אאא

"דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" - אין לי דרך אחרת לתאר את הטור החשוב הזה של עמירן דביר. אני מסכים לכל מילה בו וחותם עליה בשתי ידיים.

• "אל תעשו את הטעות ותכריתו את הנשמה שלכם לחלוטין"

• מחקר: "החילונים החדשים" סובלים מנטיות אובדניות

ביקשו ממני שאגיב על הדברים, ויש לי בהחלט מה להוסיף, למרות החשש שככל שאוסיף אגרע.

אתחיל בשאלה שבוודאי מעסיקה רבים מאיתנו: מדוע אין אפילו אחד מבני עדות המזרח שהקים תנועה הנלחמת בה' ובתורתו? מדוע אין בכל התנועות הרפורמיות אפילו מזרחי אחד, לפחות לא כזה שאנחנו יודעים לנקוב בשמו? מדוע אין כמעט אנשים מבני עדות המזרח הכופרים בה' ובתורתו? (אני מאמין שישנם יחידים שהתקלקלו, אך גם הם, משום מה, לא הופכים את זה לנס ולדגל).

בגלל שבני עדות המזרח לא הוציאו אף אחד מהקבוצה. זה מדוע! ומי שלא מוציאים אותו מהקבוצה, לא דחוף לו לפגוע בה; ומי שיפתחו לו את הלב וישפכו עליו מילים טובות, חמות ומרגיעות, ירגיש את עצמו בתוך הקבוצה ואפילו ירצה לפצות אותה, או לפחות את משפחתו, על האכזבה שהנחיל להם.

הדרך הנכונה, בהוראתם של גדולי הדור, היא לפתוח להם את הדלתות. גם של הלב וגם של הבית. כך הורו בדורות האחרונים מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל ויבדלחט"א מרן הגר"ח קנייבסקי ומרן הגר"ג אידלשטיין שליט"א: לנהוג בהם בכבוד ובידידות.

אפשר להבין הורים שמתקשים לקבל בן הפורש מהדרך. גם הורים חילוניים מתקשים לקבל ילד שחוזר בתשובה. זה נורמלי שכל הורה ירצה שילדיו ילכו בדרכו, וזכותו לפעול ככל יכולתו למנוע הליכה לדרך אחרת.

אך כשזה קורה חלילה, יש לעשות את הדבר הפשוט: לשאול רב ומורה הוראה, ואנשי חינוך, כיצד לנהוג. והם - תמיד יאמרו "לקרב, ולא לרחק".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

 הצגת מסקנות המחקר שחשף שיעורי אובדנות אצל רוב הנושרים (צילום: רן אליהו)

ישנם בדורנו מספיק אנשים שיגשרו בין הורים מודאגים לבין ילד תועה ותוהה. כותב השורות ביניהם. כשאנשים יעשו זאת, ולא ילכו אחר כעסיהם ותסכוליהם, רוב הילדים ימצאו עצמם בסופו של דבר בדרך בה חינכנו אותם, וגם אלה שלא - לפחות יישארו בתוך הקבוצה. זה יהיה טוב להם; זה יהיה טוב לקבוצה.

בדיוק השבוע התפרסם סרטון של נער צעיר ומבולבל שרק לאחרונה שרף תפילין ואכל חמץ, והנה הוא חוזר בו ומיצר על כך, וגם מסביר שהופתע איך למרות מעשיו, הוריו היו לצידו ואנשים טובים נתנו לו חום ואמון. הנה ההוכחה כמה אהבה יש ב'שנאה' הזו.

אני חושב שבשנים האחרונות חלה מהפיכה בנושא: פעם הורים התביישו שיש להם נער שפרש מן התלם, ולכן הרחיקו אותו. היום הורים מתביישים להרחיק נער שפורש מן הדרך.

בבד בבד, עלינו לזעוק לאותם שפרשו או הורחקו מהקבוצה: "בואו חזרה הביתה". לא נציב בפניכם שום תנאים ושום עכבות. נקבל אתכם כמות שאתם. פשוט... שובו הביתה למשפחה ולקהילה. ואז תתחברו, גם לחום, לשיתוף, לניגונים ולהווי.