בשנתיים האחרונות חלה פגיעה בסטטוס-קוו בכל הנוגע למשחקי הכדורגל בשבת. אם בעבר משחקים בשבת התקיימו רק בליגה הראשונה, ליגת העל, בשנתיים האחרונות המשחקים בשבת התרחבו גם לליגת המשנה, הלאומית.
בעקבות כך עתרה התנועה למדינה יהודית ודמוקרטית לבג"ץ בשם מאות שחקני כדורגל כדי שיורה על הפסקת קיום משחקי הכדורגל בשבת. התנועה טענה כי כל ענף הכדורגל מתנהל בניגוד לחוק "שעות עבודה ומנוחה" הקובע כי אסור להעסיק עובד ביום המנוחה כלומר ביום שבת. החוק מסייג זאת ואומר כי שר העבודה רשאי להתיר עבודה בשבת רק במקרים בהם אי העבודה בשבת תביא לפגיעה קשה בענייני הגנת המדינה, ביטחון הגוף או הרכוש או פגיעה חמורה בכלכלה. נוסף על כך, המשחקים בשבת פוגעים בשחקנים מסורתיים רבים שניצבים בפני הדילמה של פרנסה מול חילול שבת.
כמובן שמשחקי הכדורגל אינם חיוניים לביטחון המדינה, ובג"ץ קיבל את עתירת התנועה והורה לממשלה להזיז את משחקי הכדורגל ליום חול או לחלופין לשנות את תקנות החוק ולהכשיר את המשחקים בשבת. בג"ץ למעשה גלגל את הכדור חזרה לחברי הממשלה: או שתשנו את החוק והתקנות, או שתחייבו לאכוף את החוק ולעצור את משחקי הכדורגל בשבת. בעוד שבועיים (18.9) יתכנס בג"ץ וייתן פסק סופי בעניין.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מעוניין להסדיר ולהכשיר את משחקי הכדורגל בשבת טרם הדיון הסופי בבג"ץ. עקב נסיעתו הצפויה לחו"ל בשבוע הבא, בכוונתו להגיע להסכמות עם המפלגות הדתיות והחרדיות בימים הקרובים.
האם התנגדות למשחקים בשבת היא כפייה דתית? כמעט ההפך לגמרי. המצב הנוכחי הוא כפייה חילונית וכפייה אנטי חברתית. זו כפייה חילונית נגד שחקנים שומרי מסורת שמחוברים לשבת וניצבים בפני מחסום קשה מאוד. יש שחקנים מסורתיים שעושים הכל כדי לא לחלל שבת ומוכנים לשהות כל השבת צמוד למגרש הכדורגל הרחק ממשפחתם רק כדי לא לחלל את השבת במלאה אסורה. הצבת השחקנים בקונפליקט כזה אינה ראויה.
ובכלל: מדוע שלשחקני כדורגל לא יהיה יום חופשי בשבוע? בין מהפן הדתי, ובין הסוציאלי, החברתי, מדוע התאחדות הכדורגל מכריחה את שחקני הכדורגל לעבוד ביום החופשי של המשק? האם זה נובע משיקולים כלכליים? אולי כן ואולי לא, אבל עובדה היא שמשחקים רבים בליגה משוחקים במוצ"ש, ראשון או שני, ואם זה אפשרי, אין סיבה שלא כל המשחקים יישחקו בימי חול.
הנתונים הם מדהימים: 30% מהשחקנים היו שומרים שבת אם לא היו נאלצים לשחק בשבת. לכן המלחמה היא לא של המגזר החרדי אלא מאבק למען כל שומרי המסורת. אם אנחנו שומעים את ח"כ מיקי זוהר מהליכוד נלחם על זכותם של שחקני הכדורגל לשמור שבת, אם אנחנו שומעים זאת מחברי כנסת מהבית היהודי, מדוע נדם קולם של החכי"ם מהמפלגות החרדיות? מדוע דווקא הם שותקים?
הראשל"צ, הרב יצחק יוסף, הקדיש את שיעורו האחרון במוצ"ש בתקיפה חריפה נגד המשחקים בשבת. חברי הכנסת החרדים שמחויבים לדעת תורה, מחויבים להתנגד להכשרת השרץ. בכל משחק כדורגל לא רק השחקנים מחללים שבת, אלא הקהל, הצופים, הסדרנים, המשטרה, החניונים, המוכרים ועוד ועוד. מדובר על עשרות אלפי יהודים כל שבת, ואולי אף יותר מכך.
פסיקת בג"ץ יצרה הזדמנות היסטורית ואולי חד פעמית למנוע אחת ולתמיד את חילול השבת ההמוני במשחקי הכדורגל. מאבקים שפעם המגזר החרדי היה בראשם והיום הוא נמצא בשולי הדרך. ואפשר, אפשר ללחוץ.
אבל משום מה, בעבודות הרכבת שהן זמניות, עם מספר מועט של יהודים ושגויים יכולים להחליפם ברגע - דווקא אז החכי"ם שלנו בראש המאבק. אבל כאשר זה נוגע למשחקי הכדורגל שהם תמידיים, קבועים ועם חילול שבת חמור פי כמה וכמה בהמוניו, אזי הם נאלמים דום.
האם הם הולכים להשיג תמונת ניצחון בדמות הפסקת עבודות הרכבת? האם מתבשל דיל: עבודות הרכבת בשבת יופסקו בתמורה לשתיקה על משחקי הכדורגל? האם אפשר בכלל להשוות? זו ההזדמנות להראות באמת מה עומד לנגד עינינו ומה באמת חשוב.