אאא

שכונת הר שמואל בירושלים עדיין בהלם, עדיין מסרבת לעכל את האסון הנוראי שפקד אותה הבוקר, אסון בלתי נתפס, לא ניתן להעלות על הדעת, אשה צעירה בשיא פריחתה, בגיל שלושים ושתיים נפטרה הבוקר, ככה בפתע פתאום, לאחר מאבק קצר בנגיף הקורונה.

נכנסים ומסייעים ליתומים >>

הלב שותת דם, האסון עדיין כאן, מורגש היטב בבית משפחת בן שטרית, מהמשפחות המוכרות של הר שמואל, מי לא הכיר את האשה מרת אוסנת בן שטרית ע''ה, אשת חסד במלוא מובן המילה, שתמיד עזרה לשכנותיה, שתמיד הייתה שם בשביל האחר.

אבל אז, רק לפני מספר ימים היא נדבקה בנגיף הקורונה, כשהיא בשבוע השלושים ואחד להריונה, היא נאבקה בנגיף אך מצבה הידרדר, בלית ברירה היא פונתה לבית החולים שם היא השיבה את נשמתה ליוצרה, כאשר גם התינוק לא שרד, שבר על שבר.

הדמעות יורדות כמים בבית משפחת האבלים, רק לפני מספר שעות הם חזרו ממסע ההלוויה קורע הלב, רק לפני מספר שעות סירבו היתומים הקטנים לעזוב את מיטת אמם, הם חיבקו את המיטה וזעקו ''אימא, אימא''. אבל אמא כבר לא הייתה שם, אמא נפטרה.

נכנסים ומסייעים ליתומים >>

הלוויה כזו כאובה כבר זמן רב שלא נראתה, יתומים קטנים שבורים ורצוצים, מבכים ומייללים על אמא שהייתה ואיננה, על אמא הטובה שרק לפני רגע טיפלה בהם שרק לפני רגע החזיקה את ביתה, אבל עכשיו היא שוכבת על המיטה עטופה בסדין בדרך לקבורה. קורע לב.

אין דרך לבטאות את הכאב, אין דרך להעביר דרך מילים כתובות את הנשמות הפצועות, את הלבבות השבורים, את נהר הדמעות, פשוט אין דרך, אבל אתם, אתם שקוראים את המילים הללו חייבים לעשות מעשה, לעשות משהו למענם.

למען ארבעה יתומים קטנים, כשהקטן שבהם עדיין לא בשנה, למען הבעל השבור, למען הילדים שמתגעגעים לאמא, למען היתומים שזועקים לעזרה, שמתחננים לשוב ולראות את אמא שלהם, נכון, אי אפשר לרפא את שברם, אבל בואו ונעזור במשהו, במתת יד, בכדי שהם לא יקרסו, הם חייבים אותנו!
ואנחנו כאן בשבילם!

נכנסים ומסייעים >>