אאא

דף כח

1. עור האליה. 2. חוץ למקומו וזמנו. 3. המיעוט מכרת.

א.  דין עור האליה, לשמואל ורב חסדא הוי אימורים כמו האליה, ולרב הונא אינו כאליה ונאכל דיליף מחלבו האליה. והשמועות 1. במשנתינו אמרינן דשייך לחשוב על אכילת עור האליה וקשיא הרי אינו נאכל, ומתרצינן: לשמואל אתי כר"א דסובר מחשבין מאכילת אדם לאכילת מזבח, לר"ה עור האליה נאכל, ולר"ח באליה של גדי שנאכלת. 2. כולהו לא אמרי: כשמואל משום דמוקי רישא כר"א וסיפא כרבנן דמחייבי רק בדבר שדרכו לאכול, כר"ה סברי לחלק בין אליה לעורה, וכר"ח משום דכבר אשמועינן לגבי טומאת נבילות דעור האליה שוה לאליה. 3. בברייתא נחלקו התנאים באילו עורות שייך לפסול במחשבת הקטרה בעולה, לר"ה דנאכל אתי שפיר דאיירי בעולה, ולר"ח איירי בגדי או תני זבח.

ב.   במשנה אמרינן שהשוחט במחשבת חוץ למקומו פסול ואין בו כרת, ובמחשבת חוץ לזמנו הוי פיגול ואיכא כרת. והגמרא מבארת מנין ילפינן לה 1. לרבה וכן המסקנא, דבקרא אריכא שבפרשת צו נאמר שלישי וזהו חוץ לזמנו, פיגול זה חוץ למקומו, והנפש האוכלת ממנו מאחד מהם בכרת, ולמסקנא מוקמינן דחוץ לזמנו בכרת דילפינן מנותר. 2. לרב נאמר שלישי בפרשת קדושים ואתי לחוץ למקומו באם אינו ענין, ונאמר אח"כ ואוכליו עוונו ישא לומר דנותר בכרת ולא חוץ למקומו, ומקשינן עלה כדלקמן.

ג.    הקושיות לרב דחוץ למקומו נתמעט מכרת בפרשת קדושים 1. מנא ידעינן דנותר הוא בכרת, אי משום דילפינן בג"ש עוון מחוץ לזמנו ודמי ליה לגבי זמן ובמה, קשיא דחוץ למקומו דומה לחוץ לזמנו לגבי מחשבה דם קצת ושלישי, אלא ילפינן כרת בנותר בגז"ש קדש ממלואים. 2. קשיא דנוקי קרא אריכא דבכרת בחוץ למקומו ונמעט חוץ לזמנו מכרת, ואי תימא דילפינן כרת בחוץ לזמנו מנותר, אדרבה כיון דדמו להדדי נוקי את קרא דקדושים בחוץ לזמנו, להכי נדחה.

 

שאלות לחזרה ושינון

דף כח – כט

א.  המח' בדין עור האליה, והשמועות (3)

ב.   מנין לדיני חוץ למקומו וחוץ לזמנו (2)

ג.    הקושיות אי אמרינן דחוץ למקומו נתמעט מכרת בפרשת קדושים (2) 

דף כט

1. הפסוקים בפיגול ופסול. 2. הריצוי באיחור.

א.  דרשות הפסוקים לגבי פיגול ופסול, לדעת התנאים ולמסקנא דרבא 1. האכל יאכל, אכילת אדם ומזבח. 2. מבשר זבח שלמיו, ובעינן שיהיו מפגלין ומתפגלין. 3. שלישי, חוץ זמנו. 4. לא ירצה, שהרצאת חלות פיגול אינה נקבעת עד שיקרבו כל מתיריו, ולבן עזאי ש"מ דאיירי בזבח ולא בכהן. 5. המקריב, ללמד שהזבח נפסל במחשבת הקרבה, אבל אם הניח ממנו בפועל לא נפסל. ואיצטריך קרא כדי שלא נאמר שיפסל אחר שהוכשר, כדאשכחן בזב וזבה שהם בחזקת טהרה ואם ראו סתרו. 6. אותו, לר"א שהזבח נפסל ואין הכהן המפגל מתחלל בכך, ולבן עזאי ללמד שהמאחר נדרו מרצה וכדלקמן. 7. לא יחשב: לר"א שלא יערב מחשבה אחרת דמחשבת פסול מוציאה מידי פיגול, לאחרים לומר שהזבח נפסל במחשבה ולא אם הותיר בפועל, ומינה שמעינן דלא איירי בפסול הכהן, ולרב מרי אתי להלקות המחשב בקדשים כר"י דלוקין על לאו שאין בו מעשה. 8. פיגול, זה חוץ למקומו. 9. יהיה, דמחשבות פיגול ופסול מצטרפין לכזית לפסול. 10. והנפש האוכלת ממנו בכרת, דוקא מפיגול דילפינן מנותר בגז"ש עוון. 11. שלישי דפרשת קדושים איצטריך שמחשבת חוץ למקומו תהיה על מקום שמשולש בדם בשר ואימורין ולמעוטי היכל, וא"א ללמוד זאת מקרא אריכא כיון דיתרבו שאר מקומות ע"י כלל המוסיף על הפרט.

ב.   הפסוקים דילפינן שהמאחר את נדרו קרבנו מרצה 1. בן עזאי יליף מאותו דדווקא פיגול אינו מרצה. 2. לאחרים בכור הוקש למעשר בפסוק ואכלת לפני ה' לומר שאינו נפסל משנה לחברתה כמו מעשר, ואכתי איצטריך קרא אריכא לשאר קדשים שבאים לרצות. 3. והיה בך חטא ילפינן ולא בקרבנך חטא, ולבן עזאי ולא באשתך חטא, ולומר שאשתו מתה בעוון גזל ולא בעוון בל תאחר.

 

 

שאלות לחזרה ושינון

 דף כט

א.  דרשות הפסוקים לגבי פיגול ופסול, לדעת התנאים ולמסקנא דרבא (11)

ב.   מנין ילפינן שהמאחר נדרו אפ"ה מרצה (3)

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com