אאא

בימים אלו נחשף מכתבם הנדיר של גדולי ישראל מחודש חשון תשכ"ד בו הם אוסרים על תלמידי הישיבות להשתתף בהפגנות - "בכל הפגנה שהיא", מאחר ותפקידם הוא אך ורק לימוד תורה.

המכתב נכתב בתקופה סוערת מאוד מבחינת יחסי חרדים חילונים, על רקע הפגנות כנגד חילולי שבת שהתקיימו ומעצרם של 104 בחורי ישיבות בגין פעילותם כנגד המסיון באותה העת.

במכתבם המנוסח בניסוח שובה לב, כותבים מרנן הגרא"י פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר, הגרי"ש כהנמן זצ"ל ראש ישיבת פוניבז', הגר"י אברמסקי והגר"ז סורוצקין זצ"ל על תפקידם של בני הישיבות, ועל האיסור המוחלט של בני הישיבות לצאת ולהשתתף בהפגנות, הן מחמת שאין זה תפקידו של בן ישיבה, והן מחמת שדבר זה עלול לגרום קטרוג על בני הישיבות ולגרום לגיוסם לצבא חלילה.

וכך כותבים הרבנים:

"ב"ה י"ב חשון תשכ"ד

"תעודתו הטבעית ומטרתו העליונה של כל תלמיד-ישיבה, כל עוד הוא יושב בהיכל-ה', היא: להקדיש את חילו לאורייתא, ללא שיור וסיג, ולנצל כל שעה פנויה כדי לרכוש דעת וחכמת התורה ולהשלים את קומתו הרוחנית. הישיבה היא עולמו ובל מעייניו חייבים להיות קדושים ומוקדשים 'להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד וכו' את דברי תלמוד תורתך באהבה' ואין לו שיור לא ביום ולא בלילה, בהם אינו חייב לעסוק בלמוד התורה, בבחינת: 'בלכתך בדרך בשכבך ובקומך'.

"כזהו תלמיד ישיבה וזאת היא חובתו. כל תעודה אחרת ותהא חיונית-עד כמה שתהא - אינה פוטרת את בן-הישיבה מחובתו הישירה הזאת ואינה משחררת אותו להבטל מעולמו של למוד התורה.


"לפיכך אנו קוראים בזה לכל תלמידי-הישיבות, השתולים בבית ה' - ובחצרות אלקינו יפריחו -, שלא להשתתף ושלא לקחת חלק בכל הפגנה כל שהיא לא בשעה זו ולא בשעה אחרת, לא באופן מעשי ולא מתוך סקרנות בלבד; ואין מזרזין אלא למזורזין.

"יש להבין, כי ההשתתפות בהפגנות פוגעת בלמוד הישיבות גופא ומעורר רוגז ומקטרגין על לומדיהן מבחוץ, ושני הדברים כאחד מאיימים ומסכנים את רמתן של הישיבות.

"אנו מתריעים, איפוא, בכל החומר על התקלה הזאת, ואנו בטוחים ששארית פליטת סופרינו לא יעשו עול לתורה ולהיכליה".