אאא

אשה מבוגרת המתינה בתור לקבלת דולר לצדקה ולברכה מהרבי מליובאוויטש, כל יום ראשון היה הרבי עומד ומחלק דולרים לאלפי אנשים וכמובן שהתור היה ארוך, כשהגיעה תורה פנתה אל הרבי בשאלה "רבי, איך יש לך כח לעמוד כל כך הרבה שעות על הרגליים, אני עמדתי בתור שעתיים ואני כבר בלי כוחות ואתה כבר עומד הרבה שעות ולא מתעייף?" ענה לה הרבה "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים" האמת שמי שילך לבורסת היהלומים יוכל לראות הרבה אנשים שתפקידם לספור יהלומים והם כן עייפים אלא שכשהיהלומים שלך אתה לא מתעייף מלספור אותם והרבי הרגיש שכל יהודי הוא שלו ולכן לא התעייף.

ספר במדבר אותו נתחיל לקרוא השבוע מתחיל בציווי של הקב"ה לספור את עם ישראל, והשאלה שמתעוררת היא האם אלוקים לא יודע כמה בני ישראל מונים, הוא זקוק לספירה? רש"י עונה שהקב"ה מבקש לספור אותנו מתוך חיבתו אלינו, אבל לכאורה דווקא ספירה לא מבטאת את החיבה כי כשסופרים לא מתייחסים למהות ולמעלות של האדם הנספר אלא רק לכך שהוא עוד מספר בין כולם ואיך באה לידי ביטוי החיבה דווקא בספירה?

אבל האמת היא שדווקא הספירה מבטאת את האהבה שאינה תלויה בדבר, אהבתו של הקב"ה לעם ישראל אינה תלויה במעלותיהם או בכך שהם קבלו את התורה ומקיימים את המצוות אלא בעצם קיומם, מצד עצם הקיום של יהודי כל עם ישראל שווים בדיוק ולכן דווקא הספירה שבה כולם שווים מבטאת את אהבת השם לעמו ישראל.

האהבה של הקב"ה לעם ישראל שלא תלויה במעשיהם אלא בעצם מהותם מעוררת את אהבת עם ישראל לקב"ה, אהבה פנימית שלא תלויה במה שקורה להם וזו אותה נקודה יהודית שמתעוררת אצל כל אחד מעם ישראל וגורמת לו לא לרצות להתנתק מהקב"ה ותמיד למצוא את הדרך לשמר את הקשר.

יהי רצון שנצליח לעורר את אותה נקודה יהודית פנימית שבתוכנו ובזכותה נצליח להתאחד עם כל עם ישראל ולהגיע ביחד לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש