האם אפשר לכפות השתתפות לצורך שיפור נראות הבית

המשנה במסכת בבא בתרא (כד ע"ב) אומרת "מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמישים אמה, אבא שאול אומר כל אילן סרק חמישים אמה, ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים, ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים וכו"

מדברי המשנה עולה כי קיים איסור לטעת אילנות מסביב לעיר ויש צורך להשאיר את המרחב שעוטף את העיר פתוח.

בגמרא מבואר כי נויה של העיר הוא להשאיר רצועה מרחבית פתוחה מסביב לעיר ולכן אין לטעת אילנות ברצועת הקרקע שעוטפת את העיר.

אומנם מהבבלי משמע כי הרחקת נטיעת האילן מן העיר נובעת מהנימוק של נוי העיר, אך הירושלמי במסכת בבא בתרא (פ"ב ה"ז) (על פי הבנת הפני משה) הסתפק האם הרחקת האילן מהעיר נובעת מטעמי נוי או מטעמי האפלה על בתי העיר, אך יש שפירשו (שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קנט) כי גם נימוק האפלה עניינו הוא נוי שהרי קדרות וחשכה עשויים לפגוע ביופי מקום המגורים.

טעם נוסף לאסור נטיעות אילן בסמוך לעיר מובא בתוספתא (ב"ב פ"א ה"ז ) "רבי נתן אומר מרחיקין את הכבשונות מן העיר חמישים אמה ואת האילן מן העיר עשרים אמה, וכשם שמרחיקין מן העיר כך מרחיקין מבורות שיחין ומערות"

מדברי התוספתא משמע (עפי' הבנת החסדי דוד ) כי חיוב הרחקת האילן מן העיר נובע מנימוק נזיקי, וזאת בדומה להרחקת הכבשונות המחוייבת בגלל ההשפעה הנזקית שלהם, ולא מנימוק של נוי ונראות טובה.

הראשונים (רשב"א, ר"ן, ריטב"א, נימוק"י) נקטו להלכה כי חיוב הרחקת האילן מהעיר הוא מטעם נוי העיר ותפארת ארץ ישראל, אולם היד רמ"ה (ב"ב אות צה) כתב כי דין נוי העיר נאמר לא רק בארץ ישראל אלא בכל מקום.

ב. האם נוי העיר היא זכות ממונית או מצווה קיומית

בחידושי ר' שמואל (ב"ב סי' יט) כתב כי לאור מחלוקת הראשונים קיימת נפקא מינא להלכה האם לבני העיר מוקנית זכות למחול לבעל האילנות ולאפשר לו להשאיר את האילנות נטועים סביבות העיר, לראשונים הסוברים כי דין נוי העיר נאמר דווקא בארץ ישראל (משום תפארתה), אזי אין לבני העיר כל זכות מחילה או ויתור, וזאת משום שההרחקה נובעת מהחובה לשמור על נוי הארץ ותפארתה וזו חובה כלפי הארץ ולא כלפי תושבי העיר, אבל לראשונים הסבורים כי דין נוי העיר נאמר בכל מקום, ממילא משמעות הדין היא הקניית זכות ממונית לבני העיר כדי לשמור על נוי העיר ולכן ביד בני העיר למחול על זכותם ולאפשר לבעל האילנות להמשיך ולקיים את נטיעותיו.

נחלקו הראשונים (נימוקי יוסף ד"ה הא, והטור סי' קנה ע"פ הבנת המטה שמעון חו"מ קנה אות לב) האם דין נוי העיר משום תפארתה של ארץ ישראל, נוהג בזמן הזה:

הנימוקי יוסף סובר שאין דין נוי העיר נוהג בזמן הזה אלא רק לימות המשיח, אך יש מהאחרונים (מטה שמעון) המדייקים מדברי הטור בסי' קנה כי דין נוי העיר נוהג גם בזמן הזה וזאת משום שהטור הביא את דין נוי העיר ואין ממנהגו להביא להלכה דינים שאינם נוהגים בזמן הזה. השו"ע לא הביא להלכה את דין נוי העיר וכתב הסמ"ע (חו"מ סי' קנה סע"ק מח) כי השו"ע השמיט דין זה משום שהוא נוהג רק בארץ ישראל ולא בחו"ל.

ג. כפייה מכוח טענת שיפור נראות הבניין

לאור האמור ועל פי הבנת החידושי ר' שמואל עולה כי לשיטות הראשונים הסוברים שדין נוי העיר חל גם בחו"ל אזי יש לומר כי דין נוי העיר במהותו הוא זכות ממונית המוקנית לשותפים המתגוררים ביחד וממילא ניתן לומר כי שכנים בבניין משותף יכולים לכפות על דיירים סרבנים לחתום על הסכמה לביצוע פרויקט התחדשות עירונית, וזאת מכוח הטיעון לשיפור נוי העיר ובניין המגורים.

לעניין זה יש להעיר כי לשיטות הסוברות שדין נוי העיר מוגדר כזכות ממונית, הרי שזו הגדרת הדין באופן עקרוני ומתייחס לנטיעת עצים סביב העיר, אך ביחס למצבים אחרים הנגזרים מכוח דין זה יש לברר ולדון מהו היקף הזכות.

משכך ייתכן לומר כי אם לאחד השכנים ייגרםנזק או אי נוחות בגין חתימתו על הסכם פרויקט ההתחדשות העירונית, אזי לא ברור שיהיה ניתן לכפות עליו לתת את הסכמתו וזאת משום שכנגד זכותם הממונית של דיירי הבניין לנוי העיר העיר, עומדת זכות ממונית אחרת של בעל הדירה שעשוי להינזק וכדו', ולכן יש לבחון בכל מקרה לגופו איזו זכות גוברת.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה.

לתגובות stern1416@gmail.com