אאא

דף ל

*חשוד לדבר אחד. *קבלת דברי חבירות. *מתיר לעצמו.

א.   דין חשוד לדבר אחד ומ''ט 1. חשוד על השביעית אינו חשוד על מעשר שני כיון דחמירא שצריך חומה, והיכן ששביעית חמורה הוי חשוד. 2. חשוד על מע''ש אינו חשוד על השביעית כיון דחמירא שאין לה פדיון, ולר''מ החשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה. 3. החשוד על שביעית ומעשרות שהם דאורייתא, כ''ש שחשוד על טהרות דהוי דרבנן, משא''כ איפכא. 4. אמרינן דחשוד אף על שביעית, כשלא ראינוהו שנוהג בצינעא בתוך ביתו, או בחשוד שקיבל וחזר ונחשד. 5. ע''ה שקיבל עליו דברי חבירות, אם נחשד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה, ולחכמים חשוד רק לדבר זה. 6. גר שקיבל עליו ד''ת ונחשד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה, ודינו כישראל מומר שאם קידש הוו קידושין.

ב.   קבלת דברי חבירות 1. לא מקבלין אם אמר חוץ מדבר אחד: בחבר, גר, כהן ולוי. 2. לת''ק צריך שנראהו שנוהג בצנעא ואז מקבלים ואח''כ מלמדין אותו, ולרשב''י בין כך מקבלין אותו ולמד והולך. 3. מקבלים לנט''י של חולין בטהרה אף בלא טהרות, אבל לא איפכא. 4. מקבלים לאלתר אם קיבל עליו שינהג כמו חבר לכה''פ לשלשים יום, ולב''ש בעינן י''ב חדש. 5. צריך לקבל בפני שלשה חברים, בת''ח פליגי האם צריך לקבל או אף מקבלים בפניו, וזקן ויושב בישיבה א''צ לקבל. 6. פליגי האם בני ביתו ג''כ צריכים לקבל בפני שלשה, וחבר שמת בני ביתו הם בחזקתם עד שיחשדו, וכן דין חצר שמוכרין בה תכלת. 7. אשת ע''ה שנשאת לחבר וכן בתו ועבדו צריכים לקבל, ומת''ח לע''ה לר''מ צריכים לקבל ולחכמים לא. 8. קבלו וחזרו בהם, לר''מ לא מקבלים עולמית, לר''י מקבלין רק בחזרו בפרהסיא ולא''ד אם חטאו במטמוניות, ולר''ש תמיד מקבלין. 9. חבר שנעשה גבאי נדחה, ואם חזר בו פליגי אם מתקבל שוב.

ג.     הדברים שמותר בשל עצמו, ומדוע 1. בכור שרי רק בתלתא, אבל בחד אפילו מומחה אסור. 2. רואה את קדשיו, דהוי בידו שהרי יכול להשאל עליהם. 3. וכן מעשרותיו, כיון שיכול להטיל מום בכל עדרו. 4. נשאל על טהרותיו, כיון שראויים לו בימי טומאתו.

הדרן עלך פרק רביעי דבכורות!

 

שאלות לחזרה ושינון

דף ל

א.      דין חשוד לדבר אחד, ומ"ט (6)

ב.      קבלת דברי חבירות (9)

ג.        הדברים שמותר בשל עצמו ואינו נחשב נוגע, ומ"ט (4)

 

דף לא

*ההנאה ומנין. *מכירת מעשר בהמה.

א.     דיני ההנאה ומנין 1. פסולי המוקדשין אחר שנפדו הנאתן לבעלים, והא דאמר הנאתן להקדש אתי שפיר רק למ''ד קדשי מזבח א''צ העמדה והערכה, ולמ''ד שצריכים קאמר דמכיון שנמכרים באיטליז לכן נפדים ביותר. 2. בכור הנאתו לבעלים, דנמכר בבית ולא באיטליז. 3. מעשר אינו נמכר חי ושחוט תמים ובעל מום, והא אמרינן והנאתו לבעלים זהו בשל יתומים ומשום השבת אבידה, לאביי של יתומין נמכר בהבלעה ושל גדול אסור, ולרבא של יתומים כדרכו ושל גדול מבליעו בעורו חלבו גידו וקרנו ופליגי אי מבליעו בעצמות.

ב.     מנין דאסור למכור מעשר בהמה 1. לרב בגז''ש לא יגאל מחרמים ומופני, להו''א לא יגאל דחרמים מיותר דנילף ממעשר או מבכור, או דנילף מעשר מבכור, ולמסקנא קרא והעברת יתירא. 2. לרבא באם אינו ענין כיון דלא יגאל דחרמים אינו צריך, משום שבבית הבעלים הוי כהקדש ואצל הכהן כחולין. 3. לרב אשי לא יגאל דמעשר זהו לא ימכר, כיון שמדובר דווקא מחיים שנאמר הוא ותמורתו. וא''א לומר שנגאל לאחר מיתה, להו''א דצריך העמדה והערכה בקדשי מזבח, ולמסקנא לאחר שחיטה כ''ש שאינו נפדה כיון שלא תופס פדיונו, ונקט לשון לא יגאל לומר שאינו נפדה ולא נמכר.

 

 

שאלות לחזרה ושינון

דף לא

א.      דיני ההנאה בקרבנות ומנין (3)

ב.      מנין שאסור למכור מעשר בהמה (3)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com