"ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עלתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם . . ." (ט', ז')
ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח (ט', ז') "קרב אל המזבח" – שהיה אהרון בוש, וירא לגשת, אמר לו משה, למה אתה בוש, לכך נבחרת (רש"י בשם תורת כהנים).
רמב"ן: ויש אומרים, היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתירא ממנו, נכנס משה אצלו אמר לו אהרן אחי לא תירא ממה שאתה מתירא, הגס דעתך ובא קרב אליו, לכך אמר קרב אל המזבח. ויקרב אל המזבח, בזריזות".
כשאהרון עומד להקריב את קורבנו, משה פונה ואומר לו "קרב אל המזבח". מדוע צריך אהרון את העידוד של משה ברגע הגדול הזה של חנוכת המשכן? היכן היתה התלהבותו של אהרון? מה פתאום בוש אהרון? אהרן הכהן ביישן? אהרן הכהן עמד וייצג את כל עם ישראל במצרים, הוא בישר להם את בשורת הגאולה, עמד מול פרעה בדרישה עיקשת לשלח את בני ישראל מארצו, הוא ביישן? הוא בוש לגשת אל המזבח?
דבר זה טעון ביאור. הרמב"ן כותב שאהרון הסתכל במזבח וכל מה שהוא היה יכול לראות היה דמות העגל. הוא נזכר במה שנעשה בחטא העגל והדבר גרם לו לקפוא במקומו.
לעיתים אנו מקבלים שיתוק בגלל טעויות וכישלונות העבר שלנו. טראומה כזו מקשה עלינו להשתחרר מן העבר, ולעיתים אנו נמנעים מלנסות ולהתקדם הלאה בשל כך.
הפתרון לכך הוא ראשית להתמודד ישירות עם המשימה העומדת בפנינו ושנית אנו צריכים שיהיה מישהו כמו משה שיעמוד לצידנו.
ניצולי שואה רבים הראו לנו כיצד להתקדם הלאה ולא להשתתק מטראומות העבר.