אאא

דף נט

*שמן ולבונה והפסוק בעומר. *במנחת חוטא.

  1. מנחות נדבה חינוך חביתין ועומר טעונות שמן ולבונה, מנחת נסכים רק שמן, לחם הפנים רק לבונה, ושתי הלחם חוטא וקנאות לא שמן ולא לבונה. ודרשות הפסוק במנחת העומר 1. ונתת עליה שמן למעט לחם הפנים משמן שלא יתרבה ממנחת נסכים, ובעי למימר דנמעט מנחת חינוך משמן שדומה למנחת העומר שהיא: עשרון, כלי, בחוץ, ללא צורה, טעונה הגשה, ולאשים. וקאמר דלחם הפנים דומה לעומר שהוא: ציבור, חובה, בא בטומאה, נאכלת, מתפגלת, ובא בשבת, ודחי שנאמר נפש ש"מ דכל מנחת יחיד טעונה שמן. 2. ושמת עליה לבונה למעט מנחת נסכים דלא נלמד מלחם הפנים, ואין למעט מנחת כהנים מלבונה שדומה למנחת העומר שהיא: עשרון, בלול, לוג שמן לעשרון, הגשה ובאה בגלל עצמה, וקאמר שמנחת נסכים דומה לאמר שהיא ציבור חובה ובאה בטומאה ובשבת, ודחי שנאמר נפש ש"מ שכל מנחת יחיד טעונה לבונה. 3. מנחה לרבות שהיתה לבונה במנחת היום השמיני למילואים. 4. היא למעט שתי הלחם משמן ולבונה, ואין למעט מנחת כהנים וכנ"ל, דשתי הלחם דומים למנחת העומר שהם: צבור, חובה, באה בטומאה, נאכלת, מתפגלת, באה בשבת, מתרת, טעונה תנופה, באה מהארץ, קבוע לה זמן, באה מהחדש, וכן שנאמר נפש כדלעיל.

  2. אסור לתת שמן ולבונה ע"ג מנחת חוטא, והדינים 1. חייב על השמן בפ"ע ועל הלבונה בפ"ע. 2. אם שם שמן פסל כיון דא"א ללקטו ולבונה לא פסל וילקטנה. 3. בעי בנתן לבונה שחוקה שא"א ללקטה ומאידך לא נבלעת כמו שמן, ומייתי דהמנחה חוזרת להכשירה רק לאחר שליקט את הלבונה. 4. נתן לבונה וקודם שליקט חשב חוץ לזמנו פסולה, ואמרינן דחלה המחשבה ולא חשיב דיחוי, משום שנקראת חטאת, או כחנן המצרי דלית ליה דחויין, או מכיון שבידו. 5. נתן כזית לבונה על משהו מנחה פסל, שנאמר לא יתן ומשמע נתינה ועליה הוי רבוי אחר רבוי. 6. נתן משהו שמן ע"ג כזית מנחה, לר"י לל"ק חייב שנאמר לא ישים כל שהוא ועליה משמע שיעורא, ולל"ב הויא איבעיא האם בעינן שימה כנתינתה או לא ותיקו. 7. לא ישים עליה, וילפינן דהוי בכהן אחד, ועד דיערב את השמן כלי ע"ג כלי פטור.

שאלות לחזרה ושינון

  1. דיני שמן ולבונה במנחות והדרשות במנחת העומר (4)

  2. דיני האיסור בנתינת שמן ולבונה על מנחת חוטא (7)

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com