אאא

"מדיניות נתניהו תביא לצונאמי מדיני" הזהיר המזהיר התורן מהשמאל את אזרחי ישראל, מפני המדיניות של נתניהו. ואכן, נתניהו הביא צונאמי מדיני אשר לא שיערוהו אבותינו, ההפוך בדיוק ממה שהזהירו. אחרי ביקור מתוקשר מאד ומוצלח של נתניהו בהודו, הגיע השבוע הביקור של סגן נשיא ארה"ב מייק פנס, בתור הדובדבן שבקצפת. דובדבן בעל השלכות היסטוריות. וההצלחה המדינית הזו, גם היא בסופו של דבר סיפור של כלכלה.

במהלך כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, מצבה המדיני של מדינת ישראל השתפר בעקביות, למרות כהונתו של אובמה כנשיא לעומתי מאד ועויין לישראל. השיפור המתמיד אך המתון מאפיין את נתניהו בהרבה דברים, הוא לא פועל ב"זבנג וגמרנו", אלא נוהג בשמרנות ונותן דגש על העקביות. השנתיים האחרונות, בהן נתניהו גם מכהן כשר החוץ, החזית המדינית קיבלה תנופה בולטת, חורגת משהו מהנוהל השמרני שלו. לא מדובר בתופעה חולפת, אלא לפנינו שינוי אסטרטגי ברמה המדינית.

זה לא ביקור שגרתי, זה צונאמי מדיני 

רק בשנה האחרונה ביקר נתניהו במדינות רבות ובמעצמות, ובמקביל שטף ביקורים של מנהיגי מדינות הגיע ארצה. בכל הביקורים של נתניהו, הוא התקבל בכבוד גדול מאד, השמור בדרך כלל למנהיגי מעצמות. ביקורים של ראשי מדינות חשובות ומשמעותיות בישראל כבר הפכו למעין הרגל, עד כדי שהתקשורת מתייחסת אליהם בתור אירוע שגרתי. אבל, זהו צונאמי.

נתניהו בהודו, החודש (צילום: אבי אוחיון, לע''מ)
נתניהו בהודו, החודש (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
הגדלה

בשנה האחרונה, ארצות הברית תחת כהונתו של הנשיא טראמפ, הפכה לבעלת ברית משמעותית הרבה יותר. טראמפ יוצא בגלוי נגד הסכם הגרעין האיראני, אשר יסייע בטווח הארוך לשאיפות ההתגרענות של איראן. טראמפ הכריז על הכרה בירושלים כבירת ישראל, ועל העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. ובאחרונה, הכריז על הפסקת התקצוב של ארגון הפליטים הפלסטינים של האו"ם – אונר"א. זה דרמה, זה שינוי היסטורי, זה צונאמי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

מדינת ישראל תחת שלטון נתניהו נמצאת היום בשיא מדיני אשר לא היה כמוהו, ובכל פרמטר אובייקטיבי ניכר הדבר – בהיקפי סחר, במספר והיקף הנציגויות, וגם בהצבעות בפורומים הבינלאומיים. הצבעות אלה שהיו בעבר עניין מכור, בגלל בלוק מאורגן של מדינות ערביות ומדינות העויינות את ישראל, הפכו פתאום לפחות מובהקות. מדינות שהצביעו נגד ישראל בעבר, החלו להימנע מהצבעה, ויש אף שעברו להצביע בעד ישראל.

לא רק דיפלומטיה. זה בעיקר סיפור על כלכלה

אמנם כל זה נשמע סיפור של דיפולומטיה ומדיניות, אך בפועל מדובר בעיקר בסיפור של כלכלה. כלכלה חזקה יוצרת מדינה חזקה, וזו מושכת בעלי ברית חזקים.

הכלכלה החזקה מאפשרת דיפלומטיה פרואקטיבית, וזו בתורה מסייעת לפתח עוד את הכלכלה, וחוזר חלילה. כך נוצרת ספירלה של צמיחה כלכלית-מדינית, אשר מעמידה את מדינת ישראל במקום אותו לא הכירה עד היום. אילולי הצמיחה הכלכלית, אי אפשר היה להגיע להישגים המדיניים הללו.

כל מדינה צריכה בעלי ברית, אפילו מעצמות צריכות בעלי ברית. בריתות מבוססות על קודם כל על אינטרסים. ככל שבעל הברית הוא חזק יותר, כך הוא אטרקטיבי יותר. אף מנהיג זה לא הגיע לכאן בגלל העיניים היפות שלנו, אלא בגלל שהוא הבין שחיזוק הקשר עם ישראל יביא לחיזוקה של מדינתו הוא.

כאשר מדינת ישראל חזקה מבחינה כלכלית, כך התלות בסחר אתה גוברת. כאשר טורקיה וירדן תלויות ברכש הגז מישראל, כך הצורך שלהם בביסוס ברית מדינית עם ישראל גובר. ככל שמעצמות כמו סין והודו צריכות את הטכנולוגיה הישראלית, כך הן גם ישאפו להגביר את הקשר המדיני. גם מדיניות ערביות בסביבה, אשר עדיין אין להן יחסים עם ישראל, גם הן מנהלות קשר מדיני חזק דה פקטו, וגם זה לא בגלל איזשהו שינוי אידאולוגי אצלן, אלא בגלל ההכרה בכך שיחסים עם ישראל מקדמים אותן מבחינה כלכלית ומבחינה מדינית. כי בסוף, מדינאות זה לא אידאולוגיה, אלא זה מכלול של אינטרסים.

 רה"מ בדאבוס, עם מנהיג צרפת עמנואל מקרון (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

לכן נתניהו נלחם כדי להעביר את מתווה הגז, כנגד כל ה"חברתיים" לסוגיהם ומיניהם אשר טענו שהגז בים הוא שלהם ושל אמא שלהם. הם עיכבו את האפשרות להפיק גז, וכך מנעו כל רווח גם מהמדינה וגם מהיזמים. נתניהו הפסיק את הפופוליזם הזה, ואיפשר לגז לצאת מהים. והגז, מעבר לערך הכלכלי שהוא מביא, הוא כלי מדיני.

את הצונאמי הזה אסור להפסיק

הקונספציה של השמאל לפיה היחסים הדיפלומטיים עם מדינות העולם תלויים ב"תהליך המדיני" עם הפלסטינים, קרסה. בלי שום ויתור ישראלי, מעמדה של מדינת ישראל השתנה מהותית. הצונאמי המפורסם הפך פניו, במקום להביא לשפל מדיני הוא הביא שיאים של גאות אשר מעצמות יכולות להתגאות בהן.

את הצונמי הזה צריך להמשיך להוביל הלאה, את ההצלחה הכלכלית חשוב לשמר ולהעצים, ואסור להתייחס אליה כעניין אקראי או כ-מובן מאליו. השמירה על האחריות הפיסקלית, השמירה על מסגרות התקציב, רפורמות מבניות לפתיחת השוק לתחרות, הסרת רגולציה עודפת ופישוט הליכים ביורוקרטיים, בכל אלה יש לנו עוד כברת דרך משמעותית ללכת. ככל שנתמיד בכך מצבם הכלכלי של אזרחי ישראל ישתפר, ובד בבד ישתפר גם מעמדה המדיני של מדינת ישראל. את הצונאמי הזה אסור להפסיק.