אאא

ישנם הנהגות שאינם מופיעות בשולחן ערוך או בחוקים כלשהם וכביכול הם אינם חשובים דיים, מאידך כולנו יודעים שהיעדרותם של אותם חוקים תגרום להרס ולחורבן חיי החברה הסבירים, הם מעולם לא נכתבו כחוק או כהלכה, אולי כהמלצה, אך הם חיוניים.

די לנו אם נציץ לפרקי אבות ונבחר כדוגמא את פרק ג' משנה ב' "רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". הדברים מבוססים על הפסוק בירמיהו: "וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה', כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם" (ירמיהו, כ"ט, ז'). רבי דוד אבודרהם, בספרו (דיני קריאת התורה) כותב: "ונהגו להתפלל למלך ולברך לשם שיברכהו ויאמצהו על אויביו" באחת ממגילות ים המלח שנמצאו בקומראן זוהה קטע כמכיל תפילה לשלומו של יונתן המלך, הוא אלכסנדר ינאי, שמלך כמה דורות לפני רבי חנינא סגן הכהנים, תפילות מיוחדות חוברו במהלך השנים לכבוד שליטים שונים בעקבות אירועים מיוחדים. בין השאר, חוברה תפילה לכבוד מריה תרזה על ידי רבי יחזקאל לנדא ("הנודע ביהודה"), רבה של פראג, וכן לכבוד פרנץ הראשון מלך אוסטריה על ידי רבי מרדכי בנט, רבה של ניקלשבורג וחבל מוראביה. במרוקו, נשאו היהודים תפילה לשלומו של המלך חסן הראשון, שנודע ביחסו האוהד כלפיהם. כמדומני שלא נפסק בשולחן ערוך הלכה זו להתפלל לשלומה של מלכות, אך הדבר ברור שזו תופעה מחייבת על אף ההשלכות האפשריות של קיצוניים מבית ומחוץ שיחרימו ויכו, כי כך הדרך הנכונה זו דרך האמת.

כעם סגולה שניזון מהחכמה האלוקית שניתנה לנו במעמד כביר ואדיר, איננו מקיימים רק את השולחן ערוך בלבד, אלא אנו מנתבים את חיינו בהנהגה מכובדת ובעיקר בחכמת חיים עם ערכים מיוחדים, לכל אחד מאתנו הייתה איזה סבתא או סבא חכמים במיוחד, לא היום להם קליניקה מיוחדת והם היו לכאורה אנשים פשוטים, אבל עשירים בחכמת חיים, עצה שלהם שווה מיליונים, כמה מאיתנו היו מסכימים לשלם זהב וכסף בשביל לחזור לאותה הסבתא או הסבא ולשוחח איתם על מצוקות עכשוויות, אך דורם אבד ואיננו! מהיכן הגיע להם כל החכמה הזו? חלקם לא ידעו לקרוא בכלל! אנשים שעסקו בהישרדות יומית, אבל חכמתם הייתה לאין שיעור! זוהי סגולתה של חכמת עמנו התורה הקדושה, נבחרנו להיות לעם סגולה, עם שיש לו סגולתיות רבה שבאים לידי ביטוי בערכים עליונים ומיוחדים, ובנויים ומושתתים על תוכן יהודי עמוק שמוצק בנתיבות החיים, ולכן גם מי שלא עוסק בתורה אך מתנהג עם הבורא בתמימות ניזון מאותם ערכים ומחכים מהם, כי הרבה הרים סביב לה לקיום התורה הרבה הנהגות כביכול אינם שולחן ערוך ואין מי שיאכוף אותם כדין או ע"פ דין, והם אינם נועדו לאכיפה כלל וכלל, הם נועדו לייצור מיוחדות ונתיבות חכמה לפוסעים בה בחכמה ובהשכל.

לאחרונה האזנתי לשיח בין יהודים מתחדשים ששוחחו בבוז על המנהג הנהגה יהודית עתיקה, וזה הישיבה של האבא והאמא בראש השולחן בסעודת שבת, ובכלל, ועל החופשיות הניתנת לילדים בעת הסעודות שיבחרו האם הם רוצים לאכול או לא, האם רוצים לשיר או לא (במקומות שעדיין שרים), ובכלל סוג של חופשיות שאיננה בהכרח דתית אלא ביטול היררכיה הביתית ולגרום לילד להרגיש חופשי וגדול, ולאבא לשבת באמצע השולחן ליד הילד בן ה-6 וכדומה. לא עניתי לכסיל כאיוולתו ובוודאי אין דברים אלו קיום הכתוב בשו"ע ולא ניתן לאמר להם אתם חוטאים, ולא עניתי כי זה מגיע ממקום של ליברליזציה או של מודרניזציה ואין מה לענות לאנשים שחושבים שהם מפוקחים יותר מהוריהם וזקניהם וכל זה בשם הקדמה והנאורות, אך ברור לי כשמש שמציאות זו תכה בהם על פניהם כאשר בעת זקנותם ילדיהם ינהגו כמורשת שהנחילו להם הוריהם וישלחו אותם מעל פניהם ללא התחשבות וללא יראת כבוד! או אז אל לכם לבוא בתלונות למה אינכם רואה את יוצ"ח ומדוע נזרקתם כחפץ לבית אבות נידח והינכם מבודדים ולא זוכים לביקורים, כי אתם אלו שחינכתם אותם לדרך זו!!! דרך של שוויונות בין הדורות ללא היררכיה מינימלית ראויה הבאה לידי ביטוי במקומות שונים כגון שולחן שבת ומקומות הישיבה בשולחן, בשירי שבת, בתוכן השיח שבשולחן השבת, שם לימדתם את ילדיכם שיש שוויון ברצונות, או יותר נכון רצון ההורים לא רלוונטי, חשבתם שאתם ליברלים, הנה התוצאה!!

הרש"ר הירש בפרשת קדושים (ויקרא פרק יט פסוק א) מגדיר בחדות לשונו את אותם הנהגות שאינם הלכה אך הם הנהגה חיונית שלא ניתן לכפות עליהם אבל מהעיקרים החשובים, וכלשונו הייחס היהודי של בנים להוריהם זה הוא נשמת חיי המשפחה וד"ל. וזלש"ק: משום כך אתה מוצא, שפרק זה מתחיל בכיבוד אב ואם - שהוא אבן היסוד של כל מוסר אנושי חברתי; אף הוא מקדים את האם, שכן רק אם האיש נושא אשה כשרה, ימצאו גם הבנים "אם" ראויה - שהיא תנאי לכל אנושיות רוחנית מוסרית; רק אז ייווצר היחס היהודי של בנים להוריהם; יחס זה הוא נשמת חיי המשפחה, המגדלת בנים לתורת ה' והמטפחת בהם כל מידה טובה. משום כך המצוות החברתיות שנתחדשו בפרק זה מצַווֹת בעיקר על מידות ותכונות אופי; הן מחנכות ליושר ולנאמנות, לאחווה ולפייסנות, והן משתיתות את חיי החברה על אהבת רע; הרי אלו מידות טובות - שכוח המדינה לא יכפה עליהן, ושופט בשר ודם לא יעניש עליהן; ושליטתן בחברה תלויה רק באופי חבריה.

 

הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי- חיספין