אאא

קהילת חסידי ויז׳ניץ (מרכז) בעיר אלעד מנצלת את עובדת היותו של האדמו״ר בנאות דשא בשוויץ ויוצאת לשבת התאחדות וגיבוש לבני החבורה שתוקדש לעיון ולימוד ב׳שיטה הקדושה דהיינו שוואנצנות׳.

במהלך השבת שצפויה להיערך תחת הרושם שהותירו נאומיו בעת האחרונה של הרבי בישראל, ארצות הברית ובאירופה על הצורך בהתקשרות אמיתית לצדיק וללכת בשיטת השוואנצנות יעסקו החסידים בפיתוח השיטה ובהעמקה בה.

לרגל השבת הוציאו החסידים חוברת ׳מקושרים׳ ובה ׳חבורות׳ שונות בהן מוסברת השיטה הקדושה ברוב טעם.
כך לדוגמא מביא אחד האברכים דוגמא מהקשר של משה רבנו ותלמידו יהושוע בן נון תלמידו המובהק שהתנהג כ׳שוואנץ׳ ופעל אך ורק בכפיפות למורו ורבו.

״יהושע, זה שמו של הבחור, יושב הוא כאן מאז ז' בסיון, ממתין הוא ומצפה לבואו של רבו המובהק, משה רבנו, אשר הודיע כי ישוב בעוד ארבעים יום.

מה זאת היתה לך ? מה עלתה כזאת על דעתך ? לשבת בודד באוהל בלב המדבר, בשביל מה, הרי רבנו משה הודיע על תאריך מדויק בו ישוב, מה לך לעמוד ולהמתין כאן לבד ? גם לשוואנצנות יש גבול, שוב נא אל המחנה, שב עם כל בני הקהילה באוהל אביך - נון, ותשוב אל ההר לכשיגיע היום המיועד, כך תמהים עליו הכל.

לא! עונה יהושע בנחישות, אמתין כאן,

הנקודה הקרובה ביותר בה יכולני להמתין לרבי ומאורי - היא כאן, ממתין אני ומצפה לו כאן, כי כלתה נפשי לראותו. את חיצי הלעג שהופנו אליו - ניתן רק לשער...".

האברך שלום הייגר, קושר בין חוסר הנאמנות של בני ישראל לבין שוואנצנותו של יהושוע שגרמה לו לעמוד בניסיונות.
״יהושוע הוא היה השוואנץ היחיד שלא ידע על כל אלו, רחוק היה מן המחנה ואף את הקולות לא שמע, יושב הוא וממתין לעטרת ראשו בנקודה הקרובה ביותר - יחסית - למקום הפרידה, וסופר בדחילו ורחימו את הימים אשר נותרו לקראת הזכיה הגדולה להקביל פני רבו, רחוק הוא מרחק פיזי ואף מרחק רוחני מאותם שהתנתקו מן הצדיק, וממילא מהשי"ת, מאותם שדרך השוואנצנות נראית להם קיצונית מידי - התרחק, ועיניו נישאות אל מעלה ההר״

אברך נוסף כותב על הליצנים שהיו בדורו של משה ומבקש ללמוד מכך מסר להיום שלא להתחשב בליצנים של דורנו הנוהגים כקורח ועדתו ולהידבק ברבי צדיק האמת.

השוואה מעניינת עורך אברך נוסף אלימלך אדלר, בין השירות הקשה ביחידה המובחרת 'אריות הים' לבין הדבקות בשיטת השוואנצנות.