אאא

עם ישראל מבקשים להיגאל מהשעבוד הנורא. לצאת ממ"ט שערי טומאה. מעבודת הפרך. מהרדיפות. מהגלות. מהמוות. מהכאב הנורא של השעבוד. 

ואיך מגיב על זה פרעה?

הוא לא אומר: "למה הגיע להם השכל לרצות להיגאל?! צריך לחשוב איך לדכא את הרצון הזה!" הוא אומר: "וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" – איזו שטות עלתה בדעתם! עבדים מיוסרים, נמצאים בתת-תנאים, שגרת חייהם עבודת פרך, ומבקשים גאולה?! מילה מוזרה, להיגאל, מי המציא אותה בכלל?! צריך לכנס ישיבת צוות עם טובי המוחות במצרים כדי לפענח את הרצון התמוה שלהם להיגאל.

והמסקנה – גאונית! פשוט, נכנס להם ג'וק לראש. משעמם להם, אז הם מדברים שטויות: "נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים... תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים... וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" (שמות, ה, ו-ט).

"כִּי כָל מַה שֶּׁעָבַר עַל יִשְׂרָאֵל בִּיצִיאַת מִצְרַיִם... עוֹבֵר עַל כָּל אָדָם שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לְחַיֵּי עוֹלָם... כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה אֶל פַּרְעֹה לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל הִתְגָּרָה בָּהֶם בְּיוֹתֵר וְאָמַר 'תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה' וְכוּ', כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא כְּשֶׁרוֹאָה שֶׁבָּא צַדִּיק... וְרוֹצֶה לְהוֹצִיא אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי מִגָּלוּת נַפְשׁוֹ, הוּא מִתְגָּרֶה וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו" (ליקוטי הלכות, שילוח הקן, ד).

התורה הקדושה מספרת לנו, שנדע, שכאשר נתעורר לרצון שלנו להיגאל, גאולה פרטית. גאולה של הילד הפנימי שבוכה בתוכנו. גאולה בזוגיות, בהורות, בקשר עם השי"ת. כשנרצה להתקדם אל הטוב, יהיו לנו מפריעים. פרעה לא יוותר עלינו בקלות.

כשהטכסיס הכי מבלבל וערמומי ופרעוני זה לבטל מכל וכל את הרצון להיגאל. להתפלא, שאדם רדוף ושדוף ושבור ורצוץ רוצה לחיות! אתה אמור לעשות מה שצריך. להיות כמו כולם. מה זה בכלל גאולה?! זה ג'וקים לא קונבנציונליים. שכח מזה. אין כזה. עשה רוורס ולך משם.

אנחנו כל כך מכירים את התגובה הפרעונית הזאת.

פתאום משה בא עד למייצרים שאתה שקוע בהם, מדבר אליך בשפה שלך, ומשהו בך נפתח. פתאום אתה מבין שאתה בגלות, גלות הנפש, גלות הדעת. ואתה רוצה לצאת משם. אתה רוצה להתקרב לצדיק האמת, לעשות עבודה פנימית, להתבודד, להיגמל מהתמכרויות, להיכנס פנימה. אתה רוצה לחזור הביתה, בכל המובנים; לעצמך, לאבא שבשמים, לאשתך, לילדים שלך, לכל הנשמות שתלויות בך וממתינות לך שתתעורר מהשינה.

ואז אתה בא עם ברק בעיניים ומנסה לשתף מישהו בתגלית שלך, לספר על זה שיש צדיקים בעולם, שיש עבודה פנימית ויש התבודדות, מילים חדשות שמלטפות אותך בקרניים עמוקות של תקווה.

אבל איש שיחך נותן בך מבט מאוד מסוים ושואל אותך, בלי או עם מילים: תגיד, מה עובר עליך? מאיפה השטויות ההזויות האלה? מאיפה אתה מביא את הדיבורים התלושים האלה, על נפש וילד ועבודה פנימית והתקשרות לצדיקים? אצלנו לא מדברים בכזאת שפה מוזרה! מבלבלים לך את המוח! סיממו אותך! הכניסו לך ג'וקים לראש! צא מזה! תהיה בן אדם. תעשה מה שצריך. מה הקשר צדיק. מה הקשר התבודדות. משעמם לך בחיים? לך תתעסק במשהו מועיל ותפסיק עם השטויות האלה!

ואז אתה מקבל פיק ברכיים; אולי הם צודקים? הם אנשים חכמים, והם משוכנעים שזה שטויות. אולי אני טועה? כן, זה נכון. אני צריך לתפוס את עצמי בידיים. לעשות מה שצריך. להפסיק לשגות בחלומות מופרכים על ריפוי והתקרבות ואהבת אמת.

אשה, למשל, שלא טוב לה בזוגיות. היא רוצה משהו אחר. משהו יותר. יותר אמתי. יותר מקשיב. יותר עם לב. זה לא סתם רצון; זה הרצון הכי קדוש בעולם! אבל כשהיא אומרת לו: "אני רוצה שתבין אותי", הוא מתנגד: "מה השטויות האלה? מה חסר לך? מאיפה יש לך זמן לרעיונות כאלה מפוקפקים? בואי נחשוב איך תהיי יותר עסוקה. אולי תלכי להתנדב? אולי תוסיפי שעות עבודה? אולי תתחילי לאפות יותר עוגות?"

והיא מפנימה את המסר – זה שעולים לה כאלה רעיונות בראש, זה אומר שמשעמם לה. שהיא דפוקה. שמשהו אצלה לא בסדר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

וזה לא נכון! האמת היא, שלרצות להיגאל – זה לא דברי שקר ולא נובע משעמום; זה הקול הכי עמוק של הנשמה שלנו.

כן, לא טוב לנו. אנחנו בגלות. התקשורת שלנו בגלות. הזוגיות שלנו בגלות. ההורות שלנו בגלות. הנפש שלנו בגלות. אנחנו צודקים בחיפוש שלנו! אנחנו צודקים בגעגוע שלנו! אנחנו צודקים בכאב שלנו! ואנחנו לא אמורים להישאר בגלות!

אפשר להיגאל! אפשר לצאת לחירות! אפשר להתרפא!

די עם הקולות המחלישים האלה. די להאמין לפרעה, שסותם לנו את הפה בציניות מרושעת כזאת ומשכנע אותנו שאנחנו הבעיה, שהרצון שלנו להיגאל, לשנות, לפרוץ את החומות של השעבוד שסוגרות עלינו – הוא שיגעון. די לזה. אנחנו רוצים להיגאל. מגיע לנו להיגאל. מגיע לנו לקבל עזרה. משה כבר כאן. הגאולה בפתח. רק שלא ניכנע לפרעה ונחזור לקושש תבן בלי לחשוב יותר על גאולה.

ואנחנו נגאל. כִּי כָל מַה שֶּׁעָבַר עַל יִשְׂרָאֵל בִּיצִיאַת מִצְרַיִם עוֹבֵר עַל כָּל אָדָם שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לְחַיֵּי עוֹלָם.