דף כז
*דיני העיכוב. *ההזאות. *החיוב בכניסה להיכל.
א. הדינים בעיכוב ומנין 1. מיעוט מעכב את הרוב: בקומץ, שנאמר פעמיים מלא קומצו. 2. עשרון, שנאמר מסלתה. 3. יין נסכים, שנאמר ככה. 4. שמן, במנחת נסכים נאמר ככה, ובמנחה נאמר משמנה. 5. חלקי קרבן או מצוה שכולם לעיכובא: הסולת והשמן במנחה, שנאמר מסלתה ומשמנה. 6. הקומץ והלבונה, על כל לבונתה. 7. שני שעירי יוה"כ, שנאמר בה חוקה. 8. בעצרת שני הכבשים וכן שתי חלות, שנאמר הויה. 9. בלחם הפנים: שני סדרים, שני הבזיכין, והסדרים והבזיכין, שנאמר חוקה. 10. חלות ורקיקין בנזיר, וכן יעשה. 11. עץ ארז אזוב ותולעת שני בפרה, חוקה. 12. ארבעה מיני חלות בתודה, דהוקשה לנזיר. 13. עץ ארז אזוב תולעת שני וצפרים במצורע, שנאמר בו זאת תהיה. 14. ארבעת המינים שבלולב, שנאמר ולקחתם ומשמע לקיחה תמה, ואם לקחו בזה אחר זה תלוי במח' האם לולב צריך אגד או שאינו לעיכובא. 15. שבע הזאות שבפרה אדומה חוקה. 16. הזאות בחטאות הפנימיות, דביו"כ כתיב חוקה ובשאר ילפינן מזה שהוכפלו בכתוב. 17. במנורה נאמר הויה לכן מעכבין בה שבעה קנים שבעה נרותיה, ובמנורה שעשאוה מזהב איכא בנוסף עיכובא עד שכל גביעיה כפתוריה ופרחיה יהיו בשלימות. 18. שתי הפרשיות שבמזוזה וארבע שבתפילין, ואפילו כתב אחד מהן מעכב. 19. ארבע ציציות לת"ק, ולרי"ש הוו ארבע מצוות.
ב. דיני ההזאות, והקושיות 1. שבע הזאות בפרה אדומה בשלא לשמה פסולות ובדין שלא מכוונות מצינו סתירה, ומיישבינן דלגבי כניסה להיכל פליגי ר"י ורבנן האם אל פני זהו דווקא וה"נ ר"י יפסול בהזאות כיון שנאמר אל נכח, ואמרינן דאף לרבנן היכא שפניו למערב כשר ואם לאו פסול. 2. הזאות במצורע באינם מכוונות כשירות ובשלא לשמן מצינו סתירה, ומיישבינן להו"א דפסולות לר"א שמקיש אשם לחטאת ולוג השמן הוקש לאשם, ולמסקנא כולה כרבנן וסברי דכשר ואינו מרצה.
ג. טהור שנכנס להיכל במלקות, מול הכפורת במיתה, ובשאר קה"ק לרבנן במיתה ולר"י במלקות בלבד. ביאור מחלוקתם 1. הפסוק ואל יבא אל הקדש מבית לפרוכת אל פני הכפורת ולא ימות, פליגי האם ולא ימות הולך גם על מבית לפרוכת. 2. רבנן דייקי מייתורא שנאמר מבית לפרוכת, לר"י איצטריך שאף ההיכל נקרא קדש והנכנס אליו הויא בלאו, ולרבנן כל ההיכל נקרא קדש. 3. ר"י דייק מייתורא דאל פני הכפורת ש"מ דדווקא התם מחוייב מיתה, ולרבנן אתי למעוטי הנכנס דרך משופש. 4. מייתורא דאל משמע ר"י יליף דדווקא שנכנס להדיא ולא דרך משופש, ולרבנן אל לאו דווקא. ומהכא מדייקינן דקרא בפרה והזה אל נכח לר"י דווקא כלפי מזרח ורבנן מכשירים אף באינם מכוונות. 5. לר"י דבעי בדווקא, ילפינן את ההזאות בבית שני דלא היתה כפורת מהפסוק וכפר את מקדש הקודש לכן התם על אינו בדווקא.
שאלות לחזרה ושינון
א. הדינים בעיכוב ומנין (19)
ב. דיני ההזאות, והקושיות (2)
ג. המחלוקת בטמא שנכנס להיכל, וביאור המח' (5)