אאא

אחרי שנות

עברה מתפוצות

לאחת בודדה

בין אחיה

לשנאה מול כמיהה

לחזון מול מציאות

ונהפכה והייתה לאות

סמל של תקווה

יד ביד נבנתה

עין בעין לבכיה

גוף לרוח נפש באהבה

סלעים נערמו

נבנתה לאיטה

חומות נופצו ולכבודה עלו

לא בנקל וחדורה

באספת השברים מתוך שממה

למציאות איתנה

לכוח וגבורה

ומעליה ומידיעה

שרק הוא ומלמעלה

מכוון מראה מביט ואוהב

ממלא בעצמה כשמלווה בתפילה

בהודאה בהודיה בהוקרה לבוראה

כבר שבעים ועוד שניים קוימה

ולמרות שלעתים רדופה

ממשיכה בצלו של מלכה

להיעמד להיאחז בליבה

עמוק בה אנו חיים

ועם כל השינויים שחווים

עם המחלה החדשה ולה מרפה טרם נמצא

גם היא כחלק מאותה האמונה

של עם אחד בלב אחד

של אחדות וסמל

של ידיעה מאהבה

של בריאה

עוד יתקבצו ואליה יבואו

מכל קצוות

ואלוקים במידתו הרחומה

נעז תמיד ברוח לחימה

ניקח נלך ננוח בשובה

ולא נשכח ואף במודע

גם אם היא מעזה

אותנו לחולי לדמעה

חזקים אנו למרות היותה

לב שלם תמיד יהא

והוא בעזרינו , בתוכנו ישהה.

 

לקריאת הטור הקודם