אאא

דף לט

*מומי האף והפה. *חסר כוליא. *מעוך וכתות.

א.   מומי האף והפה 1. חוטמו שניקב נפגם ונסדק או שניקבו חוטמין זה לתוך זה מבחוץ. 2. וכן שפתו בשורה החיצונה. 3. חוטין החיצונות שנפגמו ונגממו. 4. הפנימיות זהו מן התיומת ולפנים, אם נעקרו לת''ק שוחטין לר''י בן קפוצאי פסול ולא נשחט אלא ירעה, ולר''ח בן אנטיגנוס אינו פוסל כלל.

ב.   בעל כוליא אחת תני חדא דפסול שנאמר שתי הכליות, ותניא אידך כשר שנאמר יסירנה לרבויי. ומתרצינן 1. להו''א פליגי האם חסרון בפנים פסול כיון שאינו תמים, או כשר משום שאינו מבחוץ. 2. נבראה באחת מעיקרא כשירה ובנחסרה פסולה, ודחי דתניא דומיא דשלש. 3. נחלקו האם יש בריה באחת. 4. חסרה אחר שחיטה כשירה, ודחי מצורם אזן הפר וקיבל דמו פסול. 5. למסקנא כשירה בחסרה לאחר קבלת הדם, ובשעת זריקה צריך שיהיה בן שנה וא''צ שיהא תם.

ג.     מעוך וכתות נתוק וכרות, לראב''י זהו בגיד, לר''י אף בביצים, ולרבי יוסי מעוך וכתות אף בביצים. ופלוגתייהו 1. להו''א בחסרון בפנים, וקשיא א''כ מה דעת רבי יוסי. 2. למסקנא פליגי במומין שבגלוי, לר''י נחשב מום כיון דמכווצן או תליין, לראב''י אינו מום דמעיקרא נמי שייך, ולרבי יוסי רק מעוך וכתות הוי מום כיון דליתנהו.

 

שאלות לחזרה ושינון

א.      דיני מומי האף והפה (4)

ב.      המח' בבעל כוליא אחת, ובמאי פליגי (5)

ג.        מעוך וכתות נתוק וכרות, המח' היכן ובמה נחלקו (2)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com