מרחוק היא ניראת כמו עוד אחד מאלפי החיילים השיעים המקיפים את מוסול, היא לבושה במדי הסוואה, כובע צבאי וקלצ'ניקוב על הכתף. אך בשונה מהם, היא אישה ואמא בתוך צבא שיעי פונדמנטליסטי. סיפורה של מיאד אל ג'וברי - אם לחמישה שנשבעה לנקום בדאע"ש.
כשפוגשים לראשונה את מיאד, אישה עיראקית קטנה, לא מבינים מה היא עושה במקום בו היא נמצאת - בין אלפי חיילי מליציה שיעית הנלחמת במוסול. אבל כשהיא פותחת את הפה, אף אחד לא יכול לעצור אותה - אף אחד גם לא מנסה.
מיאד היא אם לחמישה ילדים והאישה היחידה הנלחמת ביחידות השיעיות בעיירה קנוס הסמוכה למוסול. בעלה של מיאד עצור בידי הכורדים מזה זמן רב בעקבות הלשנה כי הוא מקושר לארגון המדינה האיסלמית. את חמשת ילדיה היא שלחה לאמה ובאה לקווי האש.
כמו החיילים הסובבים אותה, היא אומרת כי המניע הראשון לרצונה להילחם היא השנאה לדאע"ש - הארגון שכבש את עירה, הרג כמה מבני משפחת הקרובים והחיל את עונשי השריעה הנוקשים בעיר. בקיץ היא ברחה מביתה והצטרפה למחנה עקורים כורדים אך עם מעצר בעלה החליטה כי תנקום את נקמת עירה ומשפחתה. "אמרתי לילדים שלי שלא אמות" היא מספרת וממשיכה "הם באו להשמיד את עיראק אבל נשרוף את הכלבים האלו"
"החיילים הללו הם אחים שלי, אני גאה להיות איתם" היא אומרת ומצביעה על חבריה ממליציית "אריות החידקל". החיילים עצמם, על אף שהם רוכשים לה כבוד רב, עושה רושם לא רואים בה לוחמת לכל דבר, ואף מנסים להרחיקה מקווי האש אליהם היא מנסה להגיע שוב ושוב. "הם לא נותנים לי ללכת ממש אל החזית. הם מפחדים עליי, אבל אני רוצה ללכת" היא אומרת לקול רעש הפגזים הנופלים באיזור.
"כשהיינו תחת שלטון המדינה האיסלמית הם הטילו פה פחד ועונשים אכזריים. הנשים פה היו צריכים לכסות את פניהן אך אני אף פעם לא הסכמתי לכך. תמיד הייתי מעבירה ידיעות מתוך העיר לכוחות הקואליציה ועתה הגיע הזמן שלי לנקום את מות בני באחת ההתקפית על העיר" אמרה לסוכנות הידיעות.
"בעלי לא יודע שהצטרפתי למליציות, ואם היה יודע הוא לא היה שבע רצון אבל דבר אחד הוא יודע - שאני זאבה, שאני לוחמת ושאני כמו גבר" היא מסיימת.