הבחנתי באחד ה'בעלי תשובה' שהיה נראה שזה מקרוב בא, ניצב על ספסל וסוקר בעיניו את דמותו של מרן זצוק"ל ושותה בצמא את דבריו. מרן זצוק"ל אמר בדבריו, שכאשר אנו מביטים על דמות כמו היטלר יימח שמו וזכרו נדמה שמדובר באדם שאינו מן המין האנושי, אבל האמת היא אינו כן, שהוא איש ככל האנשים וזה מלמד איזה כוחות אפלים מסתתרים אצל כל אדם, ואם אינו עובד לתקן אותם הוא עלול להגיע לשאול תחתית.

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: בעניין מה שהוא מזכיר על 'ברכת המזון' פעם הייתי נוכח בעת שבירך ברכת המזון, לפתע ראיתיו קם, פונה אל הארון, נוטל ספר, פותח, מסתכל מעט וסוגר. לאחר שסיים שאלתיו האם יש בספר איזה נוסח אחר של ברכת המזון? מרן זצוק"ל הסביר לי דבר נורא – "בסדר ברכת המזון שהיה מונח לפני היה קרוע קטע, ולכן פתחתי את הספר השני כדי שאברך הכול מתוך הכתב"...

הגרמ"א ברוורמן שליט"א ממשיך: אצל תלמיד חכם אחד אירע אסון גדול כשהבן שלהם טבע בים שעה שהיה תחת השגחתו. ההורים, ובמיוחד האב, היו שבורים ורצוצים. ככלות השבעה עלו לבקש עידוד ותנחומים ממרן זצוק"ל, הם בכו על גודל שברם, אבל מרן זצוק"ל חיזק אותם והזכיר שהוא גם קבר בת תחת להוביל אותה לחופתה, והאמת והעיקר הוא שאנו לא בעלי בתים על העולם הזה כלל, ואין הדברים תלויים בנו ובידינו אלא הכול נגזר ונקבע משמיים. כאשר ההורים שאלו במה עליהם להתחזק אמר להם ''להקפיד על ברכת המזון מתוך הסידור''.

הרב וולף: סיפרתם על העידוד והניחום אבלים שלו להורים, התלוויתי אליו לנחם בבית הגאון האדיר רבי אברהם גניחובסקי זצוק"ל על פטירת בנו שנפטר בבחרותו, מרן זצוק"ל סיפר על ההשגחה שהיתה לו בעת שהיה בווילנא במלחמה, והסתפק האם לחזור לוויאבוילניק או שבני ביתו יבואו אליו, הוא הכין שני נוסחאות של טלגרמות ובעודו תוהה התקצף הפקיד בדואר קפץ ונטל את אחת מהן, זו שהיה כתוב בה שבני ביתו יבואו לווילנא, ובאמת התברר שמאת ד' היתה זאת להצלתם. הוא הביא את המעשה כדוגמה להשגחה פרטית המלווה את האדם בכל מצב ומצב.

• • •

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: דיברו על הערצה למרן ה'חפץ חיים' זצוק"ל אבל הוא היה חסיד גדול של לימוד המוסר ושל גדולי בעלי המוסר. התלוויתי למרן זצוק"ל בהליכתו, בדרך נכנס לברך בברכת השנים אלמנה אחת אשר סייעה וסעדה את הרבנית עליה השלום בעת חוליה - כמדומה שזו היתה הגברת מינקוביץ - בדרך התגלגלו הדברים על דמותו של מרן ה'סבא' מסלבודקא זצוק"ל ומרן יצא מגדרו לתאר את גדלותו, ''הוא היה אדם הגדול בענקים'' - אמר – "במיוחד על הנקודה שהיה מכיר כל בחור ובחור על טבעו ועל מזגו". מרן זצוק"ל תיאר את המראה שה'סבא' זצוק"ל היה עומד ליד הפתח ובשעה שהבחורים יצאו היה מביט בכל אחד ואומר לו את הדבר הנחוץ, עידוד או הערה, ההכרה שלו בכוחות הנפש, הועילה מאד במלחמה שלו נגד ההשכלה. מרן זצוק"ל הוסיף וסיפר שכאשר היה נצרך להוכיח היה מרן הסבא זצוק"ל קשה כארז. הוא סיפר שאירע שמרן הסבא זצוק"ל הוכיח בחור אחד בעוז ובתעצומות, אותו בחור העיז פניו ואמר: הרי אמרו חז"ל ''כל הסוטר לועו של חברו כסוטר לועה של שכינה?''... מרן ה'סבא' זצוק"ל הגביה קולו ואמר לו: ''חברו?!!'' ''חברו?!!'' ''חברו?!!'' אני "חברך"?!...

הרב וולף: פעם חזר מסידור קידושין של חופה שנערכה באולמי 'וגשל' וכשנכנס הביתה היה כולו נסער, הוא אמר שהיה שם בחופה יהודי תלמיד חכם שלבושו והנהגתו לא יגרמו לבחורים להימשך אליו וללמוד ממנו דרכי תורה, הוא הוסיף ואמר: "מרן ה'סבא' מסלבודקא זצוק"ל לא היה נותן לתלמיד חכם להופיע ולהתנהג כך"... הוא ראה בדרך של מרן ה'סבא' זצוק"ל מורה דרך בהנהגה של התלמיד חכם ובן תורה.

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: באחד הפעמים הגיעו אל מרן זצוק"ל לביקור בני ונכדי מרן הגרא"א דסלר זצוק"ל, מרן זצוק"ל התבטא בפניהם שהוא מצטער מאד שלא השתדל לבקר ב'קעלם'... זו היתה משאת לב מתוך הערכה והערצה פנימית לרבני ה'מוסר' ומורי דרכה.

הרב וולף: אחד מבאי הבית התבטא בעניין שנגע אל מרן זצוק"ל וביקש להפיס את דעתו שיסכים, הוא אמר: ''מרן המשגיח רבי יחזקאל האט אויך אזיי גהעטאן'' - ''גם מרן המשגיח רבי יחזקאל היה נוהג כך''... הזדעזע מרן זצוק"ל ואמר: ''רבי חצ'קל, איר שעטלט מיר צו, צום רבי חצקל'??!''... - ''המדמה הנך אותי למרן המשגיח רבי יחזקאל?''...

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: מרן זצוק"ל היה מפליג בשבחו של מרן המשגיח זצוק"ל, פעם אמר שאצל מרן המשגיח זצוק"ל אין שום הבדל אם הוא בישיבה או בהליכתו ברחוב, הוא תמיד נמצא במצב של 'עומד לפני המלך'. מרן זצוק"ל הוסיף וסיפר על כך שפעם פגש את מרן המשגיח זצוק"ל בערב שבת בין השמשות עומד ברחוב כמסומר, וארשת של פחד ורצינות נסוכה עליו. העמידה הזו עוררה חשש שמא מרן המשגיח צריך עזרה כל שהיא, מרן זצוק"ל ניגש אליו ומרן המשגיח זצוק"ל אמר לו שהוא השאיר את השעון בתוך ה'וסט' ועתה הוא מגלה שהוא תחוב ב'וסט' והוא חושש מטלטול ומשום כך הוא לא זז ממקומו, כשכולו פחד וחרדה מנדנוד עבירה...

הרב אסחייק: זה היה כשחל ראש חודש ביום שישי ומרן המשגיח זצוק"ל היה לובש את ה'וסט' של שבת בראש חודש כך שאירע שלבש את ה'וסט' בעוד השעון תחוב בכיס.

הרב וולף: פעם שמעתי שהגאון הגדול רבי מיכל פיינשטיין זצוק"ל אמר לו אודות חילוקי דעות שהיה פעם ב'קלעצק' בין מרן המשגיח רבי יחזקאל זצוק"ל לבין מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל, בעניין מסוים, והתבטא אחד העומדים שם: ''נו, און רבי חצק'ל איז געווען גערעכט'', הפטיר מרן זצוק"ל: "רבי חצק'ל אין אלץ איז הער געווען גערעכט''...

הוא היה אומר על מרן ה'חפץ חיים' ומרן המשגיח זצוק"ל ''זיי האבען האפ געטאפט אמונה"... - ''הם מיששו בחוש אמונה'' ובאמת כך ראינו אצלו בעצמו שהוא חי אמונה. כל השיחות שלו על הראייה בחוש של הבורא יתברך, בכל תפוז ותפוז בסדר שלו - הטעם והתרכובת, כל זה היה כי הוא היה חי כך.

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: הוא היה מסתכל ומתבונן בציורים של החיות השרצים והבהמות שבסוף החומש מתוך התפעלות על פלאי הבריאה, כי זה מה שראה בכל דבר ודבר רק את הקדוש ברוך הוא אשר "מלוא כל הארץ כבודו".

הרב אסחייק: מרן זצוק"ל מאד החשיב את התפילה בישיבה, ועל אף שכמה פעמים היינו בכותל המערבי אבל כאשר זה היה על חשבון תפילה בישיבה היה אומר שתפילה בישיבה היא לא פחות מאשר תפילה בכותל. דרך אגב, לאחר מלחמת תשכ"ז נסענו למערת המכפלה עם מרן הגאב"ד דפוניבז' זצוק"ל, מרן זצוק"ל והרב שמחה ברנד זצ"ל וכאשר הגענו הם לא עלו יותר מכמה מדרגות התפללו ושבו חזרה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

• • •

הרב וולף: הנוסח הקבוע אצלו היה ''מען דארף לערנען'', בשנת תשכ"ד כאשר היה חולה ונזקק לעבור ניתוח, התפרסם הדבר בעולם ורבים התעניינו בשלומו. אמרנו לו שב'טעלז' בקליוולנד שבארצות הברית התקשרו לשאול איך עבר הניתוח, הוא מאד השתומם על כך שבארץ מרחקים מתעניינים עליו, הוא הפטיר מיד: ''דארף מען דאך אוועקזיצען לערנען''... בדרך כלל היינו נוהגים להקריא לו מכתבים הוא ביקש לדלג על ה'טייטלען' – התוארים, אבל לאחר הניתוח כששמע שהתפללו עליו, סיפר שהגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצוק"ל כן היה נותן שיקריאו לו את התארים הוא טען ש''זה מחייב אותו להיות ראוי למה שאומרים עליו"... כך גם התבטא מרן זצוק"ל על התפילות והבקשות עליו. לימים לאחר הרעש הגדול שעוררו דבריו ב'יד אליהו' הוא שמע שהיתה התעוררות גדולה, הוא הפטיר: "נו, איז דאך האס מער מחייב''... הרי זה יותר מחייב...

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: בזמנו, לאחר ההלוויה של מרן ה'חזון איש' זיע"א הוא עלה לישיבה, ההיכל היה ריק, התכוננו להספד של מרן הרב מפוניבז' זצוק"ל, ניגשתי אליו והוא אמר לי: ''טוב לכלב החי מן הארי המת – כל זמן מען קען מען דארף זאך אוועקזצען לערנען''...

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: הוא היה בעצם כל הזמן בסדר הלימוד שלו, והמעניין הוא שגם בלימוד הישיבה שהיה משקיע בזה את כל כוחו ואונו כידוע, אבל הוא לא ראה בזה את עיקר הלימוד. נכנסתי אליו וראיתי שהוא יושב ולומד 'זבחים' - הוא אמר לי כשקורת רוח נסוכה עליו ''עכשיו שנגמר הזמן אני יכול ללמוד את זה'' והוסיף והסביר ''באמצע הזמן אני משועבד לסוגיות של הישיבה ואני צריך להיות מונח ראשי ורובי בסוגיות האלו, אני צריך גם להשיב לבחורים על השאלות, אבל עכשיו אני פנוי ללמוד את סדר הלימוד שלי''....

הגרמ"א ברוורמן שליט"א: הוא היה מסתכל ומתבונן בציורים של החיות השרצים והבהמות שבסוף החומש מתוך התפעלות על פלאי הבריאה, כי זה מה שראה בכל דבר ודבר רק את הקדוש ברוך הוא אשר מלוא כל הארץ כבודו. צריך לזכור שכל העובדות לא מגיעות לעובדה החשובה ביותר והיא - הכרכים של 'אבי עזרי'...