אאא

א)     היזק ראיה שמיה היזק.

ב)      נחלקו הראשונים האם איסור היזק ראיה נובע  מדין צניעות וחובת שמירת הראיה, או מהחשש לנזק ממוני של הימנעות מעשיית שימושים שונים בחצר או בבית מפאת הסתכלותם של זרים פנימה.

ג)       אסור לאדם להביט אל תוך רשותו הפרטית של חברו וכן לתוך מקום עסקו הפרטי.

ד)      נראה כי מותר לשבת במרפסת או לעמוד בחלון לצורך התאווררות וזאת למרות שהחלון או המרפסת פתוחים לכיוון החלון או רשותם הפרטית של השכנים ממול. למרות ההיתר לעשות שימוש בחלון או במרפסת לצורך התאווררות וכדו' יש להקפיד שלא להביט אל תוך החצר או רשותם הפרטית של השכנים.

ה)     בהתאם לסגנון המגורים כיום, אין איסור בבניית בניין חדש או תוספת בניה אשר במסגרתם נפתח חלון חדש אל מול חלונות קיימים (ובלבד שיישמר המרחק הנהוג). 

מקורות:

א)     טור חו"מ ריש סי' קנז. שו"ע חו"מ סי' קנז סעי' א "חצר השותפין שיש בה דין חלוקה, או שחלקוה ברצונם אע"פ שאין בה דין חלוקה, יש לכל אחד מהם לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראוהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו..."

ב)      מח' הרשב"ם והיד רמ"ה, עי' רמ"א קנד סעי' ג' המביא את מח' הרשב"ם והיד רמ"ה לעניין חזקה בפתיחת חלון מול חלון של שכנו.

 מתוך ביאור הסמ"ע (סע"ק י) את מח' הראשונים המובאת ברמ"א, משמע שלהבנת הסמ"ע נחלקו הראשונים מהו גדר איסור של היזק ראיה, האם האיסור להזיק בראיה נובע מדין תורה של חובת הצניעות כהבנת הרשב"ם, או מחשש לנזק ממוני בשל הימנעות מעשיית שימושים שונים בבית או בחצר כהבנת היד רמ"ה.

ג)       רמ"א (חו"מ סי' קנד סעי' ג) "יש אומרים שצריך להיזהר אדם מלהסתכל בבית חברו עד שהוא נתפס עליו כגנב בראיה ההיא כיוון שאין לו טענה" וכן ראה רמ"א (חו"מ סי' קנד סעי' ז).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

שולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות נזקי ממון סעיף יא "ואפילו בעסקיו ומעשיו של חבירו שאין בהם חשש היזק עין אם עושה בביתו וברשותו אסור לראות שלא מדעתו כי שמא אינו חפץ שידעו ממעשיו ומעסקיו."

ד)      כתב הרמ"א חו"מ סי' קנד סעי' ג , יש אומרים שאסור להסתכל בבית חברו עד שיהיה נתפס עליו כגנב. וביאר בנתיבות המשפט חידושים סימן קנד ס"ק יח את דברי הרמ"א ע"פ הבנת הסמ"ע : "היינו אפילו הסתכלות מועט, ואף שאינו מתכוין לראות בו, מ"מ אסור לעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם, מפני שיהיה נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות, וזה שסיים כיון דאין לו טענה, כלומר כיון שלדעת בני אדם אין לו טענה למה עומד שם, יחשדוהו שלראות נתכוין" וממילא ככל והמנהג הוא לעשות שימוש במרפסת וכדו' גם לצורך התאווררות ומנוחה הרי שיהיה מותר לשבת במרפסת או לעמוד על שפת החלון.

ה)     שו"ת שבט הלוי חלק י סימן רעב:  "ודעת מע"כ עם סברא זו לישב מנהגינו שכן המגרשים כהיום צפופים וקטנים, ועי"ז יוצא התכנון כמעט דומה ברחוב אחד כך שהחלונות נשקפים זה לעומת זה, ואם באנו לסתום חלונות [באופן שא"א לעשות כתלים] נמצאים מפסידים הבתים להפכם לבית אפל, ובכה"ג לא חייבו חז"ל תקנת כותל לסילוק היזק ראיה... ומה שנראה יותר, דלפי מציאות של היום מוחלים זל"ז, כיון שממילא אסור להסתכל וכמבואר סי' קנ"ד, ואין דרך לתבוע סתום חלונך, או תעמיד כותל, ובמקרים של שכירות גם אין להם רשות לרוב לבנות כותל, וגם הרבה דרים כהיום בקומות גבוהים מאד ואי אפשר במציאות לבנות כותל יחידי גבוה כ"כ, ומסתפקים באיסור הסתכלות, וגם שאין נימוס להסתכל, וגם עושים הגנה שלא להסתכל, באופן שתביעה של העמדת כותל או תביעה של סתימת חלון לאחר הבני' לא שכיח כלל וכלל, אם לא בשעת בני' שכרגיל מבקשים שלא לכוון את החלונות זה מול זה, ואולי עוד נחכם בזה."

הערה: הדברים נכתבו לעיון וכמראה מקום בלבד ואין בהם כדי  הוראת הלכה למעשה אשר עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו.