אאא

על רקע הדיונים בוועדת הכנסת העוסקת בחזקת הגיל הרך, עשרת דייני בית הדין הרבני הגדול הביעו התנגדות לשינוי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בו מוצע כי ילדים עד גיל שנתיים יהיו במרבית הזמן אצל אמם בעוד שעד כה קבע החוק כי ילדים עד גיל שש יהיו אצל האם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת. הדיינים מביעים את התנגדותם על רקע הניסיון של שרת המשפטים איילת שקד להביא להסכמה עם הראשון לציון ונשיא בית הדין הגדול הגאון רבי יצחק יוסף. 

דייני בית הדין הרבני הגדול חיוו את דעתם לבקשת מנהל בתי הדין הרבניים הרב שמעון יעקבי. באיגרת ששיגרו לרב יעקבי כותבים הדיינים בין השאר: "אנו החתומים מטה עיינו בנוסח הצעת החוק ונתקלנו בקושי הלכתי ורעיוני לקבל את התיקון שילדים עד גיל שנתיים יהיו מרבית הזמן אצל אמם. בסעיף המקורי משנת תשכ"ב נכתב שילדים עד גיל שש יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת. בבתי הדין הרבניים נהגו בהתאם לסעיף זה במשך כל השנים, כאשר סעיף זה תואם את מה שנקבע בהלכה ובשולחן ערוך. עיקרון העל שנקבע בהלכה ושהנחה את בתי הדין הרבניים קבע שטובת הילד היא שתקבע בסופו של דבר את מקום משמרתו. אנו סבורים שגם כיום יש להשאיר הנחיות אלה על כנם".

עשרת דייני בית הדין הרבני הגדול מציעים כי בשלב הראשון ובכל זמן שאין המלצה אחרת ואין סיבה של ממש כמו עיקרון טובת הילד המידית, יש להשאיר את ההנחיה המקורית על כנה – דהיינו עד גיל שש. בשלב הבא, כאשר העניין הספציפי יובא להכרעתו של מי שעתיד לפסוק בעניין משמורת הילד, לאחר בדיקת כל הנתונים המשוקללים – הרי שעליו להכריע לפי העיקרון שטובת הילד היא מעל לכול. שילוב של שני הכללים הנ"ל עולים ומשתלבים במסגרת ההלכה והחוק.

חברי בית הדין הרבני הגדול כותבים בחוות דעתם למנהל בתי הדין הרב יעקבי ומציינים שגם מניסיונם המצטבר ורב השנים, יש להשאיר את גיל שש כגיל שלגביו יש את חזקת הגיל הרך, שאם לא כן עלולים להתרבות מקרים בעייתיים רבים. למשל כאשר אב ייקח תינוק בן שנתיים-שלוש ולא ישיב אותו לאמו בטענה שהוא המשמורן המועדף. לדברי הדיינים ומניסיונם עד שהרשות המשפטית תקבל המלצה מלשכת הרווחה לעניין המשמורת המועדפת יחלפו חודשים רבים ללא הכרעה.

יצויון כי עמדת דייני בית הדין הגדול תואמת לעמדת ארגוני הנשים המתנגדים לביטול חזקת הגיל הרך.