אאא

פרשת העגונה מצפת. הכה בספרדים במקום להסתפק במשימה הקדושה של הצלת העגונה.

שוב אנו נתקלים במערכה שבה מנסים לצייר לנו תמונה של רבנות ספרדית-חרדית רעה שחורה ומגעילה, שמולה מתייצבת רבנות ציונית-דתית טובה, לבנה והזכה. זו אחת הפרקטיקות הקלאסיות של האליטה הציונית הדתית: ביזויים של הספרדים והשחרתם, כאמצעי להעלאת קרנה של הציונות הדתית ומיצוב תפקידה ודימויה כתקווה הלבנה. לעתים – אבל זה נושא לדיון אחר - נדמה שמדובר ביותר מפרקטיקה, שמדובר ממש במגדיר זהות. זהות הבנויה על שלילת וביזוי האחר המזרחי. כדי שאני אצטייר כדתי לבן ויפה אני חייב לצייר את האחר כספרדי שחור וכעור.

אז על רקע ההתקפות נגד הרב הספרדי הראשי הרב יצחק יוסף בנו וממשיך דרכו של האידיאולוג הכי גדול של המתינות ההלכתית - הרב עובדיה - מותר להרהר גם בנסיבות שהובילו את ההרכב הציוני דתי האמיץ ששחרר את העגונה אל פתרון חדשני כמו זיכוי גט (זיכוי גט = מניחים שהבעל השרוי במצב של צמח היה רוצה לתת גט לאשתו אם היה יודע את מצבו וכך מזכים את האישה ואותו בגט). הנסיבות הן אולי דווקא ההחמרה של ההרכב הציוני דתי הלא ספרדי, שדווקא הוא מחמיר ומסרב לקבל את הפרקטיקה הרווחות במיוחד אצל הרבנים הספרדים של הצלת עגונות על ידי הפקעת קידושין (הפקעת קידושין = בדרך כלל פוסלים את אחד העדים בחתונה ואז אומרים שלא היו קידושין וכלל לא היו נישואין וכך מצילים את העגונה כשקובעים שבעצם אף פעם לא הייתה נשואה).

אל מול האקורד הנוסף במסע השמצת הספרדים, מסע שכבר הצליח להוביל להבאשת ריחה של החרדיות הספרדית ולפגיעה אנושה בתנועה הפוליטית המייצגת אותה שס, ראוי להציג אמת אחרת: הרבנים הספרדים החרדים, בניגוד לניסיון להציג אותם כשחורים ורעים, לא רואים בעיניים כשהם עומדים מול דמעות של אישה עגונה ומוצאים כל דרך להתיר אותה (קחו דוגמא: הדיין הספרדי המחמיר הרב ציון בוארון, הפך כל אבן כדי למצוא סיבה להפקיע קידושין, עד כדי הפקעה באמצעות פסילת עד בחתונה, כי העד היה עורך דין! וכל זה באישור הרב עובדיה).

מותר אפוא להעריך בזהירות: אם בג''ץ היה מוותר על הברית הטבעית בין האליטות האנטי ספרדיות ולא היה מצטרף למתקפה נגד הרב הספרדי הראשי והיה מאפשר לבית הדין הרבני הגדול ולרב יצחק יוסף לדון בפרשת העגונה, הם היו הופכים כל אבן ומוצאים דרך להתיר את העגונה בפרקטיקה הקלאסית של הפקעת קידושין.

למה אני מרשה לעצמי להעריך כך? כי במסגרת מדיניות הפיכת כל אבן כדי להציל עגונה, הרב יצחק יוסף עשה הרבה מעבר למה שמותר לדיין ובספרו ''שו''ת הראשון לציון''השאיר הצהרת כוונות ברורה לכך. שם כתב בעניין הדיון ההלכתי בעגונה זו ממש, שאין דרך הלכתית לאשר ''זיכוי גט'', אבל יש ''לבדוק צירופים אחרים, לבדוק פגם בקידושין, לבדוק העדים, לבדוק טענת מקח טעות'' שאיתם אפשר לשחרר את העגונה האומללה.

והנה עוד עובדה מעניינת לגבי הרבנים הספרדים השחורים והרעים: מאז כניסתו של הרב יצחק יוסף לתפקיד הרב הראשי הספרדי לישראל, בכל התיקים שהובאו לפניו (או בתיק שהוא דן בו בעצמו, או בתיקים שבהם התבקש לסייע לדיינים איזוריים שביקשו גיבוי הלכתי) ככל הידוע לי אין אפילו מקרה אחד שבו הרב הראשי הספרדי לא מצא דרך להתיר אישה עגונה שהתייצבה לפניו. (כנ''ל גם בענייני תיקי ממזרות, הכל ברוח הפילוסופיה ההלכתית של הקלה ומתינות כאידיאולוגיה של מנהיגה הרוחני ואביה של ש''ס, אביו הרב עובדיה).

מתוך עמוד הפייסבוק של ד"ר אבישי בן חיים