אמש שוב נחשפנו לסרטון קשה ומחפיר בו מצולם נהג אוטובוס מטיח מילים קשות, מקלל נוסע חרדי ואף מאיים לתקוף אותו פיזית. גם אני צפיתי בסרטון, לא אהבתי את מה שראיתי וכעסתי על נהג האוטובוס שגרם להכפשת שמם של אלפי נהגים בתחבורה הציבורית - נהגים שרובם ככולם באים בממשק יומיומי בעיקר עם המגזר החרדי, ציבור המשתמש בתח"צ יותר מכל מגזר אוכלוסיה אחר בארץ.
אני רמי, נהג אוטובוס בביתר עילית, משרת את הציבור החרדי שנים רבות. אני בן המגזר החרדי מבטן ומלידה, בני ובנותיי מתחנכים במוסדות חרדיים ואנו מנהלים אורח חיים חרדי על כל המשתמע. אני חרדי! בכל בוקר אני יוצא לעבודתי שמח וטוב לב, משתדל לקדם בברכת בוקר טוב את נוסעי והם מצידם משיבים לי בפנים מחייכות וטובות, היחסים בינינו מעולים, יש מהם שלא שוכחים להביא איתם משלוח מנות יום לפני פורים עם מכתב ברכה קצר לנהג האדיב, מחוות פשוטות אבל יקרות ערך, מחוות שמקפלות בתוכן כבוד והערכה ובעיקר אהבת אדם, אני מתרגש ומוקיר וחש חובה לשרת אותם בצורה הטובה ביותר.
הנהג המגדף (צילום: מתוך פייסבוק)
ואז זה קורה, נוסע אחד או נוסעת אחת שלא שמעו על דרך ארץ ועל כבוד הזולת, נוסע אחר שלא הבין נכון את מאמר חז"ל "בשבילי נברא העולם", אדם אחד שמעכיר את כל האוירה, אדם ששכח שמאחורי ההגה יושב אדם, איש בעל משפחה עם אישה וילדים ועם עול פרנסה ועם רגשות. כן, רגשות, גם לנהגים באוטובוס יש רגשות, הם נעלבים כשעולבים בהם, הם נפגעים כשמשפילים אותם, כמעט תמיד זה אוסף של אי הבנות ותמיד זו פרספקטיבה שלא לוקחת בחשבון את הנהג ואת האילוצים והמגבלות המוטלות עליו.
למשל, האוטובוס איחר, הנוסע צועק ועולב בנהג תוך התעלמות מוחלטת מכך שהנהג יצא לנסיעה בדיוק בזמן והאיחור כלל לא באשמתו אלא כתוצאה מפקקי תנועה או חפץ חשוד או אלף סיבות אחרות. או למשל האוטובוס לא עצר בתחנה, נוסע חוסם את האוטובוס בגופו תוך התעלמות מהעובדה שלנהג אסור על פי חוק להעלות יותר נוסעים, הנהג לא יכול לפתור את כלל תחלואי התחבורה הציבורית ומשכך אין סיבה להעניש אותו.
לצערי, רמת החיכוכים בין נוסעים לנהגים במגזר שלנו גדולה עשרות מונים מאשר עם נוסעים מהמגזר הכללי. אמנם אני מודע לתלות של הציבור בשירות התח"צ, אבל גם לא מוכן לקבל יחס של עלבון והשפלה, אני לא מוכן להפוך לבן ערובה רגשי של הציבור אותו אני בא לשרת בנאמנות, אין הצדקה לעכב אוטובוס בתחנה למשך דקות ארוכות כי את מחכה לבעלך שיבוא, אין הצדקה לדרוש מהנהג לפתוח את דלת האוטובוס ברמזור, אין הצדקה לאכול, לשתות ולהחליף טיטולים (ועוד דברים שמפאת הכבוד לא אפרט...) ולהשאיר את הזבל לנהג שינקה אחריכם.
לעתים, כשמזדמן לי לשרת ציבור כללי, משום מה האוטובוס נשאר נקי, משום מה אין לי כמעט חיכוכים וויכוחים, אלא כל נוסע עולה, משלם (משלם, לא רושם לעצמו שהוא חייב) ויושב במקומו. אצלינו זה סיפור אחר לגמרי, הבקשות והדרישות לא נגמרות וכולן בניגוד גמור להוראות ולתקנות.
כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כ"ז). יחס גורר יחס, עשרות משתמשים שנוסעים איתי מדי יום והיחסים בינינו מעולים, כי יש כבוד הדדי ויש הבנה מצד הנוסעים למגבלות שלי, ומאידך הבנה והתחשבות שלי לצרכים והאילוצים שלהם.
אירועים כגון זה שהתפרסם אמש לא אמורים לקרות, תנסו את המתכון שהצעתי ותנו יחס של כבוד לאדם / נהג שמולכם, אני מבטיח לכם שתופתעו לטובה.
אל תשכחו, הנהג הזה קם בבוקר ויצא לעבודה תוך הבנה ברורה שתפקידו לשרת אתכם, תנו לו לשרת אתכם.