השבוע נחת בתיבות המייל של עיתונאים חרדים, כמו גם בזירות החרדיות ברשתות החברתיות, שיר חדש, "להיט" יהיה מי שיקרא לו, בשם "דספזלטוב". מדובר בגרסה מגויירת ללהיט בינלאומי שכבש בחודשים האחרונים את העולם, שמילותיו במקור, ה' ירחם, רחוקות כמטחווי קשת ממילים שאוזנו של יהודי ירא שמיים יכולה להכיל.
חודשים ארוכים חרך השיר הלועזי את מצעדי ההשמעות בעולם והפך ללהיט מקפיץ ברחבות החתונות נטולות ההפרדה. באותה תקופה, בבני ברק ובירושלים המשיכו לרקוד לצלילי "עוד ישמע" ובקהילות הספרדיות יותר לצלילי "ישמח חתני", וכלום לא היה חסר לחוגגים. ואז הגיע עמירן, כן, עמירן דביר המוכר והוותיק, והחליט שרחבות הריקודים במגזר החרדי זקוקות גם הן לשיר שמרקיד נכרים מפורטוגל ועד הארלם, ויצר גרסה "כשרה" ללהיט. אבל עם כשרות כזאת כנראה עדיף להיות טבעוני.
פזמון השיר, מכיל חיבור תמוה ומשונה בין שמו של השיר הלועזי "דספסיטו", לברכה העתיקה "מזל טוב". כך נוצר גם שמו של השיר, "דספזלטוב". ניסיתי להבין מהו עניין ה"דספ" - האם טרנד חדש כובש את רחובות ירושלים ובני ברק ובמסגרתו מאחלים אנשים זה לזה "דספגשמח" "דספבתשלום"? - אבל גוגל לא מצא לי הרבה תשובות, למעט ראשי התיבות של קבוצת הכדורסל הרוסית דינמו סנקט פטרבורג.
עכשיו, ברור שה"דספ" הוא ניסיון להיות צעיר, קוּל ומגניב, ולהביא לחוגגים החרדים פיסה מהלהיט העולמי. אבל למה בעצם. למה לכל הרוחות, בחור ישיבה, אברך, או כל אחד אחר מקהל המאזינים של עמירן דביר, זקוק לדבר הזה? חסרים מלחינים טובים במגזר? אנחנו לא יכולים לייצר מוזיקה טובה, אפילו פופ, מבלי לגייר יצירות אחרות מהעולם?
האם מישהו בתעשיית המוזיקה החסידית מנסה להחזיר אותנו שנים אחורה? לימים בהם כל זמר בגרוש שרצה לפרוץ ולהגיע להשמעות בערוצי הקודש של אז, היה מגייר שיר עגבים עם מילים תמוהות? (תקופה שבשיא פריחתה הגיעו אלינו שירי הענק המרשימים "עזר עזר" ו"בלבלו אותו"). הרי אין ספק שאלו היו ימים אפלים במיוחד בהיסטוריית המוזיקה הדתית. ימים בהם לא הייתה יצירה, רק העתקה. והעתקה גרועה מאוד.
הייתי יכול לעכל את השיר אילו היה מבוצע בשלהי החתונות, בשלב שבו בחורי הישיבות מפזזים סביב החתן בשארית כוחותיהם והתזמורת מבקשת לתת קצת בידור, וגם אז, רק אם הכתיבה הייתה טובה יותר, ולא מכילה את שילוב המילים המוזר "דספזלטוב". אפילו במצב הנוכחי של השיר, הייתי יכול לבלוע אותו אם רק היה מדובר בזמר צעיר ואלמוני. אבל עמירן דביר? אחד מוותיקי וטובי המוזיקאים במגזר? על כזה דבר לא ממש ניתן לעבור בשתיקה.
יש וורט ידוע של הרב שך בעניין "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". ענק ההשקפה מסביר שאם העבירות ייעשו בהתאם לגיל האדם, אזי 'כשלג ילבינו' וייסלחו. אבל אם לא - אז לא. במקרה הזה, כשאדם וותיק ומבוגר כעמירן דביר נופל ב"חטא" מוזיקלי שמתאים יותר לזמר מתחיל בשנות העשרים, זה בלתי נסלח.
ומילה אחת לסיום על הקליפ. בדרך כלל, קליפים חסידיים שמכילים רקדנים זוכים לביקורת מאחר והם מפנים את עיקר תשומת הלב מהמוזיקה הטובה. במקרה הזה, הרקדנים עושים חסד גדול עם השיר כאשר הם מפנים את תשומת הלב ממנו.
ניסים פרץ, עורך באתר "כיכר השבת"