אאא

דף ה

*דברים לבטלה. *נדבת גויים.

א.  לר''מ אין אדם מוציא דבריו לבטלה, והדינים 1. המעריך פחות מבן חודש, לר''מ נותן את דמיו ולחכמים לא אמר כלום. 2. האומר ערך כלי עלי נותן דמיו, אינו כרבנן אף שאדם יודע שאין ערך לכלי, ולר''מ איצטריך דלא נימא שמחייב בבן חודש משום גזירה אטו בן חדש. 3. המקדיש בהמת חבירו ואמר עלי נותן דמיה להקדש אתיא כר''מ, וקמ''ל דלא אמרינן שהתחייב רק על הצד שתמכר לו ע''י בעליה.

ב.   הלכות נדבת גויים 1. לכו''ע נודרין ונידרין, ולגבי ערכין איכא מקרא אחר שממעט שנאמר בני ישראל ומקרא אחד מרבה שנאמר איש, לר''מ גוי נערך ולא מעריך כדאשכחן בחש''ו ולר''י מעריך ולא נערך כדאשכחן בטומטום. 2. נאמר לא לכם ולנו לבנות בית לאלוקינו, לר''מ שגוי אינו מעריך, ולר''י להו''א ערכו נגנז ודחי שהרי מועלין בהם, ולמסקנא זהו בזמן כורש שהיו מרפים את ידיהם. 3. לא מקבלים מגוי שהתנדב לבדק הבית, בתחילה אפילו מים ומלח ולבסוף רק דבר המסויים כגון אמה כליא עורב, ומהמלך מקבלים כיון שלא חוזר בו. 4. גוי שהתנדב תרומה מהכרי בודקים אם הפריש בדעת ישראל תנתן לכהן ואם לאו יגנז דחיישינן שהתכון להקדש. 5. התנדב קורה לביכ''נ וכתוב עליה שם ה' בודקים אם הפריש בדעת ישראל יחתוך את השם וישתמש בשאר, וקמ''ל דשם שלא במקומו אינו קדוש. 6. התנדב מנורה לביכ''נ עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה אפילו לדבר מצוה כיון דפעי.

 

שאלות לחזרה ושינון

 דף ה

א. דיני אין אדם מוציא דבריו לבטלה (3)

ב. הלכות נדבת גויים (6)

דף ו

*שינוי בצדקה. *היוצא ליהרג.

א.  שינוי בצדקה 1. האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה, בין לעצמו בין לאחר, בין אמר הרי עלי או הרי זו. 2. לאחר שבאה לידי גבאי אסור לשנותה. 3. ישראל שהתנדב מנורה לביכ''נ, לדבר הרשות אסור לשנותה ולדבר מצוה שרי.

ב.   דיני היוצא ליהרג 1. לא נידר, כיון שאינו בר דמים. 2. לת''ק לא נערך שנאמר כל חרם לא יפדה, ולר''ח בן עקביא נערך מפני שדמיו קצובין וקרא אתי למומתים בידי אדם שאינם נפדים בממון. 3. נודר ומעריך ומקדיש לכו''ע. 4. הזיק ת''ק פוטר ורבי יוסי מחייב, ופליגי אם מלוה על פה גובה מן היורשין או במלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר. וכן זהו המח' ביוצא ליהרג שחבל באחרים שלא ניתן לחזרת עמידת ב''ד. ובחופר בור ברה''ר ונפל עליו שור והרגו ומת השור יורשי בעל הבור חייבים בדמי השור, איירי שישבו דינים על פתח הבור. 5. היה לו קרבן חטאת ואשם, בזבחו זבוח מקריבים עליו, ואם לאו נעשה כאילו חטא באותה שעה ואין נזקקין לו. 6. אשה מעוברת לא ממתינים עד שתלד אף שהבעל מפסיד שנאמר ומתו גם שניהם, ומכים כדי שימות הולד תחילה ולא תתנוול, ואם ישבה על המשבר ממתינין דכיון שנעקר הוי גופא אחרינא. 7. אשה שנהרגה נהנין בשערה, להו''א בפאה נכרית המחוברת בה, ולמסקנא בשער עצמה ושרי בהנאה כיון שמיתתה אוסרתה משא''כ בבהמה גמר דינה אוסרתה.

 

שאלות לחזרה ושינון

דף ו

א. שינוי בצדקה (3)

ב. דיני היוצא ליהרג (7)

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com