שתי דסקיות מונחות באופן קבוע על חזהו של יונתן ברדה, חייל חרדי. אחת שלו ואחת ששימשה את סבו שעה שנלחם בפלוגות הנאצים כששירת בצבא הצרפתי.
יונתן, משרת ב'חץ' - שהחלק התורני בה מלווה על ידי ארגון שח"ר - כבר משנת 2017 והמבטא הצרפתי כמעט כבר לא מורגש כשהוא מדבר. הוא הגשים חלום: לשרת בצנחנים.
הדסקית שעל חזהו, לצד הדסקית האישית שלו, מספרת את סיפורו של הסב הלוחם, ששירת בצבא צרפת אי שם במהלך מלחמת העולם השניה, כשכוחות הברית העבירו חיילים במשאיות מגבול לגבול, ומקרב לקרב - בהתאם להשתוללות החיה הנאצית ולשטחים שזו נסוגה מהם או כבשה מחדש.
הוא נזכר שסבו סיפר לו כיצד פעם, כשנסעו במשאיות לעבר גבול גרמניה, הוא נזכר לפתע כי 'היום שבת!'. לא שהייתה לו שאלה אם להמשיך לנסוע משום שהשירות אז היה בגדר פיקוח נפש שדוחה שבת לכל הדעות, אך הוא שקל אם לעצור בצד הדרך ולחטוף תפילה קצרה.
הוא פנה למפקד השיירה, הסביר את בקשתו המוזרה למדי, ולהפתעתו, הכריז המפקד על הפסקה קצרצרה. הוא פרש הצידה אל השדה הסמוך, מתרחק מחבריו שעמדו לצד המשאיות, והתייחד לרגעים ספורים עם שבת המלכה ועם בוראו, בתפילה נרגשת.
לפתע זה חלף ממעל: מטוסים גרמניים התקרבו בשעטה, זיהו את שיירת המשאיות וההפצצה שהותכה על השיירה הותירה את סבו מהניצולים היחידים של אותה הפגזה..
ליונתן חשובה הדסקית הכפולה הזו, שענודה על חזהו בגאווה - בעיקר בגלל מה שהיא מסמלת: מלחמה והגנה, לצד ערכים יהודיים משפחתיים שורשיים.
