אאא

שגרת החיים בבית מגורים מתאפיינת בין השאר בעשיית שימושים המייצרים רעש שיש בו אף כדי לגרום הפרעות  או מטרדים לסובב. כמו כן, צפיפות המגורים ועירוב שימושי מסחר ומגורים המקובלים כיום במקומות מסוימים, יכולים ליצור מצבים בהם אולם אירועים מבקש לפעול בלב שכונת מגורים או בסמוך לה.

מאמר זה יסקור בקצרה היבטים שונים של נזקי רעש תוך הבחנה בין זכות המרעיש לקיים ברשותו הפרטית פעילות מרעישה וליהנות מדירתו ומקניינו ככל שהוא חפץ, לבין זכות השכנים ליהנות משלווה בביתם ולסכל מטרדי רעש באמצעות מניעת שימושים שונים מהשכן המרעיש.

א.      מקור הדין

המשנה (ב"ב כ ע"ב)  אומרת: "חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישון מקול הנכנסים ומקול היוצאים אבל עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות"

מדברי המשנה עולה כי לדיירי החצר המשותפת קיימת זכות למנוע משכנם לנהל עסק בחצר (בעז"ה במאמרים הבאים יורחב בביאור העניין ובאופנים בהם ניתן להפעיל עסק מסחרי בבית המשותף) אך אין לדיירי החצר זכות למנוע משכנם לייצר מטרדי רעש בביתו הפרטי, וממילא לא ניתן למנוע מהשכן לעשות שימוש בפטיש, ריחיים וכדומה.

נחלקו הראשונים בביאור ההבדל שבין מטרדי רעש החנות שבחצר שביחס אליהם קיימת לשכנים זכות עיכוב מקיום הפעילות המפריעה, לבין מטרדי רעש הפטיש והריחיים שבהם לא קיימת לשכנים זכות מניעה מביצוע הפעילות המטרידה.

היד רמ"ה מבאר כי דיירי החצר יכולים למנוע את מטרדי הרעש הנובע מניהול העסק בחצר משום שכל הדיירים שותפים בחצר וממילא קיימת לדיירים זכות מניעת היזק שנעשה מרכושם, אבל את השימוש בפטיש או הריחיים אין הדיירים יכולים למנוע משום שהשכן מבצע את השימוש בפטיש והריחיים ברשותו הפרטית וממילא אין לדיירי החצר ולגרים בסמיכות זכות למנוע משכנם את השימוש בקניינו הפרטי.

הרשב"א (ד"ה חנות) מבאר כי רעש הפטיש אינו מוגדר כנזק שבגינו ניתן למנוע מהשכן לממש את הזכות ליהנות מקניינו ולעשות את השימושים שהוא חפץ ברשותו הפרטית, אבל את ניהול  העסק בחצר המשותפת ניתן למנוע וזאת משום הכבדת העומס על החצר אשר גורמת לצפיפות וקושי לעשות שימוש בחצר (ודברי המשנה האומרת כי ניתן למנוע את ניהול החנות בחצר מחמת קול הנכנסים והיוצאים מבאר הרשב"א : "לא מקול הנכנסים ממש קאמר דהא אינו יכול לעכב מחמת קול הפטיש והריחים ...אלא טעמא משום ריבוי הדרך..." )

הרמב"ם (הלכות שכנים פ"ו הלכ' יב) מבאר את דברי המשנה, כי לכתחילה אין אחד השכנים יכול לייצר מטרדי רעש המפריעים לגרים בסמיכות אליו, וממילא לכתחילה לא ניתן לבצע שימוש בפטיש וריחיים בחצר וכן אסור לנהל בית עסק בחצר המשותפת.

למרות האמור ביחס לעיקר הדין, במשנה המובאת לעיל על פי הבנת הרמב"ם הדין  שונה, משום שהמשנה עוסקת בנסיבות מיוחדות(עי' מגיד משנה המבאר מדוע הרמב"ם מפרש כך את המשנה) בהן אחד מדיירי החצר  קנה חזקת שימוש בחצר לצורך ניהול בית העסק שלו,  במקרה זה קיימת הבחנה בין מטרדי רעש הנובעים מניהול החנות לבין מטרדי רעש הנובעים מקול הפטיש והריחיים.

ביחס לניהול חנות נזקי הרעש ועוצמתם עשויים להשתנות בהתאם לכמות הלקוחות וכן בהתאם לרמת קול הדיבור שלהם וכדומה, ממילא יכולים השכנים לטעון כלפי בעל החנות, שעוצמת הרעש הנובעת מהלקוחות הינה גדולה יותר ממה שהם חשבו ולכן לא ניתן לקנות חזקת שימוש בחצר, אבל ביחס לקול הפטיש והריחיים הרי שעוצמת הרעש הינה אחידה ולעניין זה יכולים הדיירים למחול ולהעניק זכות שימוש מפני שעוצמת הרעש ידועה והם נאותו לכך.

ב.      הנפסק בשולחן ערוך

השו"ע (חו"מ סי קנו סעי' ב) פוסק להלכה את שיטת הרמב"ם: "חנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק, אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או מקול הריחים מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו..."

מתוך דברי השו"ע עולה כי, לכתחילה אסור לקיים פעילות המייצרת מטרדי רעש לא ברשות הפרטית של המזיק ובוודאי שלא בשטחים משותפים כגון בחצר הבית וקל וחומר שלא ברשות הרבים ובאזורים ציבוריים.

הרמ"א (שם) חולק על השו"ע ופוסק להלכה את שיטות הראשונים (היד רמ"ה ועוד)הסוברים כי ניתן לכתחילה לקיים מטרדי רעש ברשותו הפרטית של המזיק ואין הדרים בסמיכות זכאים לעכב או למנוע מהמזיק לקיים את מטרדי הרעש ברשותו הפרטית.

הריב"ש (סי' קצו) פוסק כי חולה או אדם שרגיש לרעש יכול למנוע משכנו את יצירת המטרד. הריב"ש מבסס את דינו על דברי רב יוסף (עי' ב"ב כג ע"א - בעניין אומני הקזת הדם והעורבים שלכלכו את פירות הדקל של רב יוסף)  כי אדם חולה או איסטניס יכול לעכב משכנו קיום פעילות מטרידה למרות שאדם רגיל יכול לסבול את המטרד.

דינו של רב יוסף נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' קנה סעי' לט) "מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן ... אם היה קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו או שפירות שלו נפסדים לו בדם חייב לבטל אותה מלאכה או ירחיק עד שלא יבוא לו נזק מחמתן שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה.." על דברי השו"ע הוסיף הרמ"א:  "וה"ה כל נזק גדול שאין אדם יכול לסובלו"

ג.       רעש הנובע משימוש רגיל ומקובל בדירה

לאור האמור עולה כי לעניין מטרדי רעש קיימת מחלוקת שו"ע ורמ"א האם לניזוקים קיימת זכות למנוע או לעכב את המזיק מלבצע את המטרדים. כמו כן, לאור דברי הריב"ש ופסק השו"ע והרמ"א לעניין מטרדים קשים שאין אדם יכול לסבול אותם עולה, כי מטרדי רעש קשים או מטרדי רעש בשעות מנוחה ובעיקר בשעות הלילה שאין אדם יכול לסובלם ולהימנע משינה, הרי שניתן לכאורה לכתחילה למנוע מהמזיק לבצע את פעילותו המטרידה וזאת למרות שהוא מבצע אותה ברשותו הפרטית.

לעניין זה כתב החזו"א (ב"ב סי' יג) כי דברי הריב"ש האוסר לקיים מטרדי רעש שלא ניתן לסבול אותם נאמרו רק ביחס לשימושים שאינם מוגדרים כשימושי דירה מקובלים, כגון הכאת הפטיש לצורך ייצור כלים, הפעלת מכונות אריגה וטוויה וכדומה, אבל ביחס לשימושי דירה רגילים ומקובלים, הרי שלא ניתן למנוע מבעל דירה לקיים בביתו שגרת חיים מקובלת ורגילה וזאת למרות שהיא מייצרת מטרדי רעש או שהיא יוצרת הפרעות לאחד השכנים ובפרט שסבלו של השכן נובע מקושי אישי של מחלה וכדומה.

ד.      השמעת מוזיקה בעוצמה, הפעלת מכשור מרעיש, הפעלת אולם אירועים בצמוד לבתי מגורים וכדו'

א)      שימוש רגיל בדירה כגון הפעלת מזגן, מכונת כביסה, לכאורה לא ניתן למנוע מהשכן לעשות בהם שימוש.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ב)      רעש חריג שאינו מקובל נחלקו השו"ע והרמ"א האם ניתן למנוע מהשכן לייצר מטרד שאינו מקובל.

ג)        רעש בלתי נסבל לאדם מסוים כגון חולה או יולדת שהרעש קשה להם ניתן למנוע את קיומו של הרעש.

ד)      הפעלת אולם שמחות בצמוד לבתי מגורים יכולה לכאורה להיחשב כרעש חריג במיוחד הגורם נזק לשכנים ובפרט בשעות המנוחה. לאור האמור ניתן לטעון כי אין להפעיל אולם אירועים בשעות המנוחה בסמוך לבתי מגורים.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה המשתנית בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו, ובכל שאלה יש לפנות למורה הוראה.

לתגובות stern1416@gmail.com