אאא

התקופה המורכבת שאנו נמצאים בה מביאה בפנינו אתגר חדש ונוסף עבור לא מעט משפחות שזה להם ליל הסדר הראשון בבית, בחיק המשפחה הגרעינית והמצומצמת, ללא כל ידע ונסיון מקדים כיצד לנהל את הערב בצורה המיטבית.

זכינו ובשונה מכל פעם שהילדים לומדים בת"ת ובגנים את הכל ולנו נותר בעיקר 'לדובב', לשאול ולהזכיר להם את סיפור ההגדה ששמעו, בשנה זו אולי לראשונה ישמעו הילדים "מגיד" אמיתי ישירות מאיתנו.

עיקר מהות ליל הסדר היא מצוות "והגדת לבנך".

מטרת האם היא לחוות את סיפור יציאת מצרים. מצווה זו  אינה שכלית אלא רגשית כמובא בספרים, בהתאם לכך יש להתמקד בסיפור פשוט ומעניין שירתק את הילדים והמשפחה ולא בחידושים ופלפולים עמוקים דווקא, לכן נתמקד בכמה הדגשים ורעיונות יצירתיים- כיצד להפוך את ההגדה לכמה שיותר חווייתית ומשמעותית לכולם.

ההכנות לליל הסדר:

ליל הסדר לא מתחיל לאחר כניסת החג. למעשה הוא מתחיל בתכנון מקדים ותיאום ציפיות מראש.

מומלץ בכל לשון לדאוג כי הילדים ישנו מספר שעות בערב החג וכדאי שגם ההורים ימצאו זמן לשינה או מנוחה בטרם עת.

כדאי לערוך תיאום ציפיות מוגדר עם הילדים ולהסביר להם מה הציפיות שלכם מהם, מה עליהם לעשות לפני ובמהלך הלילה ולהקשיב גם לצרכים שעולים מהם ושחשובים להם כדי להגיע לרגע האמת בצורה האפקטיבית ביותר ובלי הפתעות.

במסגרת ההתארגנות המוקדמת מומלץ מאוד גם לחלק ל'כזיתים' מדודים מראש ולהניח בסלסילה יפה, כך שנשאר בשולחן הסדר רק לחלק.

כדאי להכניס את הילדים לסוד העניינים, להתרגש איתם ולעשות עניין מההכנות לליל הסדר, לארגן איתן ביחד את קערת ליל הסדר, לעשות איתם ביחד את ההכנות- 'עכשיו אנחנו מבשלים ביצה', 'כעת אנחנו שורפים את הזרוע'... כבר בשלב זה ניתן לזרוע בצעירים מוטיבציה לחפש את הסיבות למנהגים ולזרוק רמזים לשאלות המתוגמלות שיהיו סביב שולחן הסדר: 'כנגד מה הזרוע והביצה', תחרות מי ידע הכי הרבה סיבות למה מרמזת הביצה בליל הסדר (התשובות בהגדה המצורפת), 'מה מקור המנהג לגנוב את האפיקומן' ועוד... זה יכניס אותם לאווירה ויגרום להם להתכונן ולהביא מעצמם גם משהו לסדר. את הגדולים יותר אפשר בוודאי לאתגר לחפש פירושים מיוחדים ומעניינים שיוכלו לדרוש. אפשר גם למקד ולאתגר בחיפוש אחר פירוש שמתאים לקונספט מסוים כמו: פירוש שמתאים למשפחה שלנו, לקורונה וכדו' שיצריך מהם גם יכולת אלתור ויצירתיות לצד הנאה ושיתוף.

דרך נוספת לשמור על המוטיבציה של הילדים בליל הסדר וכנראה המפורסמת שבהן היא חלוקת 'קליות ואגוזים'. מה שהיה פעם קליות ואגוזים הפך להיות בגרסה המעודכנת ממתקים שונים ופרסים של 'הכל בשקל'.

כדאי להיערך מראש לשקית או שתיים גדושות ב'פרסים' ו'ממתקים' מגוונים שיתאימו לכולם ויוכלו ללוות את מהלך ההגדה. המטרה היא לעודד את כל הילדים, כל אחד לפי גילו ורמתו. לפרגן ולחלק בנדיבות שוקולדים, סוכריות מרשמלו ופרסים- על כל שאלה טובה, על תשובה או פירוש מיוחד, על שירה יפה של מה נשתנה וכו'... כדאי להעלות בהדרגה את הממתקים ופרסים מה'קל' ל'כבד' לפי הקושי והאתגר וכן להתאים לרמת הילד וגילו.

אצלנו לצורך כך נערכים ומתרגשים גם מראש. כל ילד/ה מקבל קופסא מקרטון או שקית מיוחדת למילוי ואיסוף ההפתעות בליל הסדר שהופך להיות אטרקציה שמעסיקה אותם לכל החג... הם מקשטים את זה כיצירה קודם לכן וגם מדביקים תמונה חגיגית של כל אחד מהם כדי לסמן טריטוריה.

מומלץ להכין מראש מקומות מסומנים ומקושטים לכל ילד עם ההגדה שלו, הכרית, הקופסא האישית, כדי לחסוך זמן ולמנוע עימותים מיותרים בהמשך שעלולים להעיב על האווירה.

תרמילי מסע

מידי שנה בערב פסח מקבלים הילדים 'תרמילים'. תרמילי מסע ועליהם נכתבה ההוראה הבאה:

"בכל דור ודור חייב אדם לחשוב כאילו הוא יצא ממצרים"...

עליכם להכניס לתרמיל: 1. משהו שמזכיר לכם את 'מצרים', 2. משהו שיכול לעזור לכם לעבור את ה'מדבר', 3. סיפור אישי או מדומיין ממצרים בע"פ, בציור או בכתב."

את התרמילים פותחים בהפתעה רק כאשר מגיעים לקטע של 'מגיד'.

בכל שנה זו אטרקציה מהנה שפותחת את ה'מגיד' האישי שלנו בבית. גם כאשר מגיעים אורחים הם נענים לאתגר ומצליחים לזרום ולהפתיע ביצירתיות רבה...

בכל שנה גם רמת היצירתיות של הילדים עולה ומשתבחת וזה גם עוזר להם להשתחרר ולחוות את השעבוד והגאולה ממקום אישי שלהם...

בשנה שעברה למשל הלל בן ה10 הקריא דף- סיפור מתוך 'יומן' של 'הלל מגושן', הביא הגדה כמזכרת ממצרים ובקבוק מים למדבר. קובי בן ה8- הכין סיפור בקומיקס, כמזכרת ממצרים הביא פיג'מה של פרעה, ועזרה למדבר- סידור תפילה. רעות בת ה6 הכינה סיפור בציורים על החלקים הנשיים שביציאת מצרים שתפסו אותה- בתיה בת פרעה והיד שהתארכה לה והשיח שבין פרעה למיילדות העבריות, מזכרת ממצרים היא הביאה סידור, ועזרה למדבר- משחה לידיים... ('מה? זה כדי שהיהודים במדבר ירצו להיות לידי'... )

אני הבאתי כ'מזכרת ממצרים' טלפון צעצוע, אך זה לא היה סתם טלפון, זהו למעשה הטלפון הישיר שמדברים בו עם 'פרעה' ששדרג את ה'מגיד' ושימש לנו במהלך כל הסדר כ'מכונת זמן'...

כמשהו שיעזור לנו במדבר הבאתי משקפים מיוחדות כדי לראות תמיד את הטוב ולהודות עליו ופתק של שלושה דברים טובים שלי להודות עליהם שגם פיתח בהמשך שיח על מה יש לכל אחד מאיתנו להודות לה'...

(דף ההוראות לתרמילי המסע מצורף בתיקייה לשימושכם האישי)

סיפור בהתאמה אישית

אתם מכירים את הילדים שלכם, נכון? את התחביבים שלהם, את הפחדים וההרגלים שלהם... עכשיו קחו את זה ותשלבו את זה בסיפור יציאת מצרים שיהפוך להיות יותר אישי עבורם...

תספרו להם על משפחה 'ממש כמו שלנו' רק מארץ גושן, שלילד הגדול קראו בדיוק כמו לבכור שלכם, ולילדה מ'גושן' קראו בשם של הילדה שלכם, והיא ממש אהבה לשחק בבובות והילד לצייר במחשב, אבל פתאום התחילו הגזירות של פרעה ששינו את חייהם...

נסו להנגיש ולהפוך כמה שיותר את הסיפור למשמעותי ואישי עבורם, למצוא נקודות חיבור ש'ידגדגו להם' כמוכרים וכך הם יחוו וירגישו ביחד עם הילדים מגושן את קשיי השעבוד ואת השמחה שבגאולה. הצער והדמעה שתופיע בזווית העין יעידו לכם יותר מכל שקיימתם השנה את מצוות 'והגדת לבנך' בהידור.

שאלות- בליל הסדר

ליל הסדר הוא זמן לשאלות, זמן שבו אנו יכולים לעודד את הילדים, גם הבוגרים שביניהם, לבטא ולשוחח על דברים שהם לא יודעים או לא רגילים לשוחח עליהם, לפתוח להם ולגרום להם לשאול את המה נשתנה האישי והפנימי שלהם.

לאחר ה'מה נשתנה' חיפשנו שאלות שאין הזדמנות בכל השנה לשאול כי 'מתביישים' או חושבים שזה 'טיפשי מידי'.

זה בדיוק הזמן לשאול ולעודד כל שאלה, כל מה שמטריד או מציק לנו בחיים ובתורה... מותר וצריך לשאול ולברר...

במהלך הסדר, בתחנות השונות נאפשר מקום לשאלות פתוחות ומאפשרות:

"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו"- האם יצא לכם להרגיש פעם ששקעתם בשערי טומאה והיצה"ר התגבר ואתם לא מספיק מחוברים? זה הזמן שלנו ללמד אותם על עם שהתחיל, צמח וגדל דווקא מתוך הקושי הזה, מהמבחן, מהנסיון...

"וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה"- 'למה דווקא אני'? האם יצא לך פעם במהלך השנה או החיים שפתאום לא הבנת למה משהו זה קורה דווקא לך? אם כן זה הזמן לשאול... 

בליל הסדר אנחנו לא מדברים רק על הגאולה אלא גם על הגלות והקשיים כי מהם ומתוכם יצאנו לגאולה, אנחנו מאמינים שכל אחד יצא בע"ה מהגלות שלו לגאולה שלו וזה היסוד של יהודים שמאמינים בה' שהכל לטובה וכעומק השעבוד כך עומק הגאולה .

"ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו וישמע ה' את קולנו". ה' שמע וראה את האנחות בשמים אבל בארץ לא הורגש כלום. האם הרגשתם פעם שהתפללתם על משהו חזק מאוד ותפילתכם נענתה? האם יש לכם לשאול על משהו שקרה אחרת?

כשהגענו אצלנו לקטע של "זעקנו אל ה' ויעננו" ושאלתי האם פעם מישהו התפלל חזק לה' שמשהו יקרה וזה עזר לו או שלא, אחד הילדים הסמיק והרגיש 'מטופש' אך שיתף שהוא התפלל כל כך לקבל הובר-בורד למרות שהתנגדנו לכך נחרצות והוא לא נענה, אך לאחר זמן שעבר הוא הבין שה' באמת כן ענה לו ועשה מה שבאמת טוב לו כדי לשמור עליו...

בהקשר של הכוס הנוספת של אליהו הנביא נוכל לשאול אותם מה הם היו רוצים לבקש מאליהו הנביא, או מי הם הכי היו רוצים שיהיה איתנו בשולחן ליל הסדר ולמה? שאלות שיכולות לעודד שיח ושיתוף ולעזור להם להגיע לחוויה פנימית ומשפחתית בלילה הזה.

מתוך האפשרות וההזדמנות שניתנה להם לשאול בפתיחות, הילדים שאלו גם בעצמם שאלות נוספות יפות וחכמות שנבעו מהם- על אכילת מצה לחולה ואכילה גסה, ולמה היה צריך דם על המשקופים אם ה' כבר ממילא יודע ועוד ועוד...

סדר בהגדה

חלק מהמורכבות בטקסט של מגיד הוא שזה החלק העיקרי והארוך יחסית שלפעמים קשה בו לילדים לאחוז ראש ולמצוא ידיים ורגליים. הגר"ש לוינשטיין שליט"א "נותן בהם סימנים" למען יראה המתבונן כי אותו "מגיד" העלול להיראות כארוך ומייגע לעיתים ברמת הטקסט, הינו בעצם תשובה אחת מחולקת ותמציתית שעונה על חמש שאלות בסיסיות ובאמצעות זה סיפור "חווייתי" שאינו רק מידע אינפורמטיבי מתומצת.

והשאלות הם:  "מי, למי, מתי, איך ומה"

ההגדה עונה ראשית כל על ה"מי"- כל אחד חייב לספר ביציאת מצרים. "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים", גם אם אין לו בנים או אשה מבואר ברמב"ם כי מחויב לקרוא ולספר לעצמו את ההגדה, משום שסיפור זה הינו חיוני לחדד את החוויה הייחודית שלנו כעם וכיהודים וזו הדרך הראויה, ו"המרבה הרי זה משובח"- הוא מוכיח על עצמו שהוא משובח וחווה את סיפור יציאת מצרים והאמונה שמאחורי הדברים בצורה איכותית יותר. כאשר ישנם ילדים יש בכך רק משום תוספת יוקר שהרי סיפור דברים אלו כפשוטם סגוליים בו ביום זה להשריש להם אמונה לדורות כמבואר בספרים.

"למי"- "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה", לכל בן צריך להגיד, בדרך ובצורה הייחודית לו, גם לבן התלמיד חכם שכבר יודע לפעמים יותר מהאבא וגם לבנים האחרים, למעט מי שהוציא את עצמו מהכלל ואף הוא מקבל סוג של תשובה. כאמור גם לעצמו הוא מחויב בסיפר זה.

"מתי"- המחלוקת מהגמרא מובאת בהגדה- "יכול מראש חודש, תלמוד לומר ביום ההוא, יכול מבעוד יום, תלמוד לומר בעבור זה.. בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך" למסקנה זו השעה המדויקת והנכונה לסיפור מצרים, כשכמובן כל המרבה ה"ז משובח וכמובא במעשה בר"א ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין בב"ב והיו מספרים כל אותו הלילה.

"איך"- ע"י גירוי ולמידה בסגנון מקדם של שאלה ותשובה, שינוי מהסדר השגרתי למען יראו הילדים וישאלו מעצמם ויגיעו עם מוטיבציה לשמוע ולהקשיב.

"מה"- על שאלה זו מה אומרים ומודים בסיפור יציאת מצרים קשה לנו לענות. אך ברור שכחלק מה"איך" דלהלן מונח גם שבצורה להודות לא מספיק לומר רק "תודה" סתמית על הצלה כה מהותית כמו שאם יהיה לנו דוד שגם יציל אותנו ממוות וגם יסדר לנו עבודה ואשה להתחתן ומענק קבוע וכו' לא יספיק להגיד לו "תודה" אלא חלק מהתודה זה להביע כמה רע ומר היה מצבו הקודם בלי עזרת ה"דוד" וכמה בכל שלב ושלב עזר וסייע אותו הדוד.

כך גם על אחת כמה וכמה שבהודאה להקב"ה אנו מחויבים לפתוח בקושי וברע שהיה לנו ולהודות תוך הכרת הטוב על כל שלב ושלב, ממילא מוסכם ש"פתח בגנות וסיים בשבח" מתחילים עם הקושי ולא רק עם "תודה" סתמית.

אך עדיין לנו מצד עצמינו היה קשה לענות ולשים את האצבע על הרגע הראשון האקטואלי לסיפור הדברים. ראשית הגאולה? עשרת המכות? הגלות המכשירה? הירידה למצרים? הסבל והשעבוד? הכל גם יחד? לא יתכן והגיוני לכתוב ולומר את כל מה שכלול ורלוונטי בפרשות התורה, כי מדובר לפחות בארבעת הפרשיות של: שמות, וארא, בא ובשלח שעוסקים כולם בגלות, במכות וביציאה ממצרים.

לכן בחר המגיד לקחת בס"ה מספר פסוקים מספר דברים- משנה תורה, הכוללים בתוכם את ארבעת האלמנטים הללו ולבארם פסוק אחר פסוק בצורה מסודרת. "ארמי עובד אבי" זה הפסוק הראשון, "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך"- הפסוק השני, "וירעו אותנו המצרים ויענונו"- הפסוק השלישי ו"ונצעק אל השם אלוקי אבותינו" וכו', "ונצעק אל השם אלוקי אבותינו" ו"ויוציאנו השם ממצרים ביד חזקה". כאשר אלו הן 'כותרות' שבעל המגיד מסבירם בהמשך מילה במילה ומשאיר לנו מקום פתוח להרחיבם כאוות נפשנו וככל שהזמן יאפשר.

המחשת השעבוד

גם פה יוכל לשמש אותנו ה'טלפון' מפרעה...

כשהיה צריך 'לשחרר' קצת את הילדים באמצע מגיד, לפתע ממש, בדרמטיות רבה קיבלנו שיחת טלפון מפרעה והגיעה ההוראה הישירה כי חייבים לבנות ערי מסכנות- שתי פירמידות ענק מאבנים או קפלות (שהוכנו מראש בסלון) עכשיו ומיד, תוך 2 דקות בלבד, הכי גבוה וחזק!...

הם נכנסו לעניין ונכנסו מיד לקדחת של בניה בעבודה משותפת עד שהצליחו בזמן הזה לבנות פירמידה לתפארת והיו מרוצים.

הם סיימו בדיוק כאשר התקשר אלי שוב פרעה ו'לתדהמתי' הורה לי... לפרק להם בבעיטה אכזרית את המגדל ולהכריז שהם צריכים מיד לבנות מגדל גבוה יותר, חזק יותר, ובדקה בלבד!...

הם נכנסו ללחץ.... התחילו לבנות וגם הצליחו ואז פרעה הכריז עצבני שהם עובדים לאט מידי וצריך לפרק שוב ולהתחיל מחדש לפני שהוא מביא את השוטרים...

זה השלב שהדמעות בזוית העין הופיעו והם הבינו לפתע מוחשי יותר מה זו 'עבודת פרך' (וגם אמא פולניה אחת שניצלה את הטיימינג כהזדמנות להסביר להם כמה זה מעצבן אותה לנקות את הבית שמתלכלך אחרי דקה...)

פרעה חזר אלינו גם לגיחות נוספות כששאל מהבונקר בארמון מה ידוע לנו שקורה בדיוק עכשיו בארץ מצרים שלו במהלך המכות וביקש מהילדים לתאר לו כל אחד על מכה אחת אחרת שהוא מכיר. גם לילדים היתה הזדמנות לראיין את פרעה ולשאול אותו שאלות שמסקרנות אותם מחיי מצרים או לנצל את זה לפרודיה הומוריסטית משעשעת משלהם כמו כששאלו את פרעה מה הצבע של הפיג'מה והוא ענה להם פיג'מה ורודה של 'הלו קיטי' כי רק זה היה במידות קטנות...

המחשת המכות

ניתן לתת לילדים לספר על המכות, כל ילד מציג מכה בתורו ואבא מוסיף ומספר ככל שירצה...

לדוגמא: על מכת דם ניתן להמחיש את זה עם קערה ובה כוס מים וכוס מיץ ענבים בהתאמה לסיפור הגוי והיהודי ששתו מכוס אחת.

אפשר לשאול- מדוע היהודים מכרו להם מים כדי להתעשר ולא נתנו להם פשוט למות מהמכה בלי מים כמה ימים? והתירוץ הוא כי היה צריך עשר מכות! ובשביל מי היו המכות? בשביל עם ישראל כדי שיראו ויגלו את הקב"ה.

ואיך גילו את הקב"ה במכת דם?

היהודים פחדו לקחת כסף מהמצרי הרשע, אבל הוא ראה שזה דם ולא מים ושאל בצעקות את היהודי, "למה אצלך זה מים ואצלי דם? מה צריך לעשות?" והיהודי גמגם בפחד- "אולי צריך לשלם"...

"כמה לשלם?" הוא שאל בצעקה, והיהודי רועד אומר לו : "..'משהו'... באמת לא צריך, רק בשביל שזה יעבוד..."

המצרי משלם חצי שקל, וזה עדיין דם.... אולי צריך יותר... משלם שקל ועדיין דם... משלם עשר קל ועדיין דם... משלם מאה ועדיין דם.... מוסיף ומוסף עד שזה נהפך פתאום למים, ברגע שהוא שילם מספיק ויקר מאוד!

זה יד ה' שהחליט לכל גוי בדיוק כמה הוא חייב לשלם על המים בשביל שזה יהיה לו מים וככה היהודים הרוויחו מזה וגם ראו את יד ה' עין בעין בהשגחה מופלאה ומחזקת!...

במכת צפרדע סיפרנו איך מצפרדע אחת נהיה הרבה צפרדעים... ולמה היה עדיף "לבלוע את הצפרדע" כשהיא היתה אחת. גם בצרות שלנו לפעמים אנו הופכים צרה אחת שהיתה יכולה להיפתר מיד לכמה צרות שנגררות איתה ומסתבכות. אז איך אנחנו למשל פותרים בעיות בחיים?

רגע, בדיוק קיבלנו טלפון מרתק מפרעה עם סיפור מהשטח...

ואז שמענו איך הצליחו הצפרדעים לנצח אותו ואיך הם הצליחו להגיע ולהיכנס ישר לתוך הבונקר המבוצר של פרעה...

קבוצת הצפרדעים ישבו ודנו להם בכובד ראש. מולם ניצבה קפסולת זכוכית ענקית. הם מופתעים... פרעה יושב לו בפנים, רגוע כולו ואיתו ערימת עיתוני סוף השבוע, ספרים וממתקים בשפע. "אף אחד לא להתקרב אלי" צעק השחצן בקול.

קולות הצפרדעים בכלל לא מגיעים לאוזניו. הם עומדים סביב הקפסולה ולא יודעים מה לעשות. כינסו את הקבינט של הצפרדעים ושר החוץ הצפרדע הראשי הציע לנסות להעיף אבנים ולשבור את הקופסה, אבל זה לא עזר. ניסו לחפור מתחת אך ללא כל הועיל. כך ניסו מכל כיוון ולא הצליחו...

פתאום קפצה צפרדע קטנה אמיצה ובפיה רעיון מדהים...

נשלח את ה"ראשן", הצפרדע הפיצפון שמסתובב במים וכמעט לא נראה...וכך הם עשו. הראשן נכנס לכוס המים, וכשהעבירו לפרעה דרך הצינור את מי השתיה לתוך הקפסולה, גלש לו הראשן ביחד עם המים אל תוך הכוס. הוא ישן לו בשקט וחיכה לשעת כושר. כשפרעה לגם מהמים, ניתר הראשן אל תוך שיניו, ומיד באותו רגע שפרעה לעס אותה, התפצל הצפרדעון ל-15 צפרדעונים קטנים נוספים, פרעה המבוהל מיד החל לדפוק עליהם בלחץ, תוך כדי שהם גדלים ומתרבים בשניות. הוא התחיל להשתולל בקפסולה ולפתע ניגש למנעול ובלי לקלוט מה הוא עושה, הוא פתח אותה והכניס את כולם...

פלייליסט לחג

מנהג נוסף יש לנו לחבר לחג שיר אקטואלי שהילדים אוהבים ולשיר גם אותו במהלך הסדר.

בשנה אחת זה היה 'עברי אנוכי' שהתאים לאווירת חג הגאולה, בשנה שעברה כנראה שזה היה הסדר החרדי היחידי שבו שרו את 'ויקיפדיה'.

למרות שהילדים ידעו לדקלם את המילים בע"פ הדפסנו מראש את המילים כדי לשיר את זה כולנו ביחד. לפני כן שאלתי אותם איך לדעתם השיר קשור ומתחבר לחג הפסח...

הם מצאו רעיונות מפתיעים, רציניים ומבדחים...

רעות נזכרה ב'הכל כבר מסודר לנו בראש מגירות מגירות' ('מה? כי ניקינו את המגירות לפני פסח'...)

קובי קישר מיד ל'אל תכלאוני בשום כלוב' ועניין החירות של החג והלל ציין גם את 'אור אין סוף' שבמילות השיר ואת 'כל אחד כותב את הסיפור שלו' שגם הזכיר לו את תרמילי המסע המסורתיים שלנו...

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

החיבור בין העבר להווה דרך המוזיקה יכול ליצור עולם משלו, שפה שמחברת אותנו בדרכים שלה ויוצרת לנו פס קול אחיד משירת מצרים ועד לחנן בן ארי.

 

מצורף כמתנה תיקיה עם הגדה של פסח עם פירושים והסברים וכן חומרי עזר נוספים להסבר ופעילות לשימושכם האישי - כנסו כאן להורדה

אתם מוזמנים לשתף ולהגיב מה מהטיפים לקחתם איתכם לשולחן הסדר שלכם ואיך היה לכם בבית.

פסח מאתגר ושמח!

 

***

הרב אבי אברהם, מטפל רגשי מטעם עיריית בני ברק ומנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה

ליצירת קשר והצטרפות לתפוצת המאמרים בוואטספ: Merkazkuma@gmail.com