אאא

לאחרונה פורסם כי השר דרעי אישר את הקמתה של עיר חרדית חדשה בסמוך לקרית גת. פרסום זה, העלה את השאלה האם עיר חרדית הומוגנית חדשה היא הפתרון הנכון לציבור החרדי? התשובה מורכבת, אך ניתן כבר היום לקבוע כי אין פתרון אחד לבעיית הדיור בחברה החרדית וכי קיים צורך במתן פתרונות דיור מגוונים הלוקחים בחשבון מספר מרכיבים.

החברה החרדית היא חברה מתבדלת במהותה, המעדיפה לנהל את חייה במרחבים ומובלעות סגורים. על פי עבודה שנכתבה עבור משרד השיכון, הציבור החרדי יזדקק לעוד כ-200,000 יחידות דיור עד שנת 2035. רשימת הצרכים הבסיסיים בבחירת המגורים החרדית היתה פעם בעיקר סוגית המחיר, הקרבה לקהילת האם (לרוב בבני ברק או ירושלים) וקיומם של מוסדות חינוך מתאימים והנהגה רבנית. אך בעשורים האחרונים, נוספו לשיקולים אלו גם היבטים כלכליים כמו הימצאות מקומות תעסוקה.

פתרון אחד הוא "חיים בנפרד" בערים חרדיות ייעודיות, הומוגניות ונבדלות. אלא שפתרון זה יוצר קושי באיתור קרקע זמינה ליצירת עיר הגדלה במהירות וקושי בתכנון מקורות תעסוקה לתושבים ומקורות הכנסה לרשות. בהקשר התרבותי, הבידול הגיאוגרפי עלול לחזק את בידולה של האוכלוסייה החרדית מהחברה הישראלית ויצירת מרחב המבוסס על "איים תרבותיים". מנגד, היתרונות לחיים בנפרד הם מתן המענה לרצון לחיות ליד הדומה לי ולהימנע מהטרדות ואפליה, תוך חיזוק הזהות החברתית והתרבותית ושימורה כמו גם לאפשר את קיומו של "היתרון לגודל" בפיתוח התשתיות לאוכלוסייה זו.

פתרון אחר, בו דומיננטיות ההפרדה היא פחותה, הוא שילוב האוכלוסייה החרדית בתוך שכונות נבדלות בערים מעורבות. החיים "ביחד", זה לצד זה, טומנים בחובם התמודדות עם דפוסי חיים שונים בין הציבור החרדי והחילוני ומהווים מקור פוטנציאלי ליצירת חיכוך. ניתן לזהות סירוב של חלק מראשי הערים לקלוט אוכלוסייה חרדית בהיקף נרחב בשל הפחד מקליטת אוכלוסייה ענייה ושינוי הצביון החברתי של העיר.

אילוסטרציה (צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90)
אילוסטרציה (צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90)
הגדלה

אל מול כל אלו, החיים זה לצד זה מייצרים פוטנציאל להכרות אמיתית ולהשפעות הדדיות חיוביות תוך מיתון הסטיגמות הקיימות בקרב שתי האוכלוסיות. כך גם מתאפשרת יציאה ממעגלי ההתבדלות בהקשר החברתי והכלכלי. פתרון שלישי, הוא קיומם של "מרחבי תפר" בתוך ערים (שכונות חרדיות), שייועדו לאוכלוסיות "חרדיות מודרניות" ופחות שמרניות.

שאלה נוספת בבחינת הפתרונות הרצויים למצוקת הדיור החרדית, צריכה לעסוק בניתוח מיקום הקהילות החרדיות במרחב שבין פריפריה למרכז- גם בתוך הערים עצמן וכמובן במרחב הגיאוגרפי הכולל של ישראל.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כמובן שבבחינה רק של הצורך בדירות זולות ושטחים גדולים למרחב עירוני משמעותי היה על המדינה "לשלוח" את האוכלוסייה החרדית לפריפריה הרחוקה. אך יש לתת את הדעת הן לצרכים הלאומיים המדינתיים והן לצרכים החרדים. מיקום עיר חרדית באזור קריית גת למשל יאפשר לאוכלוסייה החרדית (גם אם במבנה הומוגני ומתבדל) להיות קרוב יחסית למרכזי התעסוקה המשמעותיים של מרכז הארץ ולהיות קרוב למרכזים התרבותיים שלה עצמה (במשולש אשדוד- ירושלים-בני ברק).

לכן, השורה התחתונה היא שאין פתרון אחד. בכדי לענות על הצורך העצום של החרדים בפתרונות דיור, נדרש סל פתרונות המתאים למגוון החברתי של האוכלוסייה החרדית ולשינויים שהיא עוברת. סל המחלק את "הנטל" המרחבי-חברתי בין כולם.

יש לאפשר תשתיות שיאפשרו ל"חרדים המודרנים" להצטרף לערים בעלות צביון חילוני כמו גם לאפשר לחרדים מקהילות שמרניות יותר להקים יישובים או שכונות נפרדות בערים גדולות. סל שכזה הוצע למשרד השיכון במסגרת הכנת תכנית אסטרטגית לדיור לאוכלוסייה החרדית בתחילת 2016 והוא מגלם את כל ההבדל בין סל פתרונות לפתרונות בלתי רלוונטים שיושלכו לסל.

ד"ר לי כהנר היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה וראש החוג ללימודים רב תחומיים במכללת אורנים. כהנר היתה חלק מהצוות שכתב דו"ח בנושא במסגרת המכון החרדי למחקרי מדיניות.