אאא

העיר שלתושביה לוקח הזמן הרב ביותר להגיע לעבודה היא פתח תקווה ואחריה ירושלים. בפתח תקווה הדבר נובע מעומסי התנועה בירושלים מהמרחקים הגדולים והשימוש הנפוץ בתחבורה ציבורית. יותר מ-54% מהישראלים אינם עובדים ביישוב מגוריהם. למרות הניסיונות לעודד שימוש בתחבורה ציבורית, נמשכת העלייה בשיעור המגיעים לעבודה ברכב פרטי – שעומד על 60%. כך עולה ממחקר שמפרסם היום (ד') החוקר חיים בלייך ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית.

54%, כלומר יותר מחצי מהישראלים הם יוממים, אנשים שעובדים מחוץ ליישוב מגוריהם ונוסעים לעבודה מדי יום. זו עלייה לעומת 48.6% ב-2000 ולעומת 52.5% ב-2010. ב-30 השנים האחרונות זינק מספר העובדים המועסקים מחוץ ליישוב מגוריהם מ-42% ל-54%.

עפ"י המחקר, נמשכת העלייה במספר המשתמשים בכלי רכב לצורך הגעה לעבודה מ-58% ב-2008 ל-60% ב-2016 (64% אם מחשבים בני 26 ומעלה ולא בני 20 ומעלה). בין הסיבות לעלייה בשימוש ברכב הפרטי: ירידה בעלויות החזקת הרכב לצד עלייה בעלות התחבורה הציבורית, וכן העובדה ש-10% מהשכירים מקבלים רכב ממקום עבודתם. 69% מהגברים מגיעים לעבודה ברכב פרטי או בנסיעה שיתופית אבל רק 59% מהנשים. הן עושות שימוש גדול בהרבה בתחבורה ציבורית.

שיעור המגיעים לעבודה בחבורה ציבורית עלה מ-21% ב-2008 ל-22% ב-2016, שיפור לא משמעותי. שיעור המשתמשים לצורך זה ברכבת הוכפל מ-2% ל-4%, אבל חייבים להודות שגם זה נמוך מאוד. לעומת זאת חלה ירידה מתמדת בשיעור המגיעים לעבודה בהליכה או באופניים (מ-14% ב-1995 ל-12% ב-2008 ו-10% ב-2016) ובמי שמגיעים בהסעה מאורגנת (מ-13% ב-1995 ל-8% היום).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

פתח תקווה היא כאמור העיר שלמתגוררים בה לוקח הכי הרבה זמן להגיע למקום העבודה. 45% מהם נוסעים לעבודה חצי שעה ויותר. זאת למרות ש-90% מהתושבים נוסעים לעבודה פחות מ-20 ק"מ ו-63% מהם משתמשים ברכב פרטי. בלייך מסיק שזמן ההגעה הממושך נובע מעומסי התנועה כלומר מהשימוש הרב ברכבים פרטים.

במקום השני בזמן ההגעה לעבודה ירושלים, עיר עם מאפיינים שונים לגמרי מפתח תקווה. ל-43% מהעובדים בירושלים לוקח חצי שעה ויותר להגיע לעבודה. נראה שהדבר נובע בין היתר מגודל העיר, מאחוז גבוה של אוכלוסייה חלשה מבחינה כלכלית ומהשימוש הגדול יחסית בתחבורה ציבורית (28%). לעומת זאת ל-68% מהתל אביבים לוקח פחות מחצי שעה להגיע לעבודה. בנוסף, תל אביב מאופיינת באחוז גבוה יחסית של מי שמגיעים לעבודה בהליכה או באופניים (17%).

הנתונים חושפים את עומק האפליה בשירותי התחבורה הציבורית בין יישובים יהודים לערבים. 25% מהערבים בערים מעורבות ו-11% מהיהודים ביישובים קטנים מגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית, אבל רק 5% מהערבים. הדבר גורם לכך ש-8% מתושבים בישובים הערביים מגיעים לעבודה בנסיעות שיתופיות - כפול מאשר יהודים מיישובים קטנים (4%).