אאא

פרק שביעי- ארבע מיתות

דף נא

א.  דרשות הפסוקים בשריפת בת כהן 1. כי תֵחל, אינו חילול שבת שנאמר לזנות, ואתי כר"ש דשריפה חמורה מסקילה. וההו"א הואיל והחמיר הכתוב בכהנים, ושונה מזכרים שהותר להם חילול שבת בעבודה. 2. אינו בפנויה בגז"ש אביה מנערה המאורסה דהוי זנות עם זיקת הבעל, אף דנאמר לזנות הו"א כר"א דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה. 3. אין לומר דחיוב שריפה דווקא בזינתה מאביה, שנאמר היא מחללת. ואף דבזנות בתו העונש שריפה אף בישראל דאתי בגז"ש הנה וזמה, הו"א דקרא אתי לאפוקי מהאי גז"ש ולומר שחיוב שריפה בבא על בתו שייכא רק בכהן, קמ"ל. 4. כיון דילפינן בגז"ש מנערה המאורסה שמעינן לדין שריפה בבת כהן דווקא כשהיא נערה ומאורסה, ומרבינן חיובא: בנערה נשואה, בבוגרת ארוסה, ובנשואה אפילו זקינה שנאמר בת כהן מכל מקום, ואתי כר"ש דמחייב שריפה בין בארוסה בין בנשואה. 5. חיוב שריפה אף לבת כהן שנישאת ללוי ישראל גוי חלל נתין וממזר, שנאמר ובת איש כהן. וקמ"ל אף שנתחללה מן התרומה מקודם, ודלא כר"מ דסובר בת כהן שנישאת לפסול לה וזינתה מיתתה בחנק. 6. היא, לומר שהיא בשריפה ולא בועלה זוממיה. 7. לר"א את אביה בשריפה ואת חמיה בסקילה, ומפרשינן לקמן מאי בעי למימר.

ב.  לר"א את אביה בשריפה ואת חמיה בסקילה, ובעי מאי קאמר 1. בא עליה אביה בשריפה וחמיה בסקילה, קשיא הרי הוא הדין אף בבת ישראל. 2. זינתה כשהיא ברשות אביה והיינו מאורסה בשריפה אבל ברשות חמיה שהיא נשואה בסקילה, הרי ליכא מ"ד דבת כהן נשואה בסקילה. 3. ר"א סובר כרבנן דבת כהן נשואה בשריפה וארוסה בסקילה, ומסביר זאת ע"י שמשווה בת כהן לבת ישראל ומודד חומרא וקולא לפי עונש שריפה הניתן למי שזינתה מאביה: בזנות נשואה בת ישראל ענשה בחנק שהוא קל משריפה, ובבת כהן מחמרינן להענישה בשריפה כדין זינתה מאביה. ובזנות ארוסה שבבת ישראל ענשה בסקילה שחמורה משריפה, בבת כהן נמי מחמרינן שנסקלת כדין זינתה מחמיה, ודחי דלא קתני למעלה ולמטה. 4. זינתה ברשות אביה שהיא מאורסה בשריפה, זינתה מחמיה בסקילה, וזינתה ברשות חמיה דהינו נשואה דינה בחנק וכרי"ש, ודחי או תרוייהו בזנות ממנו או תרוייהו בזנות ברשותו. 5. אתי כר"ש וסובר דבת כהן מסקינן חד דרגא, דכמו שארוסה עלתה מסקילה לשריפה, כך נשואה עולה מחנק לסקילה בלבד, ודחי דר"ש קאמר להדיא דבין ארוסה ובין נשואה בשריפה. 6. למסקנא ר"א קאמר כרבנן ואיפוך, זינתה ארוסה שהיא ברשות אביה בסקילה ונשואה שהיא ברשות חמיה בשריפה.

ג.   העונש בבת כהן, מאורסה בשריפה דילפינן מנערה המאורסה, ונשואה לרי"ש בחנק ולר"ע בשריפה. ודרשות הפסוקים 1. הלימוד מנערה המאורסה דאיירי בבת כהן ארוסה, לר"ע ילפינן מגז"ש אביה לכן לא ממעטינן נשואה אלא פנויה משום דבעינן זנות עם זיקת הבעל, ולרי"ש ילפינן במה מצינו וממעטינן אף נשואה משריפה. ואת אביה אתי שנוהגים באביה חול, ושנקראת רשעה בת רשע. 2. בת ובת, לר"ע לרבות נשואה לשריפה, ולרי"ש אתי לרבות שריפה בבת כהן בעלת מום, דאין לדמותה לזכרים בעלי מומין. 3. הם מקריבים והיו קדש, לר"ע שמעינן דאיכא קדושת כהונה בכהנים בעלי מומין בין זכרים ובין נקיבות, ולרי"ש שמעינן מהא רק זכרים.

שאלות לחזרה ושינון

א. דרשות הפסוקים בבת כהן וחיוביה (7)

ב. ר"א אומר אביה בשריפה וחמיה בסקילה מאי קאמר (6)

ג. המחלוקת בדין שריפה לבת כהן מאורסה ונשואה, ודרשות הפסוקים (3)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com