אאא

לא פעם גם ואולי בעיקר אנשים גדולים כאלו המשקיעים את מירב כוחותיהם בתלמידיהם במסירות ואהבה אמיתית, כאשר התלמיד לא מגיב בצייתנות להוראתם, הסיטואציה הופכת משדה החינוך לשדה הקרב וליריבות אישית בין התלמיד למחנך, מצב שכזה מסכן את המשך הדינמיקה בין השניים ויגרום לתהליך הפוך לגמרי מייעודו, כאשר המפסידים הם שני הצדדים, וחבל.

התנא באבות אומר: כָל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ, לכאורה במחלוקת של בית שמאי ובית הלל מוזכרים כל הצדדים החלוקים ואילו במחלוקת קרח ועדתו מוזכר רק צד אחד של המחלוקת ולמה משה רבינו לא מוזכר?

אומרת הגמרא-  תא שמע: אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות באחיות  ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק, בכסף ובשווה כסף, בפרוטה ובשווה פרוטה - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר בנביא זכריה והאמת והשלום אהבו.

צריך להבין שבית שמאי ובית הלל חלקו על שאלות עקרוניות ומהותיות בנושא של קידושין וייבום וייתכן שאחד סבר בדעתו שאצל השני יש בעיות הלכתיות קשות מאוד , אבל בשורה התחתונה הם כיבדו האחד את השני " ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה". אבל איך זה פועל במישור המעשי??

"אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר "את והב בסופה" אל תקרי בסופה אלא בסופה. ומסביר רש"י מתוך שמקשים זה על זה ואין מקבל דברי זה, נראין כאויבים, והכי דריש לה: ספר מלחמות – מלחמה שעל ידי ספר, והב בסופה- אהבה יש בסוף!!!

המחנך והחניך חייבים לדעת מעל הכל ולפני הכל אין פה יריבות וודאי שלא אישית, כמו האב והבן המחדדים סוגיה לימודית, ייתכנו צעקות וויכוחים וטענות, אבל בסוף נפרדים עם אהבה, וזו לא בושה ואפילו חובה לקחת תלמיד ולדבר על זה שיש פה רק אהבה גדולה שעוברת בכלים של חינוך שלעיתים הם לא נעימים וגם כואבים אבל בשורה התחתונה זו אהבת אמת.

קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו?? אלא קרח הפך נושא חשוב ליריבות אישית עם משה רבינו, מסכת השמצות אישיות, וירידה לפסים לא מכובדים, (וכמבואר במדרש שכן קרח היה עתיד לעלות לגדולה) ולכן התנא באבות משאיר את שדה הקרב של קרח על שמו בלבד כי זו הייתה יריבות אישית,  צד שני בכלל לא קיים פה, משה לא היה בר פלוגתא שלו , ואילו בבית שמאי ובית הלל שחלקו המון אבל עם כבוד הדדי זוהי מחלוקת שסופה להתקיים.

הקו בין שדה חינוך מלא בהרמוניה חיובית לשדה קרב עם פצועים קשים הוא קו עדין, אשרי הזוכה להישאר בשדה הראשונה. 

הכותב הוא ראש בית המדרש ברקאי - ישיבת ההסדר החרדית חיספין