אאא

שאלה:

האם שכנים המתגוררים בסמיכות לדירה שמותקן בה גג אזבסט או בסמיכות למגרש נטוש שיש בו צמחייה המזמינה בעלי חיים מזיקים וכדו' זכאים לדרוש מבעל הנכס המייצר סכנה סביבתית להסיר ולהרחיק את מחולל הנזק הסביבתי ?

תשובה:

המשנה במסכת בבא בתרא (כה ע"ב) מביאה את מחלוקת רבן ורבי יוסי לעניין נטיעת עץ בחצר הפרטית באופן ששורשי העץ עשויים במשך הזמן להתפשט אל החצר הסמוכה בה ולבקוע את דפנות בור המים הבנוי בחצר.

"מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה... אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים ואם האילן קדם לא יקוץ רבי יוסי אומר אף על פי שהבור קדם לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו"

בגמרא (ב"ב כה ע"ב, יז ע"ב, כב ע"ב)  מבואר כי רבנן ורבי יוסי נחלקו עקרונית האם בדיני שכנים והנזקים הנגרמים משימוש בקניין הפרטי, על המזיק להרחיק את מחולל הנזק כפי שהמזיק חייב בד' אבות הנזיקין, כך סוברים חכמים  או שבדיני שכנים על הניזק להרחיק עצמו כשיטת רבי יוסי. עוד מבואר בגמרא כי רבי יוסי מודה לחכמים שבניזקי גיריה דיליה (נזקים ישירים) על הניזק להרחיק עצמו והמזיק רשאי לקיים את הפעילות המזיקה ברשותו הפרטית.

בהמשך הסוגיא (ב"ב כה ע"ב) אומרת הגמרא שההלכה היא כשיטת רבי יוסי "אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי. אמר רב אשי כי הואן בי רב כהנא הוה אמרינן מודי רבי יוסי בגירי דידיה" הראשונים פסקו דין זה להלכה (ראה רי"ף ב"ב יג ע"א, רמב"ם הלכ' שכנים פ"י  הלכ' ה).

נתיבות המשפט (חו"מ קנה סע"ק יח) מביא את קושיית הרמב"ן (קושיא דומה מצינו גם  ביד רמה ד"ה פיסקא) מדוע לשיטת רבי יוסי קיים הבדל בין דיני ד' אבות הנזיקין לבין דיני שכנים שהרי לכאורה גם שורשי האילן המזיקים לבור הם ממון בעל האילן שמזיק לבור וממילא יש לדון את נזקי האילן כדין ממון המזיק  (שור המזיק).

נתיבות המשפט מתרץ כי ביחס לדיני שכנים קיים חיוב להרחיק את מחולל הנזק רק במקרה שהשמירה על מחולל הנזק איננה מבטלת את זכות השימוש או את אפשרות השימוש ברשותו הפרטית (קניינו הפרטי) של האדם, אבל במקרה בו מניעת הנזק מתבצעת באמצעות מניעת שימוש בחצר או בבית כגון מניעה מנטיעת עץ וכדומה הרי שחכמים במקרה זה לא חייבו את מחולל הנזק לחדול או להימנע מניצול זכות קניינו ושימוש ברשותו הפרטית.

החזון איש (בבא בתרא סי' יא סע"ק א) מוסיף לבאר כי האפשרות לקיים פעילות יוצרת נזק מבלי להרחיק את מחולל הנזק מבית / חצר השכן (או מבלי להרחיק את מחולל הנזק  מעל לשיעור שקבעו חכמים) משמעותה למעשה שבית/ חצר השכן משועבדים באופן שאין לניזק זכות לתבוע מהמזיק שיפסיק את הפעילות המזיקה.

"נראה דענין קביעות ההרחקות נמסרה לחכמים, כי לעולם אין שימושי בני אדם מצטמצמים כל אחד בחלקו, כי החופר בור בצד המצר משמש קרקע של חברו לו לכותל, והנוטע אילן שרשיו נכנסין לחברו וכן בחלונות וכן בכל הרחקות השנויות, ונצטוינו שחכמים ישקלו הדברים כפי הראוי והנכון לפי טבע העולם, ומה שראו חכמים להתיר ע"כ משועבד חלק שמעון לראובן לתשמיש זה, ואם הוא מוחה בו באלמות נגד הדין, הרי זה כמזיקו בגרמא והוא אבזריהו דגזל, ומה שאסרו חכמים אם ראובן עושה באלמות הרי זה מזיק לחברו".

מן הדברים עולה כי ככל והמזיק אינו יוצר נזקי גירי דיליה, הרי שהוא רשאי לקיים את פעילותו המזיקה ברשותו הפרטית ואין הניזק רשאי למונעו מכך וזאת מפני שאדם רשאי לעשות שימוש בקניינו הפרטי אם הוא אינו מזיק בגירי דיליה.  

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כתב הרדב"ז (שו"ת סי' תקנא) כי למרות שבנזקי ממון מורים דיני השכנים כי על הניזק להרחיק עצמו, בנזקי הגוף דיני השכנים מורים כי על המזיק להרחיק את מחולל הנזק ואין הוא יכול לטעון כי הוא מקיים את הפעילות המזיקה ברשותו הפרטית ואין לבטל ממנו את זכותו לעשות שימוש ברשותו הפרטית. הרדב"ז נשאל האם ניתן לעשות שימוש בסממנים שיש להם ריח חריף ואשר גורמים נזק לתינוקות הגרים בסמיכות "... הילכך בנ"ד אם הדבר ברור שבשעה שמריחין לתינוק של שמעון מגיע הריח ג"כ לבנו של ראובן ומזיק, על שמעון להרחיק עצמו שלא יזיק את חבירו או יצא מן הבית. ואפילו שלא יגיע הריח בכל זמן למקום בנו של ראובן כיון שע"י רוח מצויה מוליך הריח עד בנו של ראובן צריך שמעון להרחיק את עצמו עד כדי שלא יגיע הריח אפי' ע"י רוח מצויה וכן כתבו הפוסקים ז"ל בהדיא. ואם הדבר ספק אם יגיע הריח ברוח מצויה או לא. מסתברא לי דבנ"ד על המזיק להרחיק עצמו חדא דהוי ספק נפשות וראוי לאדם שיתרחק אפי' מספק ספיקא דידיה."

העולה מהדברים:

א)      אדם רשאי לקיים ברשותו הפרטית פעילות אשר מסבה לשכנו נזק ממוני כל עוד הפעילות או השימוש הם סבירים ואינם יוצרים נזק ישיר. למרות האמור ראוי ואף ממידת חסידות להימנע מלגרום לשכן נזק (עליות דרבינו יונה ב"ב כו ע"א).

ב)      נזקי קוטרא, בית הכסא (ריח ועשן )וכן רעש הינם נזקי גוף ובמקרים מסוימים כגון רעש חריג וכדו' או במקום בו מצוי חולה יש איסור לקיים שימושים המזיקים או הפוגעים בסביבה.  

ג)        אין לעשות בבית או בחצר שימוש המוגדר כגורם לסכנה ובכלל זה אף ספק סכנה.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה התלויה בנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו ובכל שאלה יש לפנות למורה הוראה הבקיא בדיני ממונות.

לתגובות stern1416@gmail.com