אאא

דף נו

*המיעוט מאותו שבנשיא. *החיוב על חימוץ.

א.  נאמר בשעיר נשיא ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה והיינו בצפון, והגמ' מחפשת מה נתמעט מתיבת אותו 1. להו"א ששאר החטאות אינם בצפון, ונדחה שנאמר ושחט את החטאת במקום העולה. 2. שעיר נחשון אינו טעון צפון אף שנתרבה לסמיכה שנאמר וסמך ידו על ראש השעיר, ודחי דזהו רק לר"י וכן שעה מדורות לא ילפינן דבעי למעוטי. 3. אין השוחט עומד בצפון, וקשיא דילפינן לה מקרא ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, ולמסקנא מתרצינן דאתי שצריך שמקבל הדם יהיה בצפון. 4. אין בן עוף בצפון אף דאיכא ק"ו מבן צאן שלא קבע לו כהן ודינו בצפון, ודחינן ששחיטה טעונה סכין. 5. אין פסח בצפון, וקשיא מהיכי תיתי להצריך צפון בפסח, דלא אתי: מעולה שהיא כליל, חטאת שמכפרת על כריתות, ואשם שהוא קק"ד, ולמסקנא אתי לשוחט וכדלעיל.

ב.   הדינים בחיוב על חימוץ 1. ערך ואפה לוקה אחת על העריכה ואחת על האפיה, ואם חבירו ערך והוא אפה חבירו לוקה על העריכה והוא לוקה שתים על גמר העריכה ועל האפיה. 2. מחמץ אחר מחמץ לכו"ע חייב שנאמר לא תאפה ולא תעשה חמץ, וכן מסרס אחר מסרס חייב שנאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות, ופליגי במטיל מום בבעל מום, דר"מ מחייב שנאמר כל מום לא יהיה בו ולרבנן אתי שאסור לגרום מום, ורבנן פטרי שנאמר תמים יהיה לרצון ולר"מ אתי למעוטי בעל מום מעיקרא ולמסקנא פסוה"מ לאחר פדיונם. 3. הניח שאור ע"ג עיסה ונתחמצה מאליה חייב להו"א כמעשה שבת וקשיא שצריך להפך, ולמסקנא כמעשה צלי של שבת. אבל בהניח חייב אם התבשל משני הצדדין כמאכל בן דרוסאי או שנצלה כגרוגרת, ופליגי אם דווקא במקום אחד או גם בשנים ושלשה מקומות.

 

שאלות לחזרה ושינון

דף נו

א.  מה נתמעט מתיבת אותו שבשחיטת שעיר נשיא (5)

ב.   הדינים בחיוב על חימוץ (3)

דף נז

*החיוב בחימוץ. *העלאה באיסור.

א.  סוג המנחה שחיבים על החמצתה 1. להו"א חייב רק על הקומץ שנאמר אשר תקריבו, ולמסקנא חייב על כל המנחה. 2. על מנחה פסולה פטור, שנאמר לה'. 3. חימצה ויצאה וחזר וחימצה, בעי האם כיון שנפסלה פטור משום מחמץ אחר מחמץ, או שלא נחשב שנפסלה מכיון שכבר נתחמצה, תיקו. 4. חימץ בראש המזבח, כיון שכבר הקריב ומאידך הוי מחוסר הקטרה, תיקו. 5. אשר תקריבו, אתי לחייב לריה"ג במחמיץ לחם הפנים דקסבר כרבי יאשיה דאמר מדות יבש נמשחו מבפנים ולכן שייך לחייב על ההחמצה, ור"ע סובר שרק מדות הלח נתקדשו ולחם הפנים קדוש רק בשלחן. 6. מנחת נסכים, לר"ע חייב על החמצתה וילפינן מאשר תקריבו, ולאידך הוו מי פירות ואינם מחמיצין, ודחינן שסובר מגבלה במים וכשירה.

ב.   דיני העלאה באיסור ע"ג המזבח ומנין 1. כי כל שאור ילפינן כל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו, ומרבינן בשר קדשים ושיירי מנחות, ואף שתי הלחם ולחם הפנים כיון שבאים עם קרבן שקרב לאישים. 2. המעלה ע"ג הכבש, לר"י חייב שנאמר ואל המזבח לא יעלו, ולר"א פטור שנאמר בשאור ודבש אותם למעוטי אחריני, ולר"י אותם אתי למעוטי שאין מביאים שתי הלחם בנדבה בין יחיד ובין בצבור, לר"א כל שממנו לאשים ולר"ע כל ששמו קרבן, ואיכא בינייהו בשר חטאת העוף ולוג שמן של מצורע. 4. נאמר שאור בל תקטירו, ומדרבנן מקצתו ועירובו, ומקצתו לאביי היינו חצי זית ולרבא חצי קומץ, ופליגי האם יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחות מכזית. 5. העלה שאור ודבש שעירבן, לרבא לוקה ארבע, משום שאור דבש ועירובי שאור ועירובי דבש, ולאביי אין לוקין על לאו שבכללות, ופליגי בדעתו האם לוקין אחת או כלום מכיון דלא מייחד לאויה.

 

שאלות לחזרה ושינון

 דף נז

א.  סוג המנחה שחייבים על החמצתה (2)

ב.   דין העלאה באיסור ע"ג המזבח ומנין (5)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com