אאא

זה ייקח כמה שנים...

אולי עשור, אולי יותר...

אבל יבוא היום שבו הדבר היחיד שנספר לנכדנו או לבניהם זה שזכינו בחסדי ה' לחזות במאורי הדור – ר' חיים קנייבסקי, הרב שטיינמן, או ר' שמואל אוירבך.

יבוא יום ומכל הבלי הוויכוחים הדיונים והדי ההפגנות, הקללות והגידופים, הצעקות והזעקות, יזכור הדור הבא רק דבר אחד: אשרי אלה שהיו וחיו כאן בשנים הנכונות, ואשר זכו לראות בלייב את הוד קודשם של גדולי ומאורי ישראל ולהתברך מהם.

היו כבר זמנים קשים לישראל, היו מחלוקות וויכוחים מרים מאלה אשר אנו רואים היום, אבל ברור לי שלא תמצאו היום שום חב"דניק אשר לא ימכור הכל ע"מ להיפגש עם "הגאון מוילנה" כמו שלא יהיה ליטוואק אחד שלא "יהרוג" בשביל פגישה עם האדמו"ר הזקן...

כי בסופו של יום, בסופה של תקופה, תיזכר רק למדנותו, התמדתו ותורתו של כל גדול בישראל וכל "הרעש" הגדול שמסביב הוא זמני, מחזיק אך ורק כותרות יומיות או הבלי ויכוח במטבח הכוילל...

בראי הזמן וההיסטוריה היהודית אף אחד לא יזכור את הכניסה החסומה לירושלים או את נתזי "הבואש" המשטרתי... אבל כולם ילמדו בשקיקה ובאהבה את תורתם של כל אותם גדולי ישראל אשר שמם משורבב לפרשות בהן אנו עוסקים בימים אלה.

ובסוף שבוע זה, שבועיים אחרי שנפרדנו מהגר"ש אוירבך זצוק"ל ועם ההפגנות החדשות המתרגשות עלנו ברחובות ירושלים חשוב לזכור את ההיבט ההיסטורי האמיתי, ושהיום - בדיוק כמו לפני מאות שנים של ויכוחים ומחלוקות, פרשיות ומדונים - הכל הבל הבלים ואין לנו אחרת מלבד התורה ולימוד התורה של כלל גדולי הדור.