דף כז
*השחיטה בעוף ובהמה וצואר. *כמה סימנים.
א. יש לשחוט בעוף סימן אחד ולר"י גם את הורידין, ובבהמה שני סימנים ורובו של סימן ככולו. ומייתי מנין ששחיטה מן הצואר 1. לרב כהנא שנאמר ושחט ממקום ששח וכפוף חטאהו להכשירו לאכילה ולטהרו מהדם, ואין לומר זנבו שתמיד כפוף, וקשיא דלמא מאזנו וקורע עד שיצא דם הנפש אלא הויא הל"מ כמו הלכות שחיטה שהם שהיה חלדה דרסה הגרמה ועיקור וקרא אתיא שלא יעשנה גיסטרא. 2. לרב יימר וזבחת ממקום שזב חטהו לשברו, ואין לומר מחטמו כיון שזב מאליו ולא ע"י חיתוי ומקשינן דלמא מלבו, אלא הל"מ. 3. לר"ש קרינן וסחט ממקום שסח חטהו, וקשיא דלא יקרע מלשונו עד שיצא דם הנפש אלא הל"מ. 4. לרבי חייא מיתורא דראש ופדר שהם בכלל הנתחים מרבינן ראש שכבר הותז ומהא שמעינן דשחיטה מהצואר, וכן ילפינן שחופה את בית השחיטה עם הפדר ומקטירם לפני כל הנתחים. 5. זאת תורת הבהמה והעוף אמרינן דשוו לענין שחיטה וזאת למעט אף מרוב שני סימנים, או דשוו לענין הבשר מן הצואר וזאת למעט בהמה מסימן אחד.
ב. כמה סימנים יש לשחוט ומנין 1. בבהמה רוב שני סימנין, ילפינן מהל"מ. 2. בעוף סימן אחד, ילפינן מהל"מ או דהטילו הכתוב בין בהמה לדגים, וכן אמרינן דנבראו מן הרקק דאיכא סתירה האם נבראו מן המים או מהיבשה. 3. דגים א"צ שחיטה, שנאמר אם את כל דגי הים יאסף ולא ישחט כמו לגבי צאן, וכן נבראו מן המים.
שאלות לחזרה ושינון
א. מנין ששחיטה מן הצואר (5)
ב. כמה סימנים יש לשחוט ומנין (3)