מבוא
הכורדים הם הקבוצה הלאומית הגדולה ביותר בעולם ללא מדינה. חבל כורדיסטן, בו חיים רוב הכורדים בעולם, משתרע ממזרח טורקיה, לצפון סוריה ועיראק ועד לדרום מערב איראן. שאיפתם של הכורדים למדינה עצמאית, מדוכאת בתקיפות ע"י המדינות השולטות על חבל כורדיסטן, במיוחד ע"י טורקיה – בה יש למעלה מ 10 מיליון כורדים (15% - 25% מהאוכלוסיה הכללית). רוב הכורדים, כ-86%, הינם מוסלמים, מתוכם 65% הינם מוסלמים סונים.
הטורקים מדכאים בכוח את שאיפותיהם של הכורדים מזה שנים. הגרילה הכורדית, ה-PKK, פועלת מזה שנים בתוך טורקיה ומפעילה טרור כנגד יעדי השלטון הטורקי (מתחמים צבאיים, תחנות משטרה וכדו' אך לא כנגד אזרחים). כמו כן, הגרילה הכורדית נמצאת ביחסים טובים עם המליציה הכורדית-הסורית (YPG) והם משתפות פעולה. ל-PKK הייתה מפקדה גדולה בקובאני, עיירה כורדית על גבול סוריה טורקיה. לכן, המשטר הטורקי עוין גם את ה-YPG.
בצפון עיראק (חבל סינג'אר), הכוח המגן על האוטונומיה הכורדית נקרא הפשמרגה. הממשל הטורקי ביחסים טובים עם האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק ועם הפשמרגה, יחסים המתבססים על שיתוף פעולה (או ניצול) כלכלי סביב משאבי האנרגיה (נפט וגז) שבשליטת הכורדים בצפון עיראק.
רוב הכורדים מפוזרים בין ארבעה איזורים שונים בעולם:
1. הכורדים של צפון סוריה (חבל רוחאבה [רוג'בה]) המשתרעים מצפון מערב המדינה לצפון מזרח, לאורך הגבול הטורקי. בעין הכאוס המשתולל בסוריה, הכורדים של סוריה נלחמים כדי לממש את עצמאותם. לאחרונה, הטורקים הפעילו תוכנית מבריקה שנועדה לחסל את השאיפה הכורדית לאוטונומיה בצפון סוריה ע"י הפרדת הכורדים באמצעות איזור חיץ טורקי.
2. הכורדים של טורקיה, שריכוזם הגדול הוא במזרח ובדרום מזרח המדינה. הכורדים הטורקים סובלים מרדיפה אתנית מסויימת ולאחרונה המפלגה הכורדית הצליחה (למרות מאמצי השלטון) לעבור את אחוז החסימה ולהיכנס לפרלמנט.
3. הכורדים של צפון עיראק, שחיים בחבל אוטונומי המוכר ע"י ממשלת עיראק ומדינות המערב מאז מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991. האיזור נחשב לעשיר בנפט וגז. הכורדים של צפון עיראק נהנים מרווחה כלכלית ומשגשוג, בשונה מהכורדים של צפון סוריה. הכורדים של צפון עיראק מפולגים בינם לבין עצמם, כשהם חצויים בין שני מנהיגים: סעוד ברזני וג'לאל טלבאני. בעבר הסכסוך הזה גבה מעל ל-3000 קורבנות, אך כעת נראה ששני הצדדים זנחו את האלימות ההדדית ועברו לדיפלומטיה.
4. הכורדים של דרום מערב איראן. מהווים את הקהילה הסונית הגדולה היחידה באיראן.
יחסים של ניצול
החל משנת 2005, כשנתיים לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק, החלה להתגבש בממשל הטורקי אסטרטגיה ארוכת טווח לפיתוחה של טורקיה. עד לאותה תקופה, הכלכלה המקרטעת במדינה הטורקית לא אפשרה צמיחה. מפלגת הצדק והפיתוח, בראשות רג'יפ טייפ ארדואן, שעלתה לשלטון בשנת 2002 שמה לה למטרה להפוך את טורקיה למעצמה איזורית, ממש כמו בימי האימפריה העות'מאנית. ארדואן השכיל להבין שכדי להרים את מעמדה של טורקיה, הוא קודם צריך לשקם את הכלכלה במדינה. והוא עשה את זה באמצעות נפט וגז כורדיים.
משנת 2005, כשנתיים לאחר פירוקה של עיראק בידי האמריקאים, החלה טורקיה לייצא נפט כורדי לאירופה. היא קנתה את הנפט מהכורדים בצפון עיראק (שהפסיקו להזרים אותו לבגדד) במחירי רצפה ומכרה אותו במחירי שוק לאירופה.
היחסים בין הממשל הטורקי לכורדים בצפון עיראק התבססו על ניצול: הכורדים רצו לייצא את משאבי הטבע בתחומם כדי להתגבר על עוני ורעב מחרידים והטורקים קיוו לשקם את כלכלתם באמצעות הנפט והגז הזולים. המרוויחה הגדולה מהכאוס שבו שקעה עיראק – הייתה טורקיה. הכלכלה הטורקית החלה להתאושש ומעמדה של טורקיה בעולם החל לזנק.
בשנת 2014, החלה טורקיה לקנות נפט וגז זולים - היישר מהמדינה האיסלאמית (דאעש) בסוריה. כוחות המדינה האיסלאמית, שהשתלטו על מצבורי נפט וגז באיזורים של דיר א-זור ואל-חסאכה בצפון סוריה, החלו לשנע את הנפט והגז במיכליות לעבר שטח טורקיה. הרוסים פרסמו הוכחות חותכות לכך.
תוכנית ארוכת טווח
תוכניתם של הטורקים לא הסתיימה רק בניצול משאבי הטבע של הכורדים בצפון עיראק. כששאיפותיהם של הכורדים הטורקים למדינה עצמאית הלכו וגברו נוכח מחיקת הגבולות הקיימים במזרח התיכון וקביעתם מחדש ע"י הכוחות האיסלאמיסטים, רקחו הטורקים מזימה מתוחכמת להשתלטות על השטח הכורדי בצפון סוריה (העשיר בנפט) ועל הדרך לדכא את ההתקוממות הכורדית.
התוכנית, כך קיוו הטורקים, אמורה הייתה להתבצע במספר שלבים:
1. כוחות איסלאמיסטיים בראשות המדינה האיסלאמית יכבשו חלק משטח הגבול בין טורקיה לסוריה מידי הכורדים. מדובר בחלק מהשטח שבצפון מזרח (אל-חסאכה) עד לצפון מערב (עזאז).
2. מאיום המדינה האיסלאמית, טורקיה תכריז מיד על חלק מהשטח הכורדי כ"איזור חיץ" ותקבע אותו כשטח צבאי סגור בו ישלוט הצבא הטורקי. הקהילה הבינלאומית וטורקיה יפעלו יחדיו כדי למגר את איום דאעש מאיזור זה.
3. אט אט, טורקיה תיישב את האיזור במיליוני פליטים ערבים סוניים שברחו מסוריה למחנות הפליטים בטורקיה וכך תדלל את האוכלוסיה הכורדית במקום.
4. בסופו של דבר, טורקיה תספח את האיזור לעצמה בטענה של "שמירת הביטחון" מפני המדינה האיסלאמית.
אגב, גם בלי ששלב מספר 4 בתוכנית ייצא לפועל (סיפוח השטח), הטורקים יוכלו להבטיח לעצמם שנים רבות של שקט מפני השאיפות של הכורדים למדינה.
קובאני
בחודש ינואר 2015, החלו כוחות המדינה האיסלאמית לתקוף את העיירה הכורדית קובאני בניסיון לכבוש אותה מידי המליציות הכורדיות. אלפי ג'יהאדיסטים שהגיעו מדרום (איזור א-ראקה) וממזרח (אל-חסאכה ודיר א-זור) החלו להסתער על העיירה באמצעות עשרות פיגועי התאבדות ותקיפה קרקעית.
בתחילה, נראה שתוכניתם של הטורקים עומדת לצאת לפועל. לוחמי המדינה האיסלאמית כבשו שטח נרחב מקובאני, תוך שהם טובחים באוכלוסיה המקומית ומוציאים להורג אלפי בני אדם. הטבח היה כל כך חסר תקדים, עד כדי שהיה נראה שמטרתם של לוחמי המדינה האיסלאמית היתה קודם כל לבצע רצח עם בכורדים ורק אחר כך לכבוש את קובאני.
בשלב מסויים נראה היה שמפלתה של העיירה הכורדית היא עובדה מוגמרת. אך לכורדים, שניחנים ברוח לחימה ומוטיבציה גבוהים במיוחד היו תוכניות אחרות. המליציה הכורדית הסורית, ה-YPG, סירבה להיכנע והתכוננה להילחם עד טיפת הדם האחרונה. כשבמערב ראו שרוח הלחימה הכורדית אינה נשברת – אלא להפך, רק הולכת וגוברת – הם החלו לסייע לכורדים ע"י הפצצות מהאוויר ואספקת נשק.
במשך כמה חודשים נמשכו ההתקפות של המדינה האיסלאמית על קובאני. על אף שהמצב נראה היה נואש, הכורדים סירבו להיכנע והכריזו: "קובאני לא תיפול". בשלב מסויים, החלו לזרום דיווחים שלוחמי המדינה האיסלאמית תוקפים את קובאני במקביל מדרום, ממזרח ומצפון. לכאורה, דיווח סתמי. אלא שמצפון לקובאני נמצא מעבר הגבול הטורקי. המשמעות של הדיווחים הללו היתה חד משמעית – טורקיה מסייעת למדינה האיסלאמית לתקוף את קובאני משטחה.
כמו כן, לא פעם נטען שהצבא הטורקי עוזר ללוחמי המדינה האיסלאמית במתקפה על קובאני ועל הכורדים. לא אחת דווח שאנשי מודיעין טורקי מעבירים מידע בזמן אמת ללוחמי המדינה האיסלאמית על מערך הלחימה הכורדי. על פי כמה הודאות של לוחמי המדינה האיסלאמית שנתפסו בשבי הכורדים, חיילים בצבא הטורקי אף לחמו לצד הג'יהאדיסטים של המדינה האיסלאמית כתף אל כתף (הודאות שצריך לקחת כמובן בערבון מוגבל).
כשנראה היה שהמדינה האיסלאמית כבר שולטת בחלקים נרחבים מקובאני, החלו הטורקים לפזר הצהרות בדבר "איזורי חיץ" בגבול טורקיה סוריה (האיזורים הכורדיים) כדי "לשמור על ביטחונה של טורקיה מידי דאעש". בשלב זה, נראה היה שהתוכנית הטורקית עולה שלב.
האמריקאים, במקביל לסיוע מהאוויר, החלו לתאם סיוע קרקעי לכוחות הכורדיים הנצורים בקובאני. כוחות הפשמרגה (המליציה הכורדית בצפון עיראק) החלו לנוע מעיראק, אל שטח טורקיה, לכיוון קובאני. כשכוחות הפשמרגה עמדו לחצות את הגבול הטורקי לתוך שטח סוריה ולקובאני - הצבא הטורקי מנע זאת מהם. רק אחרי שהנשיא האמריקני ברק אובמה שיגר איום חריף לארדואן - נאות הצבא הטורקי לפתוח את מעברי הגבול לכוחות הפשמרגה.
במאמץ עילאי, תוך הקזת דם ואבדות כבדות, הצליחו הכוחות הכורדיים להדוף את המתקפה של המדינה האיסלאמית ולכבוש מחדש את כל שטחי העיירה קובאני. לכוחות המדינה האיסלאמית, כך דווח, היו אלפי הרוגים. התוכנית הטורקית להשתלטות על האדמות הכורדיות בצפון סוריה – נעצרה. מבחינת הטורקים, העמידה האיתנה של הכורדים כנגד המדינה האיסלאמית הייתה בפירוש אסון. הכורדים הוכיחו לראשונה שניתן להכניע את המדינה האיסלאמית על הקרקע.
הטורקים אמנם הפסידו במערכה על קובאני, אך כפי שתכף נראה, הם לא ויתרו על הקרב.
יחסי הכורדים והמורדים
לכורדים יש יחסים טעונים ביותר עם המורדים. הקבוצות "המתונות" מבית הצבא הסורי החופשי רואים בכורדים כאויב. המורדים האיסלאמיסטיים הקיצוניים, לא מכירים בזכותם של הכורדים למדינה. מבחינתם, א-שאם (הלבנט, האיזור הכולל סוריה ולבנון) הוא טריטוריה איסלאמית שאין בה שום מקום ליישות כורדית.
בתחילת השנה, הכורדים ניצלו הסתערות של אנשי המדינה האיסלאמית על המורדים בצפון חאלב מכיוון מזרח ותקפו גם הם את המורדים מכיוון מערב (עפרין לעזאז).
חשוב לציין שלא היה שום תיאום בין הכורדים לבין הג'יהאדיסטים של המדינה האיסלאמית (ששונאים את הכורדים עד מוות). הכורדים זיהו הזדמנות לנצל את חולשתם של המורדים באיזור תוך המתקפה של דאעש והרחיבו את שטחם.
יחסי הכורדים ומשטר אסד
עד לאחרונה, יחסי הכורדים ומשטר אסד התבססו על אינטרס הדדי. לא היה זה שיתוף פעולה אמיתי בין ידידים, אלא צורך הכרחי בין צדדים שחולקים אינטרסים זהים. הכורדים הרחיבו לעצמם את השטח על חשבון המורדים שנלחמים במשטר אסד והמשטר העלים עין מהנעשה.
בתחילת יולי השנה היו אלה הכורדים שנתנו את מכת המחץ על המורדים בחאלב ואפשרו את החלת המצור על המובלעת בעיר. לאחר שהמשטר ניסה במשך שבועיים, ללא הצלחה, לכבוש את ציר אל-קוסטילו מידי המורדים, הכורדים של שכונת שייח' מקסוד (YPG) נכנסו לתמונה וכבשו את הציר. יומיים לאחר מכן, משטר אסד השלים את המצור. המורדים הפסידו בקרב אסטרטגי והמשטר זכה להישג משמעותי, בעזרתם של הכורדים.
מנבג'
כחלק מהמערכה הכוללת של הקואליציה בראשות ארה"ב במדינה האיסלאמית, התקבלה בממשל האמריקאי ההחלטה לכבוש את מעוז הארגון בעיר מנבג' השוכנת בצפון מרכז סוריה, קרוב לנהר הפרת. לשם כך, פנו האמריקאים לגורם היחידי שיכל לבצע את המשימה הזו – הכורדים.
ה-SDF, ראשי תיבות של Syrian Democratic Forces, "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" נבחרה למשימה. במקור, ה-SDF היא קואליציה של ארגונים כורדיים, כמו ה-YPG ו"צבא המהפכנים" (ג'יש אל-ט'וואר) - שהוקמה באוקטובר 2015 ופעלה בצפון המדינה באיזורים הכורדיים. בעקבות "זעמם" של הטורקים בתמיכתם של האמריקאים ב"ארגונים הכורדיים הטרוריסטיים" (כך לטענת ממשל ארדואן) החליטו האמריקאים "לדלל" את הרכיב הכורדי בקואליציה והוסיפו ארגונים ערביים סונים כמו "ליווא ט'וואר אל-ראקה" ו"ליווא אל-תחריר". הטורקים התרצו.
ב-31 למאי 2016 החלה ה-SDF לתקוף את העיר מנבג' בחיפוי אווירי אמריקאי. הלחימה במקום היתה קשה והגורם שהוביל אותה היה הרכיב הכורדי בקואליציה, ה-YPG. במשך כמה חודשים, הכורדים שילמו בדם רב וספגו אינספור פיגועי התאבדות מצד הג'יהאדיסטים של דאעש. שום דבר לא עצר אותם. כשהכורדים כבשו מעל ל-90% משטח העיר והג'יהאדיסטים של דאעש הבינו שהם הובסו, הם נכנעו בהסכם לא כתוב שאפשר להם לצאת בשיירות מהעיר, ללא פגע, לכיוון ג'רבלוס (מצפון למנבג'): עיר השוכנת על גבול סוריה-טורקיה ושהיתה מעוז המדינה האיסלאמית מזה 31 חודשים. זו היתה הפעם הראשונה שדאעש הובס, נכנע וברח כשזנבו בין רגליו. הכורדים, באצילות מסויימת, אפשרו לשיירות הרכבים של הג'יהאדיסטים לזרום החוצה מהעיר ללא פגע.
אגב - בעיראק, סיפור דומה נגמר במרחץ דמים של הצבא העיראקי והמיליציות השיעיות בסונים שברחו מפלוג'ה בחסות "הסכם כניעה", כשהשיעים כלל לא מבחינים מי פעיל דאעש ומי אזרח חף מפשע.
לאחר שהושלם כיבוש מנבג', התמקמו כוחות ה-YPG הכורדיים בעיר, כדי לוודא שלוחמי המדינה האיסלאמית לא מנסים לכבוש אותה מחדש.
המפנה
בחודשים האחרונים התחילו לצוץ דיווחים על התקרבות בין ארדואן לפוטין. לאחר ניסיון ההפיכה הכושל (ויש האומרים שבעקבותיו), נערכה שיחת טלפון בין השניים בה ארדואן התנצל על הפלת המטוס הרוסי, פוטין קיבל את ההתנצלות והשניים מיהרו להיפגש. על פניו – לא ידיעה מיוחדת. כמה שבועות לאחר הפיוס בין מוסקבה לאנקרה, משטר אסד – שנתמך ע"י הרוסים – החל להפציץ את הכורדים באל-חסאכה. אותם כורדים שהיו עד לאותה תקופה בעלי בריתו של אסד ועזרו לו במלחמה נגד המורדים, הפכו בבת אחת לאויבי המשטר. חלק מהדיווחים הצביעו על סכסוך בין המיליציה הכורדית המקומית לבין המיליציה של משטר אסד, ה-NDF (לשעבר השאביחה), אך היה נראה שיש יד מכוונת בכל הסיפור הזה. יד טורקית.
כנאמר לעיל, הכורדים היו בעלי בריתו של בשאר אל-אסד עד לאותה תקופה. הם עזרו למשטר להילחם במורדים במוקדים רבים בצפון המדינה. אחת מהתקריות הזכורות ביותר, היא "מצעד הגופות" בעיירה עפרין הכורדית באפריל השנה: תהלוכה של עשרות גופות של לוחמי המורדים מהצבא הסורי החופשי שהכורדים חיסלו ושהוצגו לראווה ברחבי העיירה. כבר אז, הכורדים פתחו חשבון עם אנשי הצבא הסורי החופשי.
הכורדים הימרו על בשאר אל-אסד כבעל ברית ונבגדו על ידו. בבת אחת הם הפכו לאוייב המשטר, אותו משטר שהסתייע בהם בלחימה במורדים.
כשההפצצות של מטוסי אסד על האוכלוסיה הכורדית באל-חסאכה גברו מיום ליום, הכורדים של שכונת שייח' מקסוד בחאלב (אלה שסייעו למשטר במכת המחץ על המורדים ובכיתור חאלב) החלו להפגיז עמדות של משטר אסד בציר אל-קוסטילו, אותו ציר שהם עצמם סייעו בכיבושו. הכורדים אותתו למשטר אסד: תמשיך לכתוש אותנו באל-חסאכה והמצור שלך יהיה בסכנה. לאחר יומיים, דווח על הפסקת אש בין נאמני אסד לכורדים באל-חסאכה. אסד הבין את הרמז.
מגן הפרת
כאמור, בשלב זה הכורדים צברו לעצמם לא מעט אויבים. גם המדינה האיסלאמית, גם המורדים וגם משטר אסד. אך למכה הבאה, קשה להאמין שהכורדים היו מוכנים. מכה שהגיעה דווקא מבעלת בריתם העיקרית.
טורקיה ספגה כמה וכמה פיגועי התאבדות בשטחה, בערים הקרובות לגבול. השיא היה – הפיגוע המחריד בגזיאנטפ בשבת ה-20 לאוגוסט. בפיגוע התאבדות בלב חתונה כורדית, מחבל מתאבד התפוצץ ורצח 53 בני אדם. ארדואן מיהר להאשים את דאעש.
טורקיה קיבלה את התירוץ שהיתה צריכה כדי להפעיל (שוב) את התוכנית להשמדת חלום כורדיסטן.
במסווה של "הגנה מפני דאעש" הטורקים החלו במערכה לכיבוש ג'רבלוס, אותה עיר גבול שהיתה מעוז המדינה האיסלאמית, במטרה לנקות את הגבול מאיום הג'יהאדיסטים. שם המבצע הצבאי - "מגן הפרת". מגנים מפני דאעש ובמקביל מחסלים את כורדיסטן.
ב-22 לאוגוסט, יומיים לאחר הפיגוע בגזיאנפט, הצבא הטורקי – בגיבוי מאות מלוחמי הצבא הסורי החופשי – החל בכיבוש ג'רבלוס. תוך 12 שעות, העיר נכבשה. לאחר שהצבא הסורי החופשי הצהיר על כיבוש העיר, התברר שדאעש פינה משם את המעוזים שלו הרבה לפני שהחלה המתקפה. שוב, ריח של תיאום בין הטורקים למדינה האיסלאמית.
הטורקים לא עצרו בג'רבלוס. מיד לאחר מכן, הם הצהירו שימשיכו לנקות את הגבול "מאיום דאעש". בפועל, הם ניקו את הגבול מאיום כורדיסטן. במתקפה מתואמת ומשולבת, הטורקים ואנשי הצבא הסורי החופשי החלו ליישם את שלב 2 בתוכנית: הקמת איזור החיץ. בתנועה מהירה מ-2 כיוונים (מג'רבלוס למערב ומאל-ראי למזרח) הם כבשו את כל איזור הגבול. שלב 2 הושלם.
אך אפילו לאחר השלמת כיבוש איזור הגבול, הטורקים לא נעצרו. מיד לאחר השלמת איזור החיץ החלו הטורקים לנוע דרומה מג'רבלוס לכיוון מנבג', מגדילים את שטח החיץ על חשבון השטח הכורדי ומוודאים שהכורדים לעולם לא יוכלו להשיג רצף טריטוריאלי. הכורדים מה-YPG שניסו להגן על שטחם, נתקלו בשריון ובהפצצות אוויריות טורקיות. לא היה להם סיכוי. לוחמים כורדיים שנתפסו ע"י אנשי הצבא הסורי החופשי הוכו, עונו והושפלו. אנשי הצבא הסורי החופשי ראו זאת כנקמה על "מצעד הגופות" בעפרין.
אפילו בשלב הזה, הטורקים לא התרצו. הצבא הטורקי במקביל להקמת איזור החיץ, איים על הכורדים להתפנות ממנבג' ולנוע מזרחה לנהר הפרת (גללו למעלה למפה עם סימון איזור החיץ). "הכורדים לא צריכים להמצא מערבית לנהר הפרת. הצבא הטורקי יעשה הכל כדי להגן על האינטרסים של טורקיה". כך התבטא ראש הממשלה הטורקי יילדרים.
מה שמדהים בסיפור הזה, זו העובדה שהאמירה הזו נאמרה לאוזניו של סגן הנשיא האמריקאי, ג'ו ביידן, שביקר באותו היום בטורקיה. ומה שעוד יותר מדהים – זו האמירה של ג'ו ביידן: "אם הכורדים יחליטו לפעול מערבית לפרת, האמריקאים לא יתמכו בהם". זאת אומרת, גם ג'ו ביידן מכיר בעובדה שהכורדים צריכים לסגת ממנבג'. אותם כורדים שהקיזו דם בשביל בעלת בריתם, ארה"ב, בשחרור מנבג'.
אך גם כאן לא הסתיימו הצרות של הכורדים. במהלך מבריק של הטורקים, החלק הערבי הסוני של ה-SDF החל להתפרק. הארגונים ליווא ט'וואר אל-ראקה וליווא אל-תחריר נצפו עוברים את הגבול לטורקיה מג'רבלוס, נכנעים לצבא, מקבלים ציוד טורקי וחוזרים לסוריה כאוייבי הכורדים. אפילו השותפות של הכורדים עם הארגונים הערביים ב-SDF לא החזיקה מעמד.
כולם נהיו אוייבי הכורדים. והאמריקאים - לא פוצים פה. להפך, הם מצדדים בטורקים.
מה הלאה?
מצבם הפוליטי של הכורדים לא טוב. כמעט כולם הפכו לאויביהם. האמריקאים עדיין תומכים, אך בלחץ הטורקים נראה שהחלו להגביל את התמיכה. אבל יחד עם זאת, אסור להספיד את הכורדים. אמנם מצבם הפוליטי לא מזהיר, אך הם עדיין כוח לוחם קרקעי שאין שני לו בסוריה. הם מצויידים (אך לא מספיק) והם ניחנים ברוח לחימה מעוררת השתאות. הם לא מרבים להפסיד בקרב.
הכורדים יכולים וצריכים להלחץ מהתסבוכת הזו. להחלצות הזו קוראים: אל-ראקה.
בעוד אחיהם מהפשמרגה (יחידות ההגנה הכורדיות העיראקיות) מתקרבים ומאיימים על בירת המדינה האיסלאמית בעיראק, מוסול, הכורדים הסוריים יכולים לעשות את אותו הדבר בבירת המדינה האיסלאמית בסוריה: אל-ראקה. גם האמריקאים וגם הטורקים יודעים שהכוח היחידי שיכול לנקות את אל-ראקה מהג'יהאדיסטים המבוצרים של דאעש בעיר, הם הכורדים. ליתר דיוק: שום מערכה על אל-ראקה לא תהייה אפקטיבית ללא הכורדים. אף אחד לא יעשה זאת בעצמו, מחשש להקזת דם רב. חוץ מהכורדים.
אם הכורדים ישכילו להתנות את השתתפותם בשחרורה הנוכחי של אל-ראקה תמורת הטבות פוליטיות מפורשות מהקהילה הבינלאומית – זו תהיה הצלחה כבירה מבחינתם. הם יזכו לתהודה עולמית ואולי גם בהכרה על זכותם לעצמאות.
כעת נראה שאמנם הכורדים נוחלים הצלחות צבאיות מרשימות באל-רקה אך בחסות חילופי הנשיאים בארצות הברית ותיאבונו של הדוב הרוסי למול חולשת ארצות הברית הם לא מצליחים להשיג הישגים פוליטיים משמעותיים בזירה הבין לאומית
החודשים הקרובים יעמדו בסימן חידת טראמפ - האם יממש את הבטחתו הגדולה "להחזיר את אמריקה לגדולתה". האם יצליח לנצח את הברית של פוטין-ארדואן ולעצור את התיאבון הרוסי. דבר לא בטוח, דבר היחיד שברור כי בהרי כורדיסטאן אמריקה יכולה לחזור למפה הבין לאומית כקובעת גבולות ותהליכי עומק בין לאומיים, לצד זאת שתוכיח כי יש משמעות עמוקה לברית צבאית עמה. ויתור של ארצות הברית בהרי כורדיסטאן בואכה אל-רקה יסמן את השתלטותה המוחלטת של רוסיה על המרחב הים תיכוני ואולי גם על מרחב ההשפעה במזרח הרחוק ועל הפוליטיקה הגלובלית בכלל.
תודה גדולה למערכת "ארץ הג'יהאד" על ניתוחי העומק המרתקים וסימון התהליכים ההיסטורים בכתבה זו.