אאא

בבתים משותפים מצויה תופעה: הדיירים מניחים עגלות אופניים וחפצים שונים בחדר המדרגות, בחצר המשותפת ,במקלט הבניין וכדו'. שימושי אחסנה ברכוש המשותף עלולים להסב הפרעה לדיירים אחרים, מקום משכן למזיקים ולהצטברות לכלוך וכדו'.

מאמר זה יסקור בקצרה את ההיבטים ההלכתיים בעשיית שימוש ברכוש המשותף לצרכי אחסנה.

א. מקור הדין 

המשנה במסכת בבא בתרא (נז' ע"א):" אלו דברים שיש להן חזקה ואלו דברים שאין להם חזקה . היה מעמיד בהמה בחצר תנור ריחים וכיריים ומגדל תרנגולים ונותן זבלו בחצר אינה חזקה אבל עושה מחיצה לבהמתו גבוה עשרה טפחים וכן לתנור וכן לכיריים וכן לריחים ...

בהמשך הסוגיה מבארת הגמ' כי לגבי היתר שימוש של כל אחד מהשותפים בחצר , הרי שיש להבחין בין עשיית שימוש כזכות ממונית ובין עשיית שימוש שיש בה היבט איסורי.

ביחס לדיני ממונות  אזלינן לקולא , כלומר , למרות שבאופן עקרוני חל איסור מוחלט לעשות שימוש בממון הזולת ללא רשותו , בנסיבות של חצר השותפים וכפי שיבואר להלן , יש היתר לכל אחד מהשותפים לעשות שימושים שונים ברכוש המשותף.

הגמרא במסכת בבא מציעא (מא ע"א) אומרת ששואל שלא מדעת יש לו דין של גזלן, ממילא ניתן לטעון כי אף בחצר השותפים ככל ואחד מהשותפים עושה שימוש שאינו לרוחו של אחד השותפים הרי שהוא לכאורה עושה שימוש ברכוש הזולת ללא רשותו.

למרות האמור מחדשת הגמרא (דברי רב פפא), כי בחצר השותפים וביחס להיבטים ממוניים קרי זכות שימוש , הרי שלכל שותף קיימת זכות עקרונית לעשות שימושים שונים בחצר.

יוער כי ביחס להיבטים איסוריים, הרי ששותף אינו יכול לעשות בחצר או ברכוש המשותף שימוש של איסור וכגון שותפים שהדירו הנאה האחד את השני הרי ששניהם אסורים להיכנס אל החצר ולעשות בה שימוש וזאת כדי שלא לעבור על איסור הנדר.

מתוך דברי הגמרא עולה כי ביחס להיבטים ממוניים אזלינן לקולא וביחס להבטים איסוריים אזלינן לחומרא.

ב. סברת היתר עשיית שימוש בחצר המשותפת למרות התנגדות השותפים האחרים

הקשו האחרונים (קובץ שיעורים ב"ב רנח ,שערי יושר שער ה' פ"א)כיצד רב פפא התיר לשותף לעשות שימוש בחצר השותפים ללא הסכמת שאר השותפים והרי לכאורה ככל ואחד השותפים איננו מסכים שיעשה שימוש ברשותו או שהוא מתנגד לעשיית שימוש ספציפי ברכושו, אזי לכאורה המשתמש עובר על איסור של לא תגזול.

ממילא בכל היבט ממוני הקשור לעשיית שימוש ברכוש המשותף בעצם מסתתר איסור של לא תגזול . ובמילים אחרות היבט ממוני יש בו גם היבט איסורי.

 לאור האמור הקשו האחרונים  מדוע רב פפא אמר שבעשיית שימוש ברכוש המשותף יש להבחין בין ההיבט הממוני שהולכים בו לקולא לבין ההיבט האיסורי שהולכים בו לחומרא.(והרי גם בהיבט הממוני בעצם  קיים היבט איסורי).

על קושיית האחרונים תירץ הגידולי שמואל ( ב"ב נז ) שחלק ממשמעות הבעלות של כל אחד מהשותפים בקרקע ,היא האפשרות לעשות שימושים שונים בחצר מכוח בעלותו וזאת עד שאחד מהשותפים יבקש למחות ולעצור את עשיית השימוש. 

במילים אחרות כל אחד מהשותפים מחזיק בזכויות  שימוש ברכוש המשותף מכוח  בעלותו ומכוח זכות השותפות וממילא באם אף אחד מהשותפים אינו מוחה ואינו מגביל אותו בעשיית שימוש , הרי ברור שהשותף עושה שימוש כדין ברכוש המשותף ואין בשימושו כל חשש  לאיסור גזל.

לאור האמור עולה כי לכל בעל דירה בבניין המשותף , קיימת זכות לעשות שימושים שונים ברכוש המשותף לרבות אחסנת עגלות , אופניים , עצי סוכה וחפצים שונים וזאת כל עוד אחד מהשותפים אינו מוחה או מעיר על סירובו בעשיית השימוש.

בהקשר לכך יש להעיר כי לא כל מחאה של אחד מבעלי הדירות מבטל מידית את חזקת ההשתמשות המוקנית מכוח זכות הבעלות של המשתמש ואין במחאת אחד מן השותפים כדי להפוך את המשתמש לעובר על איסור גזל וזאת משום שהקפדת היחיד ביחס לשימוש שאין דרך העולם להקפיד עליו אינה שוללת את זכות השימוש של השותף המשתמש.(עיין שו"ע  הרב  הלכ' שאלה סעי' ה).

ג. אחסנה הגורמת לחרקים , מזיקים והפרעות שונות.

כתב בשו"ת הרא"ש ( כלל ק סימן ב') הביאו גם הפתחי תשובה (חו"מ סי' קנה' סע"ק ח) כי לדייר בבית קיימת זכות להרחיק קצב מלמכור בשר בחצר המשותפת וזאת משום הריח הרע והמזיקים שמכירת הבשר גוררת איתה.

דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך .(סי' קנה ' סעי' לט) "מי שהחזיק לעשות מלאכת דםאו נבלות וכיוצא בהן במקומו וייכנסו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו והרי הם מצירים את חברו בקולם ובצפצופם... אם היה קפדן או חולה שצפצוף זה מזיקו או שפירות שלו נפסדים לו בדם, חייב לבטל אותה המלאכה ..."

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

וברמ"א הוסיף כי דין זה מתייחס לכל נזק גדול שאין אדם יכול לסובלו.

לאור האמור עולה כי אחסנת חפצים העלולים למשוך מזיקים או לכלוך רב וכדו' באופן שדעת האדם מתקשה לסובלם  הרי שקיימת זכות לבעלי הדירות למחות במשתמש ולמנוע ממנו את זכות השימוש המוקנית לו .

עוד כתבו הפוסקים כי מאחר והשימוש נעשה ברכוש המשותף השייך לכלל השותפים, הרי שברור כי השותפים לא השתתפו על דעת זאת שאחד מהם יגרום באמצעות השימוש ברכוש המשותף לנזקים כגון הורדת ערך הנכס והפרעות שונות .

לאור האמור עולה כי שימוש סביר ברכוש המשותף הרי הוא מותר, אך שימושים שאינם סבירים  או שיש בהם כדי לגרום לנזקים והפרעות הרי שאין למשתמש זכות להזיק לשותפיו באמצעות הרכוש ששייך גם להם.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה

לתגובות sternyd@gmail.com