אאא

דף ה

א.     *מיעוט בגבוה. *חקק בנמוך.

ב.     מבוי גבוה מעשרים אמה, רוחב מיעוטו לרב יוסף טפח ולאביי ארבעה טפחים, ופלוגתייהו 1. האם מותר להשתמש תחת הקורה, ואיזה צד נחשב סתום. 2. קורה משום היכר או מחיצה. 3. האם היכר של מטה סגי כהיכר של מעלה. 4. אי גזרינן שמא יפחת.

ג.      מבוי פחות מעשרה טפחים משך החקק שמכשירו, לרב יוסף בארבעה טפחים ולאביי בארבע אמות. והשמועות 1. לרבי אמי מבוי שנפרץ מצידו כלפי ראשו נחשב כפירצה ששיעורה בעשרה אמות רק אם יש שם פס ברוחב ארבעה טפחים וה"נ הכא, ודחי דהכא הוי תחילת מבוי ובעינן טפי. 2. מבוי ניתר בלחי וקורה רק אם פתוחים לתוכו שני חצירות שיש בכל אחד שני בתים וצריך שיהא אורך המבוי יתר על רחבו וזה לא שייך במשך ארבעה טפחים, ודחי דשייכא בפותח בקרן זוית. 3. לחי הבולט ארבע אמות מדפנו של מבוי נידון כמבוי וצריך לחי אחר להתירו, ורב יוסף דחי דזהו השיעור לצאת מתורת לחי.

 

שאלות לחזרה ושינון

 דף ה

א.    המח' ברוחב מיעוט מבוי גבוה, ובמאי פליגי (4)

ב.    המח' ברוחב חקק מבוי נמוך, והשמועות (3)

דף ו

*לחי בולט. *פרצת מבוי. *עירוב דרך רה"ר. *שתי חומרות. *ב"ש וב"ה.

א.     לחי הבולט ארבע אמות מדפנו של מבוי צריך לחי אחר להתירו, והדינים 1. מעמיד את הלחי בצד השני, או על ידו באופן שניכר בגובה או בעובי. 2. לר"ה ברב יהושע מבוי שרחבו שבע אמות ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וא"צ לחי ובק"ו מחצר שאינה ניתרת בלחי וקורה, ואין לדחות מה לחצר שכן פרצתה בעשר אמות דקסבר דה"ה מבוי. 3. לרב אשי אף במבוי שרחבו שמונה אמות א"צ לחי נוסף, דממ"נ אם העומד מרובה שרי ואם הפרוץ מרובה הוי לחי, ואין לחשוש שמא שוו להדדי דהוי ספיקא דרבנן ולקולא.

ב.     פרצת מבוי מצידו פליגי אם בארבעה טפחים או בעשר אמות, ומייתי 1. פרצת מבוי מראשו בארבעה טפחים, כיון שלא עושים פתח בקרן זוית. 2. רב אסר בדמחריא בארבעה טפחים, כיון שהיו עמי הארצות וגדר בה גדר. 3. מבוי עקום דינו לרב כמפולש ולשמואל כסתום וע"כ שאינו רחב עשר אמות, ודחי דבקעי בה רבים. 4. רבי אמי דקאמר דפירצה בעשר אמות, זהו כשיש גידודי.

ג.      עירוב דרך רה"ר, לת"ק בצורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן ולחנניה לב"ש דלת מכאן ומכאן ויש לנעול ולב"ה דלת מכאן ולחי או קורה מכאן. ומייתי 1. רק לפי רבי יהודה אפשר לערב רה"ר אבל לא לחכמים, ואף דלתות לא מהני אם אינן ננעלות כדאשכחן בירושלים ומחוזא, אלא קאמר כיצד מערבין מבואות המפולשין. 2. לרב הלכה כת"ק ולשמואל הלכה כחנניא ואליבא דב"ה. 3. לחנניא אליבא דב"ה א"צ לנעול, ומייתי משערי נהרדעא שטמונות עד חציים בחול ודחי שהיו מוגפות, ורב נחמן הצריך לפנות את העפר ואמרינן דלמא קסבר דבעינן ראויות לנעול.

ד.     מבוי עקום בנהרדעא נתנו עליו חומריה דרב הסובר שדינו כמפולש וחומריה דשמואל שמצריך דלת, ומקשינן דהעושה כחומרא דבי תרי נאמר עליו הכסיל בחושך הולך. ומתרצינן 1. רב כאמר הלכה כת"ק אבל אין מורין כן. 2. אפשר לעשות היכן שלא סתרו אהדדי, משא"כ כגון שדרה וגולגולת שמחמיר לענין טריפה וגם טומאת אהל. 3. וכן היכן שיש ספק שרי להחמיר, כמו ר"ע שליקט אתרוג בא' שבט ועשה בו שני עישורין.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ה.     כיצד קאמר לעולם הלכה כב"ה והרוצה לעשות כב"ש עושה 1. קודם בת קול. 2. כרבי יהושע שלא משגיח בבת קול. 3. בכל מקום שתמצא פלוגתא כעין מחלוקת ב"ש וב"ה, קאמר דאין להקל כתרוייהו.

 

שאלות לחזרה ושינון

דף ו

א.    לחי הבולט מדפנו של מבוי, והדינים (3)

ב.    המח' בפרצת מבוי מצידו, והשמועות (4)

ג.     המח' בעירוב דרך רה"ר, והשמועות (3)

ד.    מבוי עקום שהחמירו וכיצד עשו זאת (3)

ה.    ישוב הסתירה בברייתא אי אפשר לעשות כב"ש (3)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com