אאא

לרגל יארצייט של רבי חיים ויטל הידוע בכינוי המהרח"ו – ל' ניסן. 

מה ניתן לפעול ע"י השבח 'עלינו לשבח'? ומה עיקר העבודה בימות משיח? 

בעל התניא מזכיר ב'קונטרס' אחרון, את דעתו של המהרח"ו בספריו עץ חיים, ופרי עץ חיים, מה תהיה עבודת ה' בימות משיח, שאומר:

"עיקר העבודה בעקבות משיחא -  היא התפילה".

ומוסיף בעל התניא, שבדורנו:

"ראוי ונכון ליתן נפשינו ממש עליה"!

ובהמשך הוא מציין, שהמהרח"ו אומר, שעניין התפילה הוא:

"בירור ניצוצות המוזכר שם בע"ח ופע"ח גבי תפילה"  

מכאן מגיע בעל התניא למסקנה:

"עיקר העבודה בעקבות משיחא - לברר ניצוצות".

התפילה היא – צורך גבוה

בכמה מקומות ניתן למצוא את המושג: "התפילה היא - צורך גבוה" מהו?

"העלאת הניצוצות הקדושים".

אומר על כך רבי מאיר מאפטא:

"בכל יום ויום, נתעלה ניצוצות קדושים מעביות האדמה, ונעשה מהם מלאכים קדושים - ונתעלו למעלה למעלה" (אור לשמים, פר' וישלח).

כבודו ומלכותו של ה' יתברך נמצאת בעולם – נסתרת ומכוסה, ורצונו שמלכותו תתגלה דווקא בעולם התחתון הגשמי והתחתון.

אומר 'פרי הארץ' שכשתתגלה מלכות וכבוד ה' בעולם, זה יהיה למטרה:  "כדי להוציא יקר מזולל" – שהם הקליפות!

גילוי אור ה' בעולם יהיה, דווקא - ע"י העלאת הניצוצות שנפלו, הם אלו שיגרמו לגלות את  כבוד ה' בעולם.

מה מייחד את השבח 'עלינו לשבח'?

בדיוק בדקה שמסיימים את התפילה, והראש מתחיל 'לטייל' לשלב הבא של היום או הלילה... אומרים את השבח 'עלינו לשבח'.

המהרח"ו אומר שהשבח 'עלינו לשבח' שאיתו מסיימים את התפילה:

"הוא שבח גדול לאין קץ" ובהמשך מסביר את חשיבותו ('פרי עץ חיים', שער ק. ס' תורה, פרק ו').

'עלינו לשבח' הוא שבח עליון ונורא מאוד, שאיתו הפיל וכבש יהושוע בן נון את חומות יריחו, מובטח למי שמכוון בשבח זה:

שתפילתו תתקבל - ברחמים וברצון!

מהם ה'ניצוצות' וה'קליפות'? וכיצד מעלים אותם?

המהרחו"ו מזכיר פעמים רבות את המושג 'קליפות' ו'ניצוצות', ננסה להסביר את המושגים בשפה קלה ופשוטה.

עפ"י הקבלה ותורת החסידות כל העולם הוא - 'אלוקות', וחוץ מ'אלוקות' אין בעולם – כלום. אבל, האלוקות נמצאת ב'הסתר' נראה כאילו העולם מתנהל עפ"י הטבע וחוקיו, ואולי ח"ו בלי התערבות כח עליון.

הדבר דומה לפרי, שיש לו קליפה שמקיפה ומסתירה אותו, ומטרת האדם, להגיע ולגלות את הפרי החבוי ונסתר מתחת לקליפה.

האדם 'חוטא', כאשר נסתרת ממנו ה'מציאות' האלוקית שממלא את העולם, שהיא האמת הפנימית של כל מה שקורה בעולם, מכיוון שהוא חושב וחי בהרגשה, שמה שקורה איתו - זה טבע...

כאשר האדם זוכר ש"מלוא כל הארץ כבודו" הוא דומה לאדם שמקלף את הקליפה, כדי להגיע לפרי, ומתגלה:

שכל העולם הוא רק 'מציאות' אלוקית - ואין כלום בלתו!

מצווה שהאדם מקיים, מוכיחה שהשכל והדימיון מכירים ויודעים שאין בעולם שום דבר חוץ מה' יתברך, וכך, ע"י עשית מצווה:

הוא מעלה ניצוצות קדושים וקליפות שנפלו אל - שורשם העליון.

והיפך הדבר הוא, כאשר האדם חוטא... וזהו: "לתקן עולם במלכות שד'י".

בגמר העלאת הקליפות וברור הניצוצות - נזכה לגאולה ברחמים.

ההסבר יעזור להבין את המשך המאמר...

כיצד יש לומר את השבח 'עלינו לשבח'?

את השבח 'עלינו לשבח' צריך לומר, בכוונה ובשמחה גדולה, כי:

תפילה זו מלאה בסודות וייחודים עליונים! ומי שאומר אותה בכוונה:

מבטל מעצמו את כל הקליפות שברא מחטאיו! ונמחלים לו עוונותיו.

המילה 'עלינו' בהיפוך אותיות, היא: 'עליון', וראוי לכיוון:

להמשיך אור גדול מאור ה'אין סוף' לעשר הספירות, שמתלבשות בארבע עולמות: אצילות בריאה יצירה ועשיה, וכך:

מבטלים את כל הקליפות שלא ישלטו עלינו.

כתוב ב'מטה משה' שבשעה שישראל אומרים את 'עלינו לשבח', מתקבצת פמליה של מעלה: לשמוע שבח זה, והם משיבים ואומרים: "אשרי העם שככה לו".

בני היקר החכים אותי, שבשני חלקי השבח האות הראשונה ע' והאחרונה ד', "על פי שני עדים יקום דבר" – עדים אלו יסנגרו על האדם...

בשבח יש שני דברים חשובים:

יחוד מלכות ה' בעולם - אנו מודים ומחזקים את הלב באמונה במלכות ה', ביחד עם תחינה ותפילה "להעביר גילולים מן הארץ".

לפעמים, יש קצת ניסיון לומר בריכוז ובכוונה את 'עלינו לשבח', אבל:

שווה להשקיע! הקושי הוא שמביא - את הישועה.

מה מטרת  השבח עלינו לשבח?

כידוע, תפילת האדם עולה, ומעלה איתה את ארבעת העולמות:

אצילות בריאה יצירה ועשיה, והם מקבלים מהשפע העליון, וכל זה קורה עד סיום תפילת העמידה.

כשהאדם גומר את תפילת שמונה עשה, הוא גומר למשוך על עצמו את כל ההשפעות הטובות, רפואה ופרנסה, ישועה וגאולה וכו'.

כל העולמות התעלו ועלו - וקיבלו מהשפע, אבל, הם עדיין נשארים לעמוד למעלה, ועבור זה אנו אומרים את השבח 'עלינו לשבח':

"להוריד עתה כל העולמות - במקומם".

כל עולם צריך לחזור למקומו, ולחלק במקומו את השפע, אומר המהרח"ו:

"כדי שכל עולם יחלק טרף לבני ביתו המקוים לו, כמ"ש הכפירים שואגים לטרף".

כל עולם קיבל שפע, ושבח זה - מוריד כל עולם למקומו בחזרה, כדי להזין את מי שתלוי בו.

השבח לא נותן לקליפות - לאחוז בשפע!

אבל, יש חשש שבזמן שהשפע ירד לכל העולמות, הקליפות גם ירצו לאחוז  בשפע, ולהיות ניזונים ממנו, ולכן, ע"י תפילת עלינו לשבח:

"מתבטלים החיצונים, ואין יכולין להיאחז בהארת העולמות (ס"א בטהרה)" (שם).

מה מייחד שבח זה  שמבטל את אחיזת הקליפות?

המהרח"ו אומר, שמה שמיוחד 'עלינו לשבח', שמהווה:

'שמירה' שהחיצוניים – לא יינקו מהשפע.

ואומר, ששבח זה מסוגלת לבטל את הקליפות:

"כי אורו גדול - ומסמא את עיניהן, ואינן יכולין להתאחז בו - והוא מונעם".

(עץ חיים, שער התפילה).

השבח מאחד את כל עולמות הקדושים יחדיו

בשבח 'עלינו לשבח' אנו נותנים שבח לה' יתברך, וכך:

"שיכלל ד' עולמות בקדושה שבהם לייחדם יחד, ולהוציא ולגרש משם הקליפות ע"י שבח זה, ואח"כ יורדין המקיפין ומגרשין אותן".

מדוע השבחה זה – הכי  מגרש את הקליפות?

אומר רבי חיים ויטל, שהקליפות שאנו רוצים להכניע הם:

"כגויי הארצות וכמשפחות האדמה" ובשבח 'עלינו לשבח' יותר מכל שבח אחר, אנו ממש מתכוונים:

לגרש את הקליפות ולהכניעם, כי אין להם שברון והכנעה:

"כמו בזה שאנו מגנין אותם - כשאנו משבחים להקב"ה ומגנין הקליפות, אז הקליפות נכנעים".

בשבח זה אנו עושים שני דברים יחדיו:

משבחים את הקב"ה, ובתוך רגע ממש - מגנים את הקליפות:

וזה מה שגורם להם הכי - להכניע ולהתבטל!

נזכיר את דברי הזוהר הקדוש שאומר, שאדם ששב בתשובה ומתפלל בדמעות, זוכה שתפילתו עולה ונכנסת בלי שום מניעה:

"וזוכה להוציא את כל הניצוצות מידי החיצונים"... שנזכה, אמן.

לע"נ רבי חיים ויטל בן רבי יוסף זכותו תגן על כל עם ישראל, ונזכה להיגאל במהרה ברחמים, אמן!