בתוך קבוצות בני הנוער שעוזבים את עולם הישיבות קיימים סוגים שונים, בתוכם כאלו שחיפשו את הבריחה מקיום תורה ומצוות ל"ע, ובתוכם כאלו שסדר היום בעולם הישיבות נעשה למעמסה על גביהם ואילץ אותם לבחור דרך שונה.
אלו הבורחים מקיום תורה ומצוות רק אהבה וקירוב יועילו לקרבם חזרה כהוראת גדולי ישראל, מאידך אלו שבחרו מסלול חדש אך חפצים בקיום תורה ומצוות אך בדרך שונה אהבה וקירבה לא ימלא להם את החלל שבנפשם, הם צמאים למשהו אחר שיהיה במקום החוויה המוכרת של הלימוד והסיפוק, אך בדרך שונה משחוו.
לכך קמו מסגרות שנותנות מענה מאתגר של לימודי קודש לצד לימודי מקצוע, ובתהליך זה בהשקעה רבה יוצרים סיפוק עם חוויה רוחנית מה שמשאיר אותם קשורים לקיום התורה והמצוות ובס"ד להקמת בתים של תורה.
דילמות רבות ניצבות לפתחם של בתי חינוך שכאלו, שאלות של קיום חיי עולם מול חיי שעה שחיי השעה מסתירים את החיי עולם, האורים והתומים לעתים רבות במקרים כאלו ודומיו לא זמינים בעקבות אי אלו סיבות, ובכך הסיטואציה נהפכת לקשה שבעתיים ואף גובה קרבנות רבים.
אחת מהדילמות שאנו - העוסקים בנוער איכותי זה פוגשים אצל הורים ותלמידים שכאלו, היא שאלת הגבולות של המותר והאסור, מצד אחד קיים הרצון לחבק לתמוך ולסייע אך מאידך פעמים רבות יש בבית עוד ילדים, וגם אם אין קשה להורים להכיל שינויי מסורת ואולי חוסר קיום הלכה, ופה באה התחושה שעל זה נאמר אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי.
בחורים טובים ונפלאים עזבו בתים ודרך ומקור חיים בגלל חוסר גישור על מצב זה, עזיבת דרך חיים במקרה זה הוא התנתקות מהמקורות וחיפוש מקור מים שאינם מים חיים וצלולים, כמה חבל וכמה כואב לראות משפחות שלמות כאובות ומפורקות בגלל מצב זה שניתן היה לצלוח אותו עם רצון כנה וחזק.
התשובה הברורה למצב זה, הם העמדת כללים ברורים של המותר והאסור, התחשבות זה דבר נפלא, אהבה זה עוד יותר נפלא, אך כללי קיום הם הבסיס להצלחה ולקיום חיים משותפים, כאשר יש כללים הצדדים מתחייבים לחיות לאורם, ובמקרה חריגה ברור לכל צד מי הטועה ומה עליו לעשות.
ההורים לצד הילד יוצרים הסכם תקופתי למצבים שונים, תוך הבנה הדדית בהתחשב בנתונים, כאשר המבוגר יוביל את המהלך בשפה נעימה וטובה, ובמקרה הצורך אנשי חינוך רבים ישמחו לסייע בגישור חיוני זה, ובכך לקיים את דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים: "עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק", לדעת שיש זמן לכל דבר.
לאחר מתן תורה התורה מתחילה התורה ישר במצוות שבין אדם לחברו מה שמוכר לנו בפרשת משפטים, ולא בדיני בין אדן למקום, המשנה באבות אומרת שללא חוקי המלכות העולם לא יכול להתקיים, דיני חושן משפט הם הבסיס לקיום העולם, לקיום האדם, וכמו שהטור בחושן משפט הלכות דיינים סימן א בפתיחת דבריו אומר
"שעל ידי הדיינין שדנין בין איש לחבירו העולם קיים כי אלמלא הדין כל דאלים גבר וכן האמת כמו שאמרו [עי' שבת קד א] שקר אין לו רגלים אבל האמת הוא יסוד ומעמד גדול לכל הדברים וכן השלום כמו שאמרו [אבות פ"ג] הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו ע"כ: וזהו כוונת רבותינו ז"ל באמרם כל הדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית"
הטור פותח את דבריו בהנחת יסוד לכל החיים שסדר יסודי ואמתי רק הוא יביא שלום לעולם,ומוסיף הטור לשבח את מי שיוצר שלום שכזה ואומר:
"נמצא שהדיין המשבר זרועות רמות הרשעים ולוקח מידם טרף ומחזירו לבעלים מקיים העולם וגורם להשלים רצון הבורא יתברך שמו שבראו להיות קיים והרי כאילו נעשה שותף להקב"ה בבריאה ואברהם אבינו לא ידעו השם וקראו אוהבי אלא על אשר הלך בדרך המשפט והדריך בו בניו"
קיום העולם- רצון הבורא-שותף לבריאה- כל אלו הם כינוייהם של המשכינים שלום בדרך האמת בין יהודי לרעהו וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בין בן להוריו!
הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי חיספין