אאא

על שפת הרגשות שבחיי הנישואין ועיקר הבדלתו של האדם היא היכולת לתקשר, לשוחח ולדבר בטח כבר שמעתם ואפילו אתם למודי ניסיון בתחום.

ביכולת הדיבור טמונות אפשרויות בלתי נדלות לקשר מרומם של חיבור וקירוב, אם ישכילו בני הזוג לשוחח בשפת הלב.
שפת הלב היא תקשורת רגשית אשר טומנת בחובה עומקים המשתמעים מתוך המילים הנאמרות. את שפת הלב ניתן להבין ולא רק לשמוע.

על מנת להדגיש את ההבדלים בין הנאמר לבין המשתמע מכך, מקובל לספר על בעל החוזר לביתו ושואל לשלום אשתו. עונה האישה: "יש לי כאב ראש", והוא עונה לה בחזרה: "קחי אקמול". על כמה שהתרחיש פשוט, קצר ואולי מוכר, הוא מבליט בעיה זוגית נפוצה של חוסר בתקשורת רגשית: הלב אינו מדבר בשפתו שלו, אלא בשפת השכל.

האישה אמרה את האמת הפשוטה: "כואב לי הראש", אך בליבה היה מסר אחר, מקביל אך סמוי, יתכן שגם מעצמה: "תן לי תשומת לב. תגרום לי להרגיש טוב יותר." הבעל לא שמע את המחשבות האלה ולכן הגיב בפשטות למילים שנאמרו בפועל. כתוצאה מהצעתו המעשית התאכזבה אשתו, אך לא אמרה דבר. כמה חבל שהיא לא העזה להביע את אשר היא מרגישה, ולבקש עידוד וחום. במקום לציין את כאבה, יכלה היא לומר: "אני מרגישה קצת ירודה, והייתי רוצה קצת עידוד, מילה טובה, תמיכה חברית". לשמע מילים מדויקות אלה, יכול הבעל להבין מה נדרש ממנו, ולרוב יסכים להעניק תמיכה לאשתו כמיטב יכולתו.

מדוע אם כן, התקשורת הרגשית כה סמויה- הן מצד המשמיע והן מצד השומע? הרי ברור לעומד מן הצד שליקוי זה בתקשורת גורם לבעיות אי הבנה. אם ללא תקשורת רגשית גלויה אנחנו נתקלים בקצרים ופגיעות עד כדי מריבות
מדוע לא נאמר את אשר בלבבנו? והתשובה היא כי לא למדנו כיצד מנסחים תקשורת רגשית, לא מדוגמה אישית בבית, ולא בבית הספר או בסמינר והישיבה, השפה שלימדו אותנו היא שפת השכל ולא שפת הלב. שפת השכל מתייחסת לעובדות ומחשבות מופשטות אך לא לרגשות.

על כן, למרות שהתפתחנו ברמת הידע והדיבור, נותרנו בורים בתחום שפת הלב. מצווה אותנו התורה "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את ה' אלוקיך", "עבדו את ה' בשמחה" ועוד מצוות רבות הקשורות לרגשות. אחת מהן מצוות שלום בית, תלויה ברגש של אחווה ורעות בין בני הזוג. אי ידיעת שפת הלב תבוא לידי ביטוי כואב בשגרה היומיומית והשוחקת של חיי בני הזוג שכן כשנעדר שלום בית, הרי זה בגלל מריבות חוזרות ונשנות אשר בשורשם מונח הקושי להביע רגשות. כשנלמד להביע בדרך ארץ את רגשות הלב, נגלה שהשכינה חוזרת לדור בבית כי השלום חוזר למקומו.

כדי לדבר בשפת הלב נשאל: "מה אתה מרגיש? מה את מרגישה? וכשאנחנו לבד, נשאל את עצמנו: "מה אני מרגיש/ה?
כאשר מדברים על ארוע שהיה נשאל "מה הרגשת"? עצם השאלה גורמת להתרחבות הלב ומעמיקה את הקשר אפילו כשאין תשובה הולמת.

זאת ראשית ההתחלה באומנות שפת הלב.

החלק הבא הוא, כמובן התשובה לשאלת הרגש. על השאלה "מה את מרגישה" נענה במילה אחת לכל רגש. לדוגמה, נניח שהבעל שואל את אשתו לאחר שספרה שיש לה כאב ראש, "מה את מרגישה". והיא עונה "אני מרגישה שאני כבר לא יכולה יותר..." עליו להגיב: "זו מחשבה שאת לא יכולה יותר, אבל מה ההרגשה שהיא עושה לך"? כעת תענה האישה "ייאוש", או "כאב" או "כעס" או "צער" או "תסכול" וכו'. 

ואפשר למנות מספר רגשות בזה אחר זה. עצם ההתעניינות והבנת הרגש של אשתו לעיתים תספק את כל אשר היא צריכה. לעיתים עצם ההבנה שלו את אשר היא חשה, יגרום לו להעניק לה את כל אשר היא צריכה ושניהם יצאו נשכרים.

דוגמא נוספת: האישה יכולה לשאול את בעלה החוזר הביתה בארשת פנים רצינית: "מה אתה מרגיש"? ואם הוא עונה: "שאני צריך לנוח..." היא תגיב: "כן, אתה צריך לנוח וזו מחשבה, אבל מה ההרגשה שלך כעת?" והוא יענה "עייף" או "סחוט" או "כבד" וכן הלאה. היא תשמע את הרגש שלו, תתן לו תוקף ותבין אותו. גם מבלי להציע שום פתרון, הבעל ירגיש מובן והיא תבין את סיבת היותו רציני.

בני זוג שמתרגלים את שפת הלב בחיי היום יום, יוכלו להשתמש בה לתועלת אפילו בזמנים קשים, כבר בתחילת המריבה. אם אחד מהשניים פונה לזולתו ושואל "אז מה אתה מרגיש עכשיו" או "מה את מרגישה עכשיו" יקרה דבר מענין: ההתנצחות מ תפוגגת במידה רבה.

עוצמת התסכול והכעס יורדת פלאים. זאת מאחר ושורש המריבה הוא אינו בתוכן עליו מתווכחים השניים, אלא בכאב הרגשי שבתוך שני הלבבות. כל צד מרגיש תסכול וכעס. ובעומק הלב דוחה את טענות השני. כל אותן רגשות מסתתרות מאחורי התוכן שעליו מתווכחים, ובכל זאת המסר הסמוי בא לידי ביטוי בטון הדיבור וסגנונו ובכך מוחרפת המחלוקת.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

דוגמא למסרים סמויים בעת מריבה היא: "את לא תגידי לי מה לעשות, מספיק קשה לי" או "אתה מתנהג כאילו לא אכפת לך", למה אתה מאכזב אותי שוב?" אלה סוג המחשבות שעוברות במקביל בסף ההכרה של בני הזוג בזמן המריבה. כל מחשבה כזו יוצרת רגש שלילי אחד או יותר, כגון כעס, כאב, צער, ייאוש, תסכול, דיכאון, שנאה ועוד.

גיבורים וחכמים הם בני הזוג המסוגלים להסיח דעתם מתוכן הויכוח ולשאול "מה אני מרגיש כעת"? ולענות בכנות במילה אחת לכל רגש. ההידרדרות במצב הזוגי תיעצר לפתע, ובמידה מסוימת אף יתפוגגו הכעסים והכאבים. "דאגה בלב איש ישחנה" - שלמה המלך מדגיש שהשיחה מועילה להפחית את הדאגה שבלב, לא זו שבשכל.

ההסבר הוא שבחשיפת רגשות הלב, בני הזוג נהפכים להיות כנים ואמתיים זה עם זו. כאשר הם מגלים את רגשותיהם, הטובים והרעים, הם יוצרים חיבור והקשר הולך ומתעמק. המחיצות שהפרידו ביניהם הולכות ויורדות כי הן נבנו ממחשבות ורגשות שלא דברו עליהן. כעת, כאשר הם מסוגלים לומר לדוגמא "כואב לי" הם יוכלו גם לגלות את המחשבה שיוצרת את הכאב, כגון "אני מאמינה למחשבה שלא אכפת לך ממני"

בצלאל ועוזריו נקראים "חכמי לב" בבואם לבנות את המשכן. כך גם אנחנו מצווים להשתמש בחכמת הלב כאשר אנו ניגשים לבנייה הקדושה של הבית הקדושה של הבית היהודי. הנדרש מהפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". עבודה קדושה זו היא רכישת אמנות הדיבור המשלב רגש עם אמונה ושכל. שפת הלב היא אדני המשכן של הבית הפרטי שלנו. "כי חם לבי בקרבי, בהגיגי תבער אש, דיברתי בלשוני.

 

הכותבת היא: יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית - moshes1@hotmail.com