אאא

דף נג

1. ביטול ע"ז. 2. מכירה וצורף. 3. גוי בשליחות ישראל. 4. בימוסיאות.

  1. דיני ביטול ע"ז 1. קטע ראש אזנה ראש חטמה ראש אצבעה או פחסה שמיעטה בפניה, ביטלה. 2. רקק או השתין בפניה גררה או זרק בה את הצואה אינה בטילה, שנאמר והתקצף וקלל במלכו ופנה למעלה ואח"כ שוב אל ארץ יביט. 3. מכרה או משכנה, לרבי ביטל ולחכמים לא ביטל, ופלוגתייהו כדלקמן. 4. לוה עליה אינה בטילה, כיון שלא מכרה. 5. נפלה עליה מפולת אף שלא פינה לא בטלה, כיון שמונחת ועומדת. 6. גנבוה ליסטים אף שלא מחפשה לא בטלה, שאומר שגוי יעבדנה וישראל ימכרנה. 7. הניחוה בעליה והלכו לחו"ל ועתידים לחזור, אף שלא נטלוה עמהם אינה בטילה ואסורה כע"ז שבזמן מלחמת יהושע. 8. הניחוה עובדיה, בשעת שלום מותרת, וה"ה מגדל בבל מותר מכיון שלא חזרו אליו, ובהניחו בשעת מלחמה אסורה.

  2. מכרה או משכנה לרבי ביטל ולחכמים לא ביטל, ופליגי אמוראי האם נחלקו בצורף גוי אבל בישראל לכו"ע ביטל או דפליגי בצורף ישראל ולא ידעינן אי בצורף גוי ה"נ פליגי או דלא ביטל. והשמועות 1. לרבי נראה שבטלה כשמכר לחבלה והינו צורף ישראל שעתיד לחבלה ודברי חכמים כשמכר לעבדה והיינו צורף גוי ש"מ דפליגי בישראל ובגוי, ודחי דקאמר חבריי לא נחלקו אלא בצורף גוי. 2. הלוקח גרוטאות מגוי ומצא בהם ע"ז קודם שמשך יחזיר ואח"כ אסור ואתי כרבנן אי פליגי בצורף ישראל, ודחי דאף למ"ד בצורף ישראל ביטל הכא לא בטלה כיון שמכרה אדעתא דגרוטאות.

  3. המקרים שגוי עובד ע"ז בשליחותא דישראל 1. ע"ז שבזמן מלחמת יהושע אסורה אף שא"י ירושה מאבותינו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, משום שבשעה שישראל עבדו לעגל איוו לאלוהות הרבה, וגילו דעתם שניחא להם בע"ז לכן הגוים עשו שליחותם. 2. וכן ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה וגוי השתחוה לה אסורה.

  4. דיני בימוסיאות 1. בימוסיאות של מלכים מותרות, כיון שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברים ואח"כ עוברים בדרך אחרת. 2. בימוס וזהו אבן אחת אם נפגם מותר, ומזבח הוא מאבנים הרבה ואם נפגם אסור עד שינתץ רובו, שנאמר כאבני גיר מנופצות.

 

שאלות לחזרה ושינון

דף נג

  1. דיני ביטול ע"ז (8)

  2. המחלוקת במכר ע"ז, האופן למי מכר והשמועות (2)

  3. המקרים שגוי עובד ע"ז בשליחותו של הישראל (2)

  4. דיני בימוסיאות (2)

 

דף נד

1. נעבד שלו וחבירו. 2. המקרים בנעבד.

  1. אמרינן דנעבד שלו אסור ושל חבירו מותר, וקשיא מברייתא דנעבד אסור בשוגג מזיד אונס ורצון, ומתרצינן 1. שאנסוהו להשתחות, ואף דאונס רחמנא פטריה מיהו נאמר לא תחללו את שם קדשי דאף בפרהסיא אסור. ומיתי מבימוסיאות שבשעת השמד דלא בטלי כלל משום דפרהסיא, ודחי משום שעבדה ישראל מומר. 2. הבהמה נאסרת אם ניסך יין לע"ז בין קרניה, ודחי דהוי בימוס בעלמא ושרי. 3. כאשר ניסך יין לעבוד לבהמה נאסרת מכיון שעשה בה מעשה, ומייתי דה"נ אמרינן דבהמת חבירו הרבוצה בפני ע"ז ושחטה לע"ז נאסרת אף שאינה שלו, כמו שהיו צריכים לגנוז את הכלים שהזניח אחז במעלו.

  2. המקרים שנחשב נעבד ואסור 1. משתחוה לקרקע עולם לא נאסרה, ואם חפר בורות לשם ע"ז אסרה. 2. המשתחוה לבע"ח לא נאסרו, ואם עשאן חליפין לע"ז אסרן. 3. חליפי חליפין של ע"ז, איכא מאן דאסר שנאמר והיית חרם כמוהו ואיכא מאן דשרי שנאמר הוא, ופליגי אי איצטריך הוא למיעוטי יובל וכלאי הכרם, או דא"צ משום דע"ז ושביעית הוו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין.

שאלות לחזרה ושינון

דף נד

  1. מתי חל איסור נעבד, הקושיא מאונס והתירוצים (3)

  2. המקרים להחשב נעבד דאסור (3)

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com