אאא

סגולה נודעה לפרנסה לומר פרשת המן ביום שלישי לסדר "בשלח". וכשם היא נודעה, כך היא נדירה – נדירה בפופולריות שלה. בכוללים ובמקומות עבודה, במיילים ובקבוצות ווטסאפ, נדמה שאין מקום ש"פרשת המן" אינו מגיע אליו. קשה לציין "סגולה" שכה התפשטה, ללא הבחנה בהשתייכות מגזרית, ללא הבדל בין כובע לכובע, בין כיסוי ראש לכיסוי ראש. 

מעולם היה לי מעט תמוה לראות ליטאים רבים, חברים רבים לספסלי הכוללים אשר עולמם וסביבתם רחוקים מאד מהחסידות, רצים אחרי סגולה זו. מקור הסגולה הרי הוא ר' מנחם מנדל מרימינוב, מראשוני מפיצי החסידות (ולא משהו עתיק יומין מדברי חז"ל וקדמונים), שמורשתו שונה בתכלית ממורשתם. אז אמנם כיום יש גם סגולות של הסטייפלר זצ"ל ובנו שליט"א ("סגולות ליטאיות"), אבל כאן מדובר בסגולה ממקור חסידי מובהק. מה ראו הליטאים, ביניהם אנשים שבדרך כלל יתרחקו מכגון דא, ללכת אחריה?.

אפשר להציע הצעות שונות לפתרון התעלומה. ייתכן ש"פרנסה שאני" – בכל הנוגע לפרנסה כדאי לנסות הכל, ואם לא יועיל לא יזיק. ייתכן גם שמדובר ב"סגולה קלה ונקייה", סך הכל קריאה בפסוקי התורה, כאשר בכל אופן צריכים לקיים מצוות "שניים מקרא ואחד תרגום". אמנם קביעת הקיום ליום מסוים תהווה חריגה עדינה מהליטאיות האדוקה, אך מי כבר היום ליטאי אדוק....

אבל נדמה שקריאת "פרשת המן" מיוחדת, שונה משהו מסגולות דעלמא. שכן, "פרשת המן" נאמרת עקרונית בכל יום, כפי שנפסק (שולחן ערוך, סימן א'), "וטוב לומר פרשת העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות". מטרת האמירה (כמבואר ב"בית יוסף") היא לחזק את האמונה בהשגחת ה', על עניינינו בכלל ועל פרנסתנו בפרט. בהתאם לכך כתב בבאר היטב (בשם רבנו בחיי) "שאין די באמירה אלא בביאור הפרשה, ויכיר נפלאות ה'".

כלומר, לא מדובר ב"סגולה" שיסודה בפעולה מיסטית ובלתי מובנת. מדובר בלימוד ובהתבוננות, בחיזוק ובהפנמה של האמונה בהשגחת ה', על דרך דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא (שמן הנסים הגלויים של יציאת מצרים אנו מכירים בנסים הנסתרים).

כדי לתחזק את היחס בינינו לבין הקב"ה, מן הראוי לומר את הפרשה בכל יום. קצב החיים שלנו אמנם מקשה על כך, אך אם יש הזדמנות טובה לומר את "פרשת המן" לרגל יום שלישי של סדר "בשלח" – מה טוב.

כיון שהגענו לכך, שמא "ללמד על הכלל כולו יצא". אם כבר פירשנו בדרך זו את סגולת אמירת "פרשת המן", נראה שיש מקום להשתדל למצוא ביאור ופשר גם בסגולות נוספות שנהוגות אצל קהילות וקהלים שונים. מרבותינו קיבלנו שאין האדם פועל ישירות על השמים. סביבת פעולת האדם היא כאן, בארץ, וכל היחס שלנו אל הקב"ה נגזר מתוך מה שאנחנו רואים וחווים כאן. ואולם, כיון שפעל בארץ, והשפיע טוב על-ידי מעשיו, במקביל לכך "יושפע שפע רב בכל העולמות". המעשים שלנו אולי פועלים "בשמים", אבל רק כנגזרת מהפעולה כאן, עלינו ועל סביבתנו.

ככל שנמצא יסוד ושורש ל"סגולות" בהשפעה שלהן על המציאות שלנו, כך מקרבים אותם לתורה עצמה, ש"נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא". משפיע חיים "כאן", ומזכה אותנו בחיים "שם". הלוואי שנזכה הן להתחזק באמונתנו, והן להצליח בפרנסתנו.