אאא

דף כה

1. קבלת הדם. 2. מים חיים. 3. מום לפני הקבלה.

  1. אמרינן במשנה דין נשפך הדם על הרצפה, ומפרשינן דיני קבלת הדם ומנין 1. צריך לקבל את דם הנפש, ולא את דם העור או דם התמצית. 2. נשפך מצואר הבהמה על הרצפה ואח"כ אספו פסול, מדם הפר דדרשינן את הפסוק כאילו נכתב שיקבל דם מהפר. 3. צריך לקבל את כל דם הפר, שנאמר ואת כל דמו ישפוך. ואף דאיירי בשיריים ילפינן לקבלת הדם באם אינו ענין, ומהא ידעינן דהפסוק מדם הפר לא הולך כפשוטו. 4. על השוחט להגביה את הסכין לאחר השחיטה, בכדי שדמו לא יכנס למזרק, אלא יקנח הסכין בשפת המזרק. 5. לאחר השחיטה צריך לתת את הוורידין לתוך אויר המזרק. 6. בעי אויר שאין סופו לנוח האם נחשב כמונח, כגון מזרק שנפחתו שוליו ולא איפשיטא, ואויר שסופו לנוח הוי כמונח כדלקמן.

  2. היות ואיירי בדיני אויר כלי, מתפרשים גם דיני מי חטאת שכשרים רק אם היו מים חיים והמצאותם בכלי שלא ע"מ לקדשם פוסלת מכיון שנפסק חיותן. והדינים 1. צינור המקלח מים מההר ופיו נכנס לתוך חבית, המים נפסלים אף אם נתן כלי אחר שאגניו מחוץ לחבית, כיון שאויר שסופו לנוח הוי כמונח. ואם פי החבית צורף רק לסיום הצנור, המים שמחוצה לו כשרים. 2. לרבה פשטינן דאויר שסופו לנוח הוי כמונח, מדין קבלת הדם במזרק דחשיב שנתקבל בכלי אף שבודאי עובר באויר. 3. קילוח היורד מההר ובא להעבירו לחבית, אם העביר ע"י דבר שאינו מק"ט כשר ואם לאו פוסל, ומינה שמעינן דאויר כלי חשיב ככלי דאל"כ היה כשר מכיון שלא נפסק הקילוח.

  3. אם נעשה מום בין השחיטה לקבלה פסולה, והשמועות 1. המקור לפסול, בקבלת קדשי קדשים נאמר ולקח מדם הפר ומשמע שהיה כבר. 2. בקק"ל נאמר יהיה, להו"א ילפינן תמימות אף בהולכה וזריקה, ולמסקנא בעי שיהא תמים רק עד הקבלה ויהיה קאי רק על בן שנה וש"מ דשעות פוסלות בקדשים. 3. בהמה בפנים ורגליה בחוץ וחתך ואח"כ קיבל כשירה, מוקמינן שמעכב את זרימת הדם באופן שלא עושה מום, משום דאל"כ השמנונית חשיבא כבשר ונפסל ביוצא.

שאלות לחזרה ושינון

 

  1. דיני קבלת הדם ומנין (6)

  2. המקרים לגבי מים חיים עבור מי חטאת (3)

  3. הדין בנעשה מום בבהמה בין שחיטה לקבלה, והשמועות (3)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com