דף צו
*בשר שנתעלם מהעין. *דיני סימנים. *ר"י בגיד שמאל.
א. רב אוסר לאכול בשר שנתעלם מן העין, והשמועות 1. מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד גוי שרי, ודחי דדין נמצא שאני מבשר שנלקח ונתעלם. 2. תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב, ה"נ בנמצא ביד גוי. 3. מצא בשר בעיר שגרים גויים וישראל, בבשר חי הולכים אחרי רוב הטבחים ובבשר מבושל אחרי רוב אוכלי בשר, ותירץ כנ"ל ובעומד ורואהו משעה שנפל. 4. בשר שנמצא בערי א"י איברים נבילות וחתיכות מותרות, וא"א לומר בעומד ורואהו דא"כ אף איברים מותרין, ותירץ דלרב מותרות משום נבילה וללוי אף מותרות באכילה. 5. דברי רב נאמרו לגבי ראש בהמה שנפל למים ומצא שנים, וקאסר רב לתרוייהו כיון שאיסורא שכיח טפי, ומוקמינן דלמא אסר דווקא התם כיון שהיה נמל של גויים. 6. רב אכל בשר רק אם לא נתעלם מן העין משעת שחיטה, או צריר וחתום, או ע"י סימן בחיתוכו. 7. רב הלך לחתנו וראה מברא באה לקראתו ואמר שזה סימן טוב וכשהגיע ראה שיש חיה ולא גרע ממנה את עינו, ולא אכל מהבשר להו"א בגלל הניחוש או שנתעלם ולמסקנא כיון שלא נהנה מסעודת הרשות. ולגבי ניחוש אמרינן שרב בדק במברא שמואל בספר ורבי יוחנן בינוקא, שרי כאשר לא סומך עליו לגמרי, דבית תינוק ואשה יש בזה סימן באתחזק שלש פעמים.
ב. השמועות בדיני סימנים 1. נתן בשר בחרוזין הוי סימן, ולל"ב ברש"י קאמר דאינו סימן. 2. בערב יו"כ עורבים השליכו כבד וכוליא, ור"כ התיר באכילה כיון דאז שכיחא התירא טפי. 3. כשאין סימן ואיכא טביעות עין שרי, ומייתי דאשכחן דטביעות עין עדיפה על סימנים לגבי: השבת אבידה, אשתו מותרת בסומא ובלילה ע"י טביעות עינא דקלא, נאמנות להרוג ע"פ עדים, ובמחפש אדם.
ג. דעת ר"י בגיד הנשה שא"צ חטיטה אפילו מדרבנן, נוהג רק בירך של ימין, וחייב רק אם יש בו כזית. ופלוגתייהו 1. אשר על כף הירך, לר"י לומר דרק מה שעל הכף אסור. 2. לשון אכילה, לר"י לומר דבעינן כזית, ולחכמים חייב אף על פחות מכזית כיו דהוי בריה, ולשון אכילה אתיא דחייב על חלק מגיד גדול. 3. אשר על כף הירך, לר"י דחייב על כזית מגיד גדול, ולרבנן אתיא לאסור את הגיד הפנימי שמתפשט בכל הירך, ולר"י חייב על כל הירך. 4. כף למעט עוף שאין לו כף, דכתיב פעמים כף.
שאלות לחזרה ושינון
א. השמועות בבשר שנתעלם מן העין (7)
ב. דיני סימנים והשמועות (3)
ג. דעת ר"י בירך של ימין, ובמאי פליגי (4)