אאא

א.      מקור הדין

הירושלמי[1] במסכת ביצה מתיר לכפות כלי על גבי ביצה שנולדה בשבת לצורך שמירה עליה, וזאת למרות שהביצה אסורה בטלטול מדין מוקצה (שכן היא נולדה בשבת) וכל זאת בתנאי שהכלי לא יגע בביצה המוקצית.

במגיד משנה[2]  כתב לבאר את דברי הירושלמי כי אין איסור נגיעה בדבר מוקצה בשבת ומטעם זה אין לאסור  כפיית כלי על גבי הביצה וגם אין להגביל את כפיית הכלי מחשש שמא בהנחת הכלי המניח יגע בביצה המוקצית,  אך מאחר ויש איסור להזיז ולטלטל דבר המוקצה בשבת, לכן סובר הירושלמי שהיתר כפיית הכלי על גבי הביצה, מתייחס רק  למצב בו ברור שהכלי לא יגע בביצה ושאין חשש שהביצה המוקצית תזוז  בעת כפיית הכלי על גבה, אבל במקרה שקיים חשש לנדנוד הביצה המוקצית הרי שיש איסור לכפות את הכלי על גבי הביצה.

תרומת הדשן[3] חולק על המגיד משנה וסובר כי  קיים גם איסור של נגיעה בדבר המוקצה מלבד האיסור לטלטלו, אלא שלא כל נגיעה היא אסורה ויש להבחין  בין נגיעה סתמית בדבר המוקצה שהיא מותרת לבין נגיעה בדבר המוקצה לצורך הדבר המוקצה עצמו כגון לצורך שמירה עליו שהיא תהיה אסורה, וממילא כפיית הכלי על גבי הביצה לצורך שמירה עליה, תהיה מותרת רק אם אין חשש של נגיעה בדבר המוקצה -בביצה.

ב.      מחלוקת מגן אברהם והגר"א

המגן אברהם[4] פסק את שיטת התרומת הדשן שיש איסור לגעת במוקצה לצורך הדבר המוקצה ובביאור הגר"א[5] כתב שהעיקר כשיטת המגיד משנה שאין לגעת במוקצה באופן הגורם לו תזוזה, אך נגיעה בעלמא תהיה מותרת.

כראיה לשיטתו מביא הגר"א את דברי המשנה במסכת שבת (קנא ע"א) המתירה לסוך את המת בשמן וזאת למרות שהמת מוגדר כדבר מוקצה, וממילא עולה מדברי המשנה שהנגיעה במוקצה מותרת.

המשנה ברורה[6] הביא להלכה את שתי הדעות (מג"א והגר"א) אך למעשה[7] היקל לגעת בדבר מוקצה כשיטת הגר"א שפסק את שיטת המגיד משנה, וממילא שאין להזיז דבר מוקצה בשבת ואף אין לגרום לו תזוזה על גבי מקומו כגון נדנוד של דבר מוקצה התלוי באוויר (מנורה וכוד'), אך עצם הנגיעה בדבר מוקצה לכשעצמה, איננה בכלל האיסור.

ג.       שיטת הרמ"א לעניין שימוש בדבר מוקצה

הרמ"א[8] הביא להלכה את שיטת הראשונים[9] הסוברים  כי מותר ליטול דבר היתר המונח על גבי דבר המוקצה בשבת ובמשנה ברורה[10] ביאר כי היתר הרמ"א מתייחס גם למקרה שבו הדבר המוקצה עשוי להתנדנד בעת נטילת דבר ההיתר ממנו, שכן טלטול זה מוגדר כטלטול מן הצד לצורך דבר המותר ואין בכך איסור.


לאור האמור נראה כי אין לאסור הנחת סידור וכדו' על גבי מכונית מחשש שמא יגע בה בידו או בגופו וכשיטת המשנה"ב (וזאת ככל שאין חשש שיגרום בידו או בגופו לטלטול המכונית), וכן אין לאסור הנחת דבר מה על גבי מכונית באופן העשוי לגרום לדבר המונח או הניטל לטלטל את שלדת המכונית בדרך המוגדרת כטלטול מן הצד וכפסק הרמ"א.

 

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה



[1] ירושלמי מסכת ביצה פרק ה הלכה א.

[2] מגיד משנה הלכות שבת פרק כה הלכה כג "ולא ידעתי טעם וכי המוקצה והנולד אסור ליגע בהן כל שאינו מנענע הא ודאי לא ואפשר שמא ינענע הביצה על ידי הכלי."

[3] תרומת הדשן סימן סז "ולפי"ז צריך להתיישב שפיר בהא דמייתי אשירי פ"ק דביצה הירושלמי, דכופין כלי על ביצה שנולדה ביום טוב כדי שלא תשבר, וצריך ליזהר שלא יגע הכלי בביצה. ואמאי הא שרי ליגע במוקצה אפילו בידים? ודוחק לומר כיון דביצה דבר המתגלגל הוא, אם היה הכלי נוגע בה א"א היה שלא יזיזנה ממקומה. עיין במרדכי פ' במ"ט, דמחלק כה"ג לענין קנים דמתנענעים. אלא נראה לחלק, דהתם כיון דהנחת הכלי על הביצה היא לצורך הביצה, דהוי דבר המוקצה ולכך אסור ליגע בו."

[4] מגן אברהם סימן שי ס"ק ג "אע"ג דמוקצה מותר בנגיעה וכמ"ש סימן ש"ח סמ"ב היינו כשהנגיעה היא לצורך דבר המותר אבל הכא הנגיע' היא לצורך דבר המוקצה."

[5] ביאור הגר"א אורח חיים סימן שי סעיף ו  "והוא מתני' ערוכה שבת קנ"א ולא התירו במת דבר רק ככר ותינוק משום כבוד הבריות כמ"ש הר"ן ומזה המתני' נלמד היתר הנגיעה במוקצה ותה"ד דחק עצמו ללמוד מערובין פ"ד א' ולכן עלה בדעתו לחלק והעיקר כתי' המ"מ שלא ינענע הביצה."

[6] משנה ברורה סימן שח ס"ק יז  "אבל בנגיעה בעלמא וכו' - עיין בסימן ש"י ס"ו ובמ"א שם דהיכא דהנגיעה היא לצורך דבר המוקצה כגון שכופה כלי על המוקצה לשמרה צריך ליזהר שלא ליגע בה והגר"א שם בביאורו פסק כהרב המגיד דנגיעה בכל גווני שרי אם לא יבוא לנדנוד ע"י הנגיעה וכ"כ בדה"ח "

[7] משנה ברורה סימן שי ס"ק כב "שלא יגע בו - ואף על גב דמותר ליגע במוקצה כדלעיל בסימן ש"ח ס"ג הכא אביצה קאי וכדי שלא ינענע אותה אבל דבר שאינו מתנדנד ע"י הנגיעה שרי [בה"ג והגר"א והביא ראיה לזה וכ"כ בדה"ח ודלא כמ"א וט"ז."

[8] אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף ג "כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטולו, (יז) אבל בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו, שרי. ולכן מותר ליגע במנורה שבבית הכנסת שנרות דולקות עליו, (יח) או בתנור שדולק בו אש. וכן מותר (יט) ליקח דבר היתר המונח על דבר מוקצה (מרדכי פ' כל הכלים וריש ביצה ורבינו ירוחם חי"ג והמגיד פכ"ה ות"ה סי' ס"ז וכל בו סוף דיני שבת)."

[9] תרומת הדשן סי' סז, מגיד משנה פרק כה הלכה כג (הנחלקים לעניין נגיעה בדבר המוקצה, אך אוסרים את הוזזת הדבר המוקצה אף במקומו).

[10] משנה ברורה סימן שח ס"ק יט "ליקח דבר היתר: היינו אפילו כשהדבר מוקצה תלוי וע"י לקיחת ההיתר מתנדנד מ"מ שרי דזה מקרי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר [פמ"ג]."