אאא

יש כאלו שגדלו על סיפורי 'סינדרלה' ו'פו הדב', קלאסיקות למיניהם.

ישנם כאלו שזכו לגדול על 'סיפורי צדיקים' ומאורי הדורות.

ויש כאלו שגם זכו להיפגע מאלו ואלו.

לא יאומן כי יסופר

הבחור שניצב מולי מבויש בפתח, כבן 15, שיעור ג' בישיבה קטנה, היה כבר מדוכא ומיואש מעצמו.

לאחר מספר דקות הוא כבר מספר על הפער בין הרצון לשבת וללמוד בסדר בישיבה לבין היכולת בפועל, שמקפיצה אותו אחרי חצי דקה, על מצוקה בשטח החברתי, על השפלות מראש הישיבה, אך בעיקר על המישור האישי. 'תתקן לי את המצפון שלי' הוא מתחנן אלי, 'אני מרגיש שאין לי שליטה בעצמי כבר, שאני חתיכת כישלון מהלך'

כשביקשתי דוגמא לכישלון המפורסם שהוא רואה בעצמו הוא התחיל כרונולוגית, מהבוקר: "אפילו לקום ולהגיע לתפילה בישיבה אני לא מצליח, ואל תחשוב... כבר ניסיתי הכל. ממש הכל".

"מה ניסית למשל?" ביררתי

ואז הוא הפתיע אותי:

"אתה מכיר את הסיפור על אחד מגדולי הדור שישן על הרצפה וקשר חבל ליד שלו והחבל הגיע מחוץ לחלון לקומה השניה, של השכן שמשך אותו?... אז אפילו את זה ניסיתי! אני כבר כמעט חודש ישן על הרצפה הקרה וגם את ה'טריק' עם החבל ניסיתי... לא עבד!..."

לאחר כמה דקות נוספות שהתמקדו ב'רע' וב'שחור' העזתי לשאול:

"מתי אתה הרגשת לאחרונה שמח ומאושר?"

הוא חשב רגע. לקח לו מעט זמן לשבור את רצף הדכדוך ותחושת הכישלון שבה הוא התבוסס ולבסוף שיתף: "בבין הזמנים, היינו בחופשה משפחתית בחוץ לארץ, היה שם פארק חבלים אתגרי שהצלחתי לטפס עליו ממש טוב. נהניתי מאוד!..."

"במה אתה מרגיש שהתקדמת בחיים, בישיבה?" המשכתי לחקור, ושוב גלגלי מוחו עבדו

"אני חושב שהשתפרתי בללמוד ולהבין 'תוספות'. מפרשים זה עדיין קשה לי מאוד אבל תו"ס- יותר טוב."

"מתי בפעם האחרונה הרגשת הנאה בלימוד?"

"בכיתה ז'. היה לי רב'ה שנהניתי ממנו ולמדתי טוב. הרגשתי שהוא אמיתי, שאכפת לו ממני".

"עכשיו בוא ניקח את זה ונלמד מההצלחות שלך.

בפארק חבלים נהנית כי חווית הצלחה. הסיבה שחווית הצלחה היא כי זה היה מותאם לך, לכך שאתה רזה וגמיש, ספורטיבי, בעל רגלים ארוכות ועוד תנאים מתאימים.

גם בלימוד אתה מצליח להתקדם ולהתפתח, בקצב שלך. חווית כבר הצלחה בעבר, כאשר התנאים התאימו לך. היה לך חשוב להרגיש שמי שמלמד אותך הוא בן אדם אמיתי ואכפתי וכך היה לך קל לקבל ממנו, וזה בסדר גמור ואפילו מעיד על רגישות.

כרגע למדנו לא מהכישלון אלא מההצלחה. כיצד אפשר לדעתך להתאים לך את התנאים שמסביב בשביל שתחווה עוד הצלחה?... רב או חברותא מתאים ו'אמיתי', תוכנית לימוד שמתאימה לקצב שלך וליכולת? וכן הלאה..."

משבר השבוע הראשון

חלק ניכר מהיומיים האחרונים שלי העברתי בשיחות טלפון עם נערים בוגרים ומוצלחים שהתחילו ללמוד בישיבות חדשות השנה, וגם עם הוריהם המודאגים נוכח טלפונים נסערים שקיבלו מילדיהם על הקושי והמצוקה להתחבר לישיבה, על תחושת מחנק ולחץ שהגיעה אליהם כבר אחרי שבוע ועל הרצון לעזוב הכל, לחזור הביתה, בחזרה לנח והמוכר שהשאירו שם מאחוריהם.

למען האמת זה כל כך טבעי, כל כך מתבקש, כל כך הגיוני ונורמאלי הקושי הזה.

במיוחד אחרי תקופה ארוכה של "חופשת קורונה" כפויה ששינתה סדרי בראשית והכניסה דפוסים חדשים לחיינו, במיוחד שהיא לא נגמרה והמציאות מסביב כל כך רופפת ולא יציבה, מלחיצה ושונה.

"משבר השבוע הראשון" הוא רק האתגר הראשון שניצב בפני בחור שמתחיל את הישיבה, כשהשבת מתקרבת, ועימה זכרונות השבת-בבית, האווירה והמאכלים, ההרגלים והמשפחה, ומנגד את הקשיים הראשוניים בכל המישורים- הלמידה, החברים החדשים, השעמום שבין לבין, הנורמות והכללים של המסגרת החדשה...

מה יש ביכולתנו לעשות כדי לתת לילדינו את החוסן מבעוד מועד?

אולי במקום ללמד "סיפורי צדיקים" שנותנים להם תחושה שאותם גדולי דור נולדו מרחם קדושי עליון, והשראה לתסכולים כה רבים מנסיונות עקרים להכנס למשבצת, אולי הגיע הזמן שנתחיל ללמד את ילדינו "סיפורי מתמודדים"?

נלמד אותם על כל התסכולים והקשיים שהיו בדרך, גם לאותם גדולי ומאורי עולם שצמחו לבסוף למה שהם כיום? נשתף ונלמד אותם כיצד אנחנו בעצמנו מתמודדים עם קשיים?

אולי כך הם ילמדו לווסת את עצמם למינון הנכון שלהם, המותאם לגיל וליכולת האישית, וכך לא יחוו תסכול וכשלון וילמדו להתמודד באמת בדרכם להצלחה?

הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל כתב: "שבע יפול צדיק וקם"- אנשים חושבים שכאן בא הכתוב להשמיענו מעלת הצדיק בזה שנופל וקם, ולא מבינים שכאן בא לומר לנו מהות דרך גדילת הצדיק, שהוא רק דרך שבע יפול וקם, שדרך הנפילות והקימות צומח 'צדיק', וזה התנאי לצמיחת הצדיק".

עלינו למנות את ההצלחות ולא את הכישלונות, ללמוד מהם ולשים לב למה שעוזר לנו לקום בבוקר ולנצח את היום.

סיפור הצלחה

מסופר על יהודי אחד שהגיע לסטייפלר זצ"ל ואמר לו: "אני נכשל הרבה".

הסטייפלר שאל אותו בתגובה: "האם אתה גם מנצח?"

אותו אחד ענה: "אבל אני נכשל הרבה!"

שוב שאלו הרב: "אבל לפעמים אתה כן מנצח?"

ושוב ענה לו היהודי: "אולם הכשלונות שלי רבים המה..."

ושוב התעקש ושאל הסטייפלר: "בכל זאת, תענה לי אם לפעמים אתה כן מנצח"

או אז הבין כבר התלמיד את שאלת הרב והודה: "אמת, לפעמים אני מנצח"

אמר לו הסטייפלר: "ובכן, לך בכוחך זה, לך בנצחונות אלו המועטים, עליהם תשים לבך, מהם תשאב כוח ועידוד ותמשיך הלאה".

'עצם ההתגברות והקימה מהנפילה', כך כתב הסטייפלר זצ"ל במכתב אחר, 'הוא התיקון הגדול ביותר, והוא גופא הניצחון'* חשוב לנו לזכור כיאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.

החולשה שלך עצמה יכולה להפוך אותך לאדם הכי חזק בעולם.

בספר שערי תשובה (א,ו) כותב רבינו יונה: "ועתה בינה שמעה זאת כי הוא עיקר גדול: אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים... אכן כובשים את יצרם מאת פניהם, ואם יפלו בחטא פעם אחת לא ישנו לו ונקוטו בפניהם וחוזרים בתשובה.

אך כל אשר אינו נזהר מן חטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להישמר ממנו, גם אם הוא מהעוונות הקלים, אע"פ שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה, קראהו חכמי ישראל מומר לדבר אחד... ועל העניין הזה נאמר: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם". לא אמר "אשר לא יעשה אותם" אלא "אשר לא יקים לעשות".

התורה באה לכוון ולהזהיר אותנו בהדרכה שמתאימה לרוח ימים אלו- לא העבירה והחטא היא הבעייתית. על כך זכינו בכח התשובה, אלא ברצון תליא מילתא.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מי שמאבד את הרצון להקים, אפילו מצווה אחת קלה שבתורה הוא בגדר "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" שכתוב בפרשה.

ליפול בחטא- זה טבעי. כך נברא העולם.

כאשר הזכירו המלאכים כי הוא ילוד אשה וחוטא, אמר הקב"ה למשה "ענה להם תשובה".

יש שפירשו זאת נפלא: 'ענה להם: תשובה!'.

לחטא עצמו יש פתרון.

להרגיש כישלון, להתייאש מעצמך ולהרפות ידיים באדישות של סוף המסלול- זוהי הקללה האמיתית שבדבר.

"שבע יפול צדיק וקם"- זהו סיפור הצדיקים המועדף עלי.

 

 

הרב אבי אברהם, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה, מטפל רגשי וממנהלי איגוד ענ"ף לנוער מתמודד

ליצירת קשר והצטרפות לתפוצת המאמרים בואטספ: Merkazkuma@gmail.com