אאא

דף קטו

*בב"ח באכילה והנאה. *הלימוד בצד השוה.

א.  מנין לבשר בחלב שאסור באכילה והנאה 1. לא תאכל כל תועבה ילפינן דכל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכלו, ואיסור הנאה כרבי אבהו דבכל מקום שנאמר בסתמא לא תאכל משמע אף איסור הנאה עד שיפרט לך הכתוב כמו בנבילה לגר בנתינה ולגוי במכירה ופליגי ר"מ ור"י האם זהו בדווקא. 2. ובשל מבושל דגבי פסח אתי גם לאיסור בשר בחלב. 3. לא תאכלנו שבפסולי המוקדשין מיותר ואתי לבשר בחלב בדבר הלמד מעניינו דתרוייהו שני מינין, ואיסור הנאה שנאמר כי עם קדוש בגז"ש מלא יהיה קדש. 4. לא תאכלו כל נבילה, כאשר תמכרנה לגוי אל תבשלנה בחלב ש"מ דאסור בהנאה. 5. נאמר שלש פעמים לא תבשל גדי ואתי לאיסור אכילה הנאה ובישול. 6. בגז"ש קדוש מטריפה דאסורה באכילה, ואיסור הנאה מייתי בק"ו מערלה שלא נעבדה בה עבירה ומקשינן שלא היתה לה שעת הכושר, חמץ בפסח יוכיח דענוש כרת, כלאי הכרם יוכיחו וליכא למפרך דכלאי הכרם לא היתה להם שעת הכושר מכיון שזרוע מעיקרו נאסר בהשרשה וזרוע ובא נאסר אם הוסיף. 7. בעי ללמוד מערלה בלבד שאסורה בהנאה אף שלא נעבדה בה עבירה, ודחי חורש בשור וחמור יוכיח.

ב.   לאיסי בן יהודה ילפינן איסור הנאה בצד השוה מבשר בחלב חמץ בפסח וכלאי הכרם ומקשינן נילף בצד השוה מערלה וחמץ בלבד, ומתרצינן 1. להו"א משום דנימא נבילה תוכיח שאסורה באכילה ומותרת בהנאה ודחי דכל במה הצד פרכינן רק מגופו ולא מעלמא. 2. ערלה וחמץ הם גידולי קרקע וקשיא דכלאי הכרם נמי הוו גידולי קרקע. 3. למסקנא כשלומדים חדא מחדא פרכינן רק קולא וחומרא, חדא מתרתי פרכינן אף כל דהו, ובחדא מתלת פרכינן כל דהו רק על במה הצד ואם אתי רק להוכיח פרכינן קולא וחומרא.

 

שאלות לחזרה ושינון

דף קטו

א.  מנין שבשר בחלב אסור באכילה ובהנאה (7)

ב.   מדוע לא ילפינן אסוה"נ בצד השוה מערלה וחמץ בלבד (3)

 

דף קטז

*דין קיבה. *חומר חֵלב ודם.

א.  דין קיבה 1. המשנה אוסרת קיבת בהמת גוי ושל נבילה וקשיא דכל שחיטת גוי הויא נבילה, ומתרצינן בלוקח גדי מגוי חיישינן שינק מבהמה טמאה כיון שלא בדלים מהם, ולשמואל קאמר קיבת שחיטת גוי הויא נבילה ואסורה ואתיא במשנה ראשונה דלאחר חזרה הקיבה עצמה מותרת ואסרינן רק מעמיד בעור קיבת נבילה. 2. המעמיד חלב בעור של קיבת כשירה אם העור נותן טעם בחלב אסורה. 3. כשירה שינקה מן הטריפה החלב שבתוך אסורה, וטריפה שינקה מכשירה מותר כיון שכנוס במעיה. והא דברישא אסרינן קיבת נבילה, להו"א משום דנראה כאוכל נבילות ובטריפה איכא שחיטה וקשיא דיש לחוש שיבא לאכול אף מבשרה, ולמסקנא רישא קודם חזרה ומשנה לא זזה ממקומה. 4. דיני ההעמדה בקיבת נבילות שרי, בקיבת שחיטת גוי מחלוקת ולהלכה שרי, ואין מעמידין בעור קיבת נבילה.

ב.   חֵלב יותר חמור מדם שמועלין בו וחייבין משום פגול נותר וטמא, ודם חמור מחלב שנוהג בבהמה חיה ועוף טמאים וטהורים, ומפרשינן דין מעילה 1. יש מעילה בחלב שנאמר באימורי פר כהן משיח כאשר יורם משור זבח השלמים וילפינן בהיקש דמועלין באימורי שלמים ואיצטריך ליותרת ושתי כליות, ונאמר כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ואיצטריך לחלב האליה של כבש דליתיה בפר. 2. בחלב האליה ילפינן ואפ"ה מותרת באכילה, לרב זביד שנאמר כל חלב שור כשב ועז דאסור רק מה ששוה בכולהו, ולרב אשי שנאמר חלבו האליה ולא נקרא חלב סתמא ודחינן דא"כ אף לא ימעלו בו. 3. אין מעילה בדם שנאמר לכם שלכם יהא, לכפר דלא ניתן למעילה, או הוא דלפני כפרה שוה לאחר כפרה ולאחר כפרה אין מעילה דאין דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. וצריכי תלתא קראי למעט מנותר מעילה וטומאה, אבל פיגול א"צ קרא למעטו כיון שהוא מתיר. 4. הא דמועלין בתרומת הדשן אף שנעשית מצותו, הוי שני כתובים הבאים כאחד יחד עם בגדי כהונה לרבנן שמצריכים גניזה או עם עגלה ערופה, ולמ"ד מלמדין ילפינן ממיעוטא שנאמר ושמו והערופה.

 

 

שאלות לחזרה ושינון

 דף קטז

א.  דין קיבה (4)

ב.   דיני מעילה בחלקי הבהמה (4)

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com